הסקר, שנערך בין ינואר ומארס 2009, התבסס על מדידת מחירי 122 מוצרים ושירותים שונים ב-73 הערים שנסקרו בעולם המפותח, המתפתח והעני.
סל המוצרים והשירותים שעליו התבסס הסקר כלל את הקטגוריות מזון ומכולת - 14%, משקאות וטבק - 4%, בריאות והיגיינה - 7%, ביגוד - 5%, מכשירי בית וחשמל - 7%, דיור - 20%, חימום ותאורה - 6%, תחבורה - 15% ושירותים שונים - 22%.
ממצאים נוספים של הסקר מראים כי השכר נטו הגבוה ביותר משולם בערים ציריך וז'נבה, ותושבי קהיר וסיאול עובדים הכי הרבה בשנה - בערך 600 שעות יותר מעמיתיהם בערי מערב אירופה.
תל-אביב - העיר היחידה שייצגה את ישראל - דורגה במקום ה-32 ביוקר המחייה ובמקום ה-35 במונחי שכר ברוטו.
מהסקר עולה כי הערים שבהן משולם שכר הברוטו הגבוה ביותר - במדד יחסי המעניק לניו-יורק את הדירוג של 100 נקודות - מרוכזות בשווייץ, בדנמרק ובארה"ב: קופנהגן, ציריך, ז'נבה וניו-יורק. ציריך וז'נבה ניצבות בראש רשימת שכר הנטו הגבוה ביותר. להבדיל, שכר הנטו בדלהי, במנילה, בג'קרטה ובמומביי הוא הנמוך ביותר - כ-1/15 מהשכר לשעה שמשולם בשווייץ.
עובדים כדי לקנות
ממצא השוואתי אחר של הסקר מדד כמה שעות עבודה נדרשות לרכישת מוצרים אחידים באיכותם וזמינים ברחבי העולם בכל עיר. בממוצע עולמי, עובדים צריכים לעבוד 37 דקות כדי לקנות ביג מק (המבורגר), 22 דקות לקילו אורז ו-25 דקות לקילו לחם.
לראשונה נכלל בסקר מוצר שאינו אוכל: iPod נאנו באחסון של 8 ג'יגה בייט. שכיר ממוצע בציריך ובניו-יורק יכול לרכוש את הנאנו בחנות של אפל אחרי 9 שעות עבודה. בקצה השני של ההתפלגות, עובד במומביי יצטרך לעבוד 180 שעות, או 20 ימי עבודה של 9 שעות, כחודש עבודה, כדי להביא נאנו הביתה לילדיו.
בתל-אביב נדרשות 22 דקות עבודה לקניית ביג מק, 18 דקות לקניית קילו לחם, 19 דקות לקניית קילו אורז ו-22 שעות עבודה לקניית iPod נאנו. במיאמי נדרשות 9 שעות עבודה לקניית נאנו ובטוקיו 10 שעות.
שעות העבודה הארוכות ביותר הן בערי אסיה והמזרח-התיכון. הממוצע העולמי הוא 1,902 שעות עבודה בשנה. באסיה ובמזרח-התיכון הממוצע הוא 2,119 ו-2,063 שעות בהתאמה. שכיר בקהיר עובד 2,373 שעות בשנה. שכיר בסיאול עובד 2,312 שעות בשנה. שכירים צרפתיים (בליון ובפאריס) עובדים הכי פחות בעולם, 1,582 ו-1,594 שעות בשנה בהתאמה.
ממצאים מעניינים נוספים שעולים מהדו"ח מראים כי שכר הנטו לשעה בארה"ב גבוה במקצת משכר הנטו בקנדה השכנה, שיכולה להתנחם ביוקר מחייה נמוך קצת יותר (בערים מונטריאול וטורונטו) לעומת ארה"ב (בערים ניו-יורק, לוס-אנג'לס, מיאמי ושיקגו). באסיה-פאסיפיק יש לשכירים בטוקיו, הונג-קונג וטאיפה את כוח הקנייה הגבוה ביבשת. סידני היא העיר העשירית בדירוג המחירים לעומת השכר.
תושבי ז'נבה וציריך משלמים בממוצע כ-20% יותר על מוצרים, שירותים ודיור לעומת עמיתיהם בערים אחרות במערב אירופה. עם זאת, הודות לשכר הברוטו הגבוה במיוחד בשווייץ, המדינה ידידותית מאוד לעובדיה השכירים. נטל המס נמוך מאוד, ושכר הנטו הגבוה בעולם משולם בציריך ובז'נבה.
כוח הקנייה הגבוה ביותר - במונחי שכר ברוטו לשעה - נמצא בקופנהגן, ציריך וז'נבה. כוח הקנייה הנמוך הוא במנילה, מומביי וניירובי, 11%-15% מכוח הקנייה בציריך.
סל 39 מוצרי המזון היקר ביותר הוא בטוקיו, ומיד אחריה ניצבות ציריך וז'נבה. מחירי המזון בשווייץ יקרים בממוצע ב-45% לעומת הממוצע האירופי.
מקום טוב באמצע
במונחי כוח קנייה ניצבת תל-אביב במקום ה-34 ברשימה, עם 52.5% מכוח הקנייה של ניו-יורק במונחי שכר ברוטו לשעה ו-58.6% במונחי שכר נטו. ניו-יורק עצמה ניצבת במקום ה-8 בטבלת כוח הקנייה.
לונדון ניצבת במקום ה-15. לונדון היתה העיר השנייה בעולם ביוקר מחיריה בסקר של 2006, והשנה היא צנחה למקום ה-21 בקטגוריה זו, בעקבות צניחת הליש"ט הבריטית מול הדולר בינואר-מארס השנה. בינתיים עלתה הליש"ט מ-1.40 לדולר במארס לרמה של 1.70 לדולר. המשמעות: אילו נערך הסקר כעת - לונדון היתה העיר ה-5 בדירוג יוקר מחיריה.
בערי מזרח אירופה, סל 95 המוצרים ו-27 השירותים עדיין זול בכ-35% ביחס לממוצע של ערי מערב אירופה. בסקר של 2006, פער המחירים היה 38%. פער השכר בין מזרח למערב אירופה הוא בממוצע פי שלושה במונחים דולריים.
השכר הנמוך ביותר משולם בבולגריה (סופיה) וברומניה (בוקרשט), למרות הצטרפותן לאיחוד האירופי, והוא מקביל לשכר המשולם בקולומביה או בתאילנד.
