חשש מנקמה מוסלמית מוביל לסתימת פיות עצמית באוניברסיטת ייל. בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה מסרב להדפיס את הקריקטורות הדניות על מוחמד בספר אקדמי שנושאו הוא הקריקטורות, מהומות הדמים שהן חוללו בכמה מדינות מוסלמיות לאחר פרסומן בעיתון בקופנהאגן ב-2005 והדינמיקה שהובילה להיווצרותן. האוניברסיטה הודיעה שהיא מסרבת ליטול על עצמה אחריות לשפיכות דמים אפשרית.
בית ההוצאה הסכים לפרסם את הספר לפני כמה חודשים לאחר תהליך בחינה מדוקדק, שבדק אם המחקר עומד בסטנדרטים האקדמיים של ייל ושכלל חוות דעת של עורכי-דין והערכות חיוביות של חוקרים, חלקם מוסלמים.
המחברת, יוטאי קלאוסן, מאוניברסיטת ברנדייס, חוקרת איסלם ילידת דנמארק שמתמחה בקהילות המוסלמיות באירופה, מסרה את כתב-היד לבית-ההוצאה בדצמבר אשתקד, יחד עם האיורים שהיא תכננה לכלול בו, לרבות תדפיס של העמוד בעיתון הדני שבו הופיעו הקריקטורות (אך לא גרפיקה ישירה של הקריקטורות עצמן).
אף לא אחד מבוחני הספר, לרבות המוסלמים שבהם, הביע התנגדות להכללת הקריקטורות ואיורים אחרים שיועדו להיכלל בו. אולם ביולי השנה הודיע בית ההוצאה לקלאוסן, שספרה יופיע חף מכל איור. לא רק עמוד הקריקטורות צונזר, אלא שורת איורים מדורות שונים שמתארים את מוחמד, לרבות ציור מהמאה השביעית, ואפילו ציור של אמן מהמאה ה-19 שמתאר את השאול של דאנטה.
הסיבה: בית ההוצאה טוען, כי לאחר שהתקבלה ההחלטה הראשונית לפרסם את הספר, נועצו עורכיו בקבוצת "אנשי ממשל הפעילים במלחמה נגד הטרור, דיפלומטים אמריקניים, שגרירים ממדינות מוסלמיות וחוקרי איסלם בכירים". לדברי המו"ל, יעצו הנשאלים לא לפרסם את האיורים בגלל הפוטנציאל הפרובוקטיבי שלהם לחולל שפיכות דמים.
מנהל בית ההוצאה, ג'ון דונאטיץ', אומר, כי המוסד שהוא עומד בראשו אינו מנסה לחמוק ממחלוקות, אך "כאשר מדובר באפשרות שאשא באחריות לשפיכות דמים, אין לי שום בעיות להחליט כפי שהחלטתי". הוא אומר עוד שלא מדובר במאמץ של האוניברסיטה לסתום פיות, מפני שתדפיסי הקריקטורות זמינים באינטרנט.
בראיון לבוסטון גלוב אמרה קלאוסן, כי ניסתה לשכנע את המו"לים לחזור בהם מההחלטה לגנוז את תדפיס העמוד עם הקריקטורות, אך קיבלה לבסוף את הדין "באי רצון". אבל היא סרבה לקבל את האיסור על פרסום האיורים ההיסטוריים של מוחמד רק מפני שמוסלמים מסוימים מאמינים שכל תיאור גרפי של הנביא הוא חילול הקודש.
הפשרה: הספר יופיע עם מחאה מודפסת של המחברת שבה ייאמר כי ההחלטה של ייל מפירה את החירות האקדמית ושהיא מהווה "מקרה של פחד מקדים של האוניברסיטה מתוצאות שהיא יכולה לתפוס רק באופן מעומעם".
"מפלצת ביער"
"המטפורה שבה אני משתמשת היא 'המפלצת ביער'", אומרת קלאוסן בראיון לגלוב. "אינך יכול לראות אותה בלילה, אך אתה יודע שהיא שם, ואם תנסה להתגרות בה, זו האחריות שלך".
כמה אנשי אקדמיה ובלוגרים קונסרבטיביים מאשימים את ייל במורך לב. הם טוענים, שאי אפשר להקריב את החירות האקדמית על מזבחם של כמה קיצונים דתיים. במקביל, נכנס למערכה אתר אינטרנט פוליטי מקהיר, שמתרעם על כך ש"פרופסורית דנית מאוניברסיטה יהודית" מנסה לפרסם את הקריקטורות במטרה לעלוב בנביא".
אחת ממסקנות המחקר של קלאוסן היא, כי למרות שההפגנות האלימות שפרצו אחרי פרסום הקריקטורות תוארו כ"ספונטניות", הן היו למעשה מיזם מתוכנן שנועד שנועד לשלהב אמוציות אנטי-מערביות במטרה להשיג יעדים פוליטיים מסוימים. חלק גדול מהמהומות התחוללו בלוב, בניגריה ובפקיסטאן ובכל אחת ממדינות אלה היו סכסוכים פוליטיים פנימיים, שאחד הצדדים בהם היה יכול להפיק תועלת משילהוב רוחות המאמינים על רקע פרסום הקריקטורות.
מרטין קריימר, עמית מחקר במכון וושינגטון למזה"ת, טען אתמול בבלוג שלו, כי הסיבה האמיתית להחלטת ייל לצנזר את הקריקטורות והאיורים האחרים היא מאמץ להשיג מענקים כספיים ממקורות ערביים. "הנהלת ייל התערבה לא כדי למנוע אלימות אלא כדי למנוע גרימת נזק למאמצי גיוס הכספים שלה בעולם הערבי", הוא אומר.
קריימר גורס, כי לכאורה קיים בסיס לטיעון שייל מנסה לחזר אחרי הנסיך הסעודי אלוואליד בן טאלאל, שהודיע ב-2003 (אז הוא היה האדם החמישי במדרג העושר הגלובלי), כי הוא "נמצא בתהליך של הקמת מרכזי מחקר ללימודים ערביים ואיסלמיים באוניברסיטות נבחרות בארה"ב".
במאמר מערכת כתב אתמול וושינגטון פוסט: "הצנזורה העצמית של ייל קובעת תקדים מסוכן. אם אחד מהמו"לים האקדמיים המכובדים ביותר בעולם אינו יכול להדפיס את האיורים האלה בתוך עבודה אקדמית, מי יוכל?... למעשה, בית ההוצאה של ייל מתיר לקיצונים אלימים לקבוע את הפרמטרים של חירות הדיבור. כמו"ל אקדמי, שמאמץ את המוטו של האוניברסיטה שלו, אור ואמת, או אורים ותומים, בית הוצאה צריך להיכלם".