נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, הגיע להחלטה מקצועית מן הקשות של הקריירה המהוללת שלו. לעלות או לא לעלות את הריבית? זו הייתה השאלה. הוא הכריע להיות הראשון בעולם להעלות את הריבית אבל מה בעצם עמד על הפרק? למרות שהדילמה שלו כבר פורטה במקומות שונים, אביא אותה כאן שוב בקיצור:
התקווה היא שצעדו יאותת לשווקים הפיננסיים (ולנדל"ן), הלובשים צורה של בועה מדי יום, כי הקברניט האחראי מזהה את הסכנה, ומעוניין לרסן אותה לפני שהיא תיגמר שוב בהרס הפנסיות של הציבור. כמן כן, תפקידו העיקרי, והמוצהר, של הבנק המרכזי הוא ריסון האינפלציה. בחזית זו, הנתונים מראים כבר עכשיו, חריגה מן היעדים שנקבעו.
אולם ברם, העלאה זו יכולה להביא איתה גם נזק נוסף, לזה הקיים כבר ממילא, לסקטור הייצוא שלנו, בדמות דולר חלש ועלות מימון כבדה יותר. ריבית עולה מזיקה גם למשק הכללי המנסה להתאושש מן המיתון ומן הגזרות הממשלתיות. לגבי הדיור, משכנתאות יקרות יותר יכולות גם לעצור במידה רבה את היכולת של זוגות צעירים לקחת סיכונים, ולממש את חלומם באווירה של אי בטחון בתחום העבודה.
למרות שאנליסטים רבים צפו ל-0.5%, העלאה של 0.25% עדיין מצביעה על אומץ ליבו הציבורי של הנגיד ויכולתו להיות מנהיג כלכלי אמיתי בזירה העולמית.
ואם כבר מדברים על אינפלציה, ארצה להרחיב כאן על כמה נקודות הנשאלות שוב ושוב בטוקבקים:
ש: איך יכולה להיות אינפלציה ברמת ביקושים נמוכה?
ת: ראינו זאת דווקא בארצנו הקטנה. ירידת ערך המטבע (הדולר) יכולה להביא לעלייה בערך התשומות (סחורות) וכך לעלייה במחירים למרות שלא צרכו יותר ולא נוצר פער ביקושים. תוסיפו לכך, מיסים, חוקים ורגולציה יקרה ליישום וכך תקבלו אינפלציה במיתון או סטגפלציה.
ש: האם השווקים הפיננסיים לא צריכים לעלות באינפלציה?
ת: בדרך כלל כן. הפעם קיימות שתי בעיות עם זה: הם כבר עלו וממשיכים לעלות על "אדי התקווה" ליציאה מהמשבר, והריבית שהורדה לרצפה כבר דורשת שינוי כלפי מעלה. כאשר קובעי המדיניות (ראו פרק הפתיחה לגבי הבנק המרכזי שלנו) יחליטו, או יחויבו להחליט, להעלות ריבית בגלל אינפלציה בינונית אפילו, תיווצר תנועת מלקחיים רבת עוצמה: מימוש רווחים אדיר (כולל אכזבה מן המיתון המתמשך בתחום העבודה והתפוקה) ואטרקטיביות בנכסים המגנים מפני אינפלציה, דהיינו אגחים צמודים וסחורות (אנרגיה, מתכות וחקלאות). גורם אחרון זה יגביר את המומנטום האינפלציוני ויאיץ את התהליך. יש לזכור שתשומות יקרות מורידות רווחיות של חברות ויש לזכור שאת הקיצוצים בכוח אדם, הן כבר ביצעו.
ש: האם הדפלציה בערך הנדל"ן ובתיקי ההשקעות של הציבור לא ישמשו כוח נגדי לכך?
ת: זו כבר דעה ולא ניתן לומר זאת היום. לדעתי לא. הצעדים הדרקוניים בתחום המוניטארי והפיסקאלי, וההתאוששות בבורסות הקהו את הגורם הדפלציוני הזה. העבר מלמד שהבנקים המרכזיים (בחו"ל) אינם מגיבים בזמן ועל כן, יש לשער שה"ספיגה" של שיטפון הכסף, שנשפך, יקרה קצת מאוחר מדיי. האם נגיע להיפר אינפלציה? בינתיים, אני לא מאמין בכך אבל זו נשארת שאלה פתוחה.
ש: מתי נראה סימנים ראשונים של אינפלציה זו בארצות העולם?
ת: לא ניתן לסמוך על נתוני מדד המחירים לצרכן הממשלתיים. מי שרוצה להתרשם מכך מוזמן לאתר http://www.shadowstats.com . שם תראו חישוב על פי הקריטריונים ההיסטוריים ותיווכחו מהעיוות. אם כך, הדרך היחידה לדעת תהיה כאשר הנגידים יתחילו לפעול. ברננקי וטרישה מעלים ריביות, או תשואות על האג"ח מתחילות להרקיע שחקים? זה הסימן המובהק לתחילת התהליך האינפלציוני הרציני.
אשמח להמשיך לענות על שאלות בנושא זה במסגרת הפורום של הטוקבקים.
שואלים אותי גם פעמים רבות על הסיבה ליעד של 1200 ב-S&P500 כרמת הסיום הסבירה של שלב התיקון הטכני (שלב B עולה). להלן גרף שבועי המתאר מדוע אני חושב כך:
הווה ידוע הוא שככל שיהיו אלמנטים טכניים ברמת מחיר מסוימת, כך תגדל הסבירות להתקיימות הצפי הטכני שלנו, באותה נקודה. באזור רמת ה-1200 אנו מוצאים:
1 סגול: קו המגמה היורד המחבר את השיאים שלפני המפולת של ליהמן (קו ירוק וחיצים ירוקים) יפגוש את המחיר באזור זה. אני מציין "אזור" כי ככל שהזמן מתקדם, הקו ממשיך ויורד, אבל אני משער, שהמחיר יתקדם לשם מהיר יחסית לשיפוע הקו.
2 סגול: אזור ה-1200 מהווה את ה-61.8% תיקון מכל הירידה של המשבר (1600-670). תיקון טכני קלאסי מוגדר כחזרה של בין שליש לשני שליש, מן התנועה המגמתית הקודמת וזהו הגבול של השני שליש. למה זה לא ייעצר קודם? כי האופוריה בעיצומה, ולפנינו נתונים חיוביים בתחום התמ"ג (עדיין לא ראינו כזה בארה"ב) לפני ההיפוך מטה.
3 סגול: ניתן לזהות תבנית של ראש וכתפיים הפוכה (שורית) אשר בסיסה באזור 950 (קו תכלת). פריצת הבסיס מעלה אשרה את תקפות תבנית זו, ולמעשה נתנה לנו גם יעד: עומק הראש. החישוב נותן לנו יעד של 1230 כאשר מוסיפים את העומק לבסיס עצמו.
ולחובבי ת"א 25:
זיהוי סיום תת-גל 2 באזור ,920 היא הנקודה החשובה מן הפעם הקודמת שבה בחנו מדד זה (2 סגול). תת-גל 2 זה, תיקן כ-50% מגובהו של תת-גל 1 וכך אישר שוב את העובדה שזו הרמה החביבה על השחקנים אצלנו.
כמו כן, יש לציין שהמדד האמריקני תיקן שם רק 23.6% לפני שהתחדשו העליות. אני חייב לציין שהתירוץ התורן לחידוש זה היה הפעם מגוחך במיוחד, והנה הוא לפניכם: ברננקי ציין בנאומו שהרע מאחורינו אבל לפנינו התחדשות איטית וכואבת. וזה מביא לכמעט 2% עלייה? השוק פשוט מוצף ב"נזילות" (Liquidity) המפחדת לפספס את הרכבת והשוכבת בריבית אפסית.
ככל שעוברים הימים, נראה לי שהגעת המדד שלנו לאזור השיא שלו (1250) איננו מן הנמנע במסגרת שלב B, כי כמו שראינו, התנודתיות מעלה ומטה, מוקצנת אצלנו. אבל זו רק השערה בינתיים ואני מציין לפעילים לעקוב אחר המדדים בארה"ב כסמן.
ניתן ליצור קשר במייל Moshe.Shalom@gmail.com
משה שלום הוא מנתח טכני בכיר ועשוי להיות בעל עניין אישי בנכסים הפיננסים המוזכרים בסקירה זו. אין לראות בנכתב בה הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
משה שלום, סמנכ"ל פורקס-אילנד ניהול תיקי מט"ח (http://www.forexiland.co.il)