גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

סנט אקס (כפי שכונה בפי חבריו) הזכור לדורות שגדלו על "הנסיך הקטן" שלו, המריא ב-31 ביולי 1944 כדי לאסוף מידע על כוחות הרייך השלישי בעמק נהר הרון ומאז לא נראה יותר. ליום השנה להיעלמו הוציאה הוצאת הקיבוץ המאוחד את "טייס קרב / מכתב לבן ערובה", תרגום חדש לספרו "Pilot de guerre", ואני יצאתי לפגוש שני טייסים ותיקי קרבות ומעוטרים, כדי לדון איתם על הספר שתוך שבועיים מרגע הוצאתו לאור נחטף מהמדפים, ומהדורה חדשה הודפסה בזריזות כדי לענות על דרישת הקהל.

"השתמשתי בטקסטים שלו כשנעשיתי מפקד טייסת"

על שולחן עץ רחב בסלון ביתו של תא"ל (מיל') יפתח ספקטור, המתינו לי שתי מהדורות קודמות ועתיקות של "טייס מלחמה" ו"טיסת לילה" (הוצאת תרמיל והקיבוץ המאוחד), ועוד ספר בכריכה קשה ומעוצבת להפליא שבפתיח לכל פרק בו, משובץ הדפס יפהפה - הוצאה נדירה מניו-יורק, בשם "הטיסה לאראס". מסתבר שספקטור, ראש מחלקת מבצעים בחיל האוויר, ומפקד תל נוף לשעבר, הוא מעריץ ותיק של ספרי התעופה של אקזופרי.

"הבדל עצום בין טייס מלחמה לטייס קרב". ספקטור

עשר דקות מאוחר יותר, כשיצטרף אלינו אל"מ (מיל') זאב רז, מפקד בית הספר לטיסה לשעבר, ובעל צל"ש הרמטכ"ל על הובלת המבצע לפיצוץ הכור בעיראק, יתברר ששניהם השתמשו בספר הזה כדי לקרוא מתוכו לפיקודיהם, כי כמו שמספר רז על תקופת מלחמת יום הכיפורים "בזמן המלחמה ואחריה, למרות שלא נכבשנו ולא הובסנו, עדיין בתחושה הסובייקטיבית שלנו, הרגשתי שהוא מבטא את תחושותינו, ולכן השתמשתי בטקסטים שלו המון כשנעשיתי מפקד טייסת בסוף שנות ה-70".

*זה לא קצת אנרכיסטי להשתמש בטקסטים האלו לדיון עם הפקודים שלך?

רז: "היה משהו אנרכיסטי בצורה שיפתח פיקד על הטייסת שלו ביום כיפור. לכן הוא הצליח, כי הוא פעל ממש בניגוד לפקודות. הוא לא עשה מה שמפקד טייסת עושה. הוא עשה מה שהוא חשב, וזה אנרכיזם יוצר ובונה, כמו האנרכיזם של ברנר. אבל בצורה שאני פעלתי? לא. אני קראתי להם מהספר ושוחחתי איתם על זה".

*בעצם השיחה יש משהו אנרכיסטי.

"אקזופרי מבטא את תחושותינו". רז

"ממש לא. לא קראתי להם את זה כדי שהמסקנה תהיה שלא צריך למלא פקודות. זה היה לקרוא את אקזופרי ולעשות חשבון נפש איפה אנחנו עומדים, לאן אנחנו הולכים, מה המשמעות לכך שאנחנו לוחמי אוויר בישראל בשנים שלאחר יום כיפור. האמון בהנהגה (גם הפוליטית וגם הצבאית) שהתערער... פתאום נדרשה ראייה חדשה של העולם.

"ואני קורא מהתרגום הישן כי זה הספר היחידי שאני מתמצא בו: 'אין ספק שאני חולם בהקיץ'. הוא מדמיין לעצמו שהוא בבית ספר והוא בעצם בטייסת ואז: 'בלב כבד עוברים איזה פלוש ובבת אחת נעשים לאנשים'. ממש ביטא את ההרגשה שיצאנו מאיזה חלום, אשליה, משהו שלא ידענו שהוא לא נכון באותו זמן".

טייס קרב או טייס מלחמה

שני טייסי הקרב מאוד לא אוהבים את השם שניתן לספר ומעדיפים שניהם את הוורסיה הקודמת "טייס מלחמה". די מהר יסתבר שהם גם מעדיפים את התרגום הקודם שנעשה בידי חיים גליקשטיין, או כמו שאומר רז: "אקזופרי לא היה טייס קרב וגם לא התיימר להיות כזה".

ספקטור: "Pilot de guerre זה בדיוק 'טייס מלחמה'. זה טייס וזו מלחמה. ויש הבדל עצום בין זה לבין טייס קרב".

רז: "באנגלית בכלל קראו לזה 'הטיסה לאראס'".

*מה מיוחד בעינכם בכתיבה של אקזופרי?

ספקטור: "היו לי הרבה מאוד ספרי תעופה בחיי. את כולם תרמתי לפני שנים רבות. ואני מדבר על לפחות 30 או 40. את כולם קראתי, ואין אחד מהם שדומה לאקזופרי".

רז: "הוא מתעסק בצורה מאוד מרשימה ומעניינת בבעיות שלו אל מול הארץ שלו, והעם שלו. אנחנו לא נכבשנו כמו שקרה לצרפתים בזמן מלחמת העולם השנייה, אבל התחושה הסובייקטיבית שלנו, שלי לפחות, ממלחמת יום כיפור, היתה מאוד דומה לתחושות שלו.

"עברנו משבר, כל אחד בצורה אחרת, כל אחד במידה אחרת. כל ההתייחסות שלנו אל הפיקוד ואל המנהיגות (גם הפוליטית וגם הצבאית) השתנתה בעקבות המלחמה, ובמידה רבה מה שכתוב בספר משקף את זה".

הספרים על השולחן לא נחים לרגע. ספקטור ורז אמנם מצטטים מהם בעל פה, אבל גם מדפדפים ללא הפסק. בין הדפים ניתן להבחין בסימונים ובהערות רבות בשוליים. "כשאין עוקרים את הרע ישר על המקום שאתה נתקל בו, הרי התוצאה מכך היא ליקוי בתאורה", מצטט ספקטור וממשיך, "הוא לא פיקד על אנשים בחייו אבל הוא הבין את זה. 'הצודק אני או בלתי צודק ? לא אדע. כשאין התנסות יתמעטו הקלקולים'".

ההבדל בין סירוב לסרבנות

שלוש שנים לפני היעלמות מטוסו של סנט אקזופרי, נעלם צבי, אביו של ספקטור, שהיה אחד מכ"ג יורדי הסירה (23 לוחמי פלמ"ח וקצין בריטי בשם פאלמר, שנהרגו וגופותיהם מעולם לא נמצאו, בדרכם לביצוע פעולת חבלה בבתי הזיקוק בטריפולי ב-18 במאי 1941). ספקטור שהיה אז בן שנה, זכה שנים אחר כך לשבחים רבים כטייס קרב וכמוביל, והוכתר כאחד מ"אלופי ההפלות" של חיל האוויר.

ספרו "חלום בתכלת שחור" על שירותו כמפקד טייסת פנטום ביום הכיפורים, זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. בהיותו מפקד בסיס רמת-דוד התנדב להשתתף כטייס מן השורה ב"מבצע אופרה" להפצצת הכור בעיראק. חשיבתו העצמאית ודרכו המקורית הובילו אותו לחתום ב-2003 על "מכתב הטייסים" בהצהרה כי הם "מתנגדים לביצוע פקודות תקיפה בלתי חוקיות ובלתי מוסריות מהסוג שמבצעת מדינת ישראל בשטחים".

כך הוא כותב בספרו "רם וברור": "אני, כמו כל הציבור, מבין בדיוק את ההטיה המכוערת הזאת מ'סירוב' ל'סרבנות'. ההטיה הלשונית נועדה לדחוק את העובדה הפשוטה שאכן הצהרתי ועודני מצהיר שאסרב להשתתף בפשעי מלחמה, ומטרתה לקשר אותי למילים שמשמעויותיהן דוחות ומכוערות: 'שתמטנות', 'פחדנות', 'ברחנות'. או בפשטות - בגידה. בגידה במולדת.

'ובכן?' בחן אותי המראיין, 'מה יש לך להגיד?'

וכך עניתי מה שעניתי, והטלוויזיה צילמה. וכצפוי, המהומה פרצה לפני שהסתיים הריאיון. צה"ל הגיב בחומרה - אנו, הטייסים שחתמו על המכתב, הודחנו מחיל-האוויר. כיוון שלא נמצאה עבירה להאשים בה, הואשמתי בפגיעה ב"ר*עו*ת-הלוחמים".

מוטיבים נוצריים

ספקטור הוא טייס קרב ותיק ועתיר מעללים, ממציא (המציא את "מערכת הילה" למסוקים בשדה קרב) ויוצר שכותב ומצייר, ולא מפסיק להתפעל מיכולתו הספרותית של אקזופרי: "הוא חריג מכל ספרי ספרות הטייסים שאני מכיר בגלל שהוא משורר, ויש לו יכולת לעלות מעל הכל. לראות רחב וגם עמוק, בלי לאבד פוקוס. ב'טיסת לילה' הוא מתאר איך הטייס חוזר לנחיתה. הוא רואה את הכפר. מביט מלמעלה. הכל גלוי לפניו כי שום דבר לא מוסתר, ואז הוא אומר לעצמו - אני בעצם לא רואה כלום".

*כשנפגשנו אמרת שלאקזופרי שתי פנים

ספקטור: יש בו שני ייחודים. אחד לטוב ואחד לרע. בטוב יש כמה דברים: לאיש הזה הייתה נשמה גדולה. הוא ראה הרבה יותר רחב ממה שהיה מותר לו לראות, כלומר ניסיונות חייו היו מצומצמים יותר מהידע שלו. הוא הפעיל את החוש ואת הלב וגם ידע לכתוב. כתב נפלא וגם חשב נפלא. הוא לא ידע הרבה על פיקוד ובאיזושהי גאונות של אדם רחב אופקים הבין דברים שאף מפקד לא לימד אותי מעולם".

*והרע?

"יש לו נטייה חזקה מאוד למיסטיציזם נוצרי. במקום מסוים הוא אומר 'ההרפתקה קדושה' - כלומר הוא מוצא קדושה בסיכון החיים. מתחת לטקסט הוא מגייס כל הזמן את ישו ומריה. אני אתאיסט ואני לא אוהב את זה".

רז: "הצרפתים, בניגוד לעמים אחרים הם מאוד נוצרים, ואפשר לראות את זה בשני הפרקים האלו שעכשיו הכניסו אותם וקודם לא היו ("מכתב לבן ערובה", א.ס.). הם קשים מאוד לקריאה כי הם פילוסופיים וגם מאוד נוצריים".

ספקטור: "במקום מסוים אקזופרי אומר שהתבוסה היא ניצחון, שזה כבר סופיזם. ב'טייס מלחמה' יש תיאור נפלא של התמוטטות צרפת. 'מכתב לבן ערובה' כבר פחות מעניין. הוא פמפלט פוליטי. בשלב מסוים הוא אומר 'התבוסה היא נצחוננו'. תבוסה היא לא ניצחון. תבוסה היא תבוסה. מי שלא אומר את זה מרמה את עצמו". *