גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הסיפור, שמבוסס על רב-המכר של אודרי ניפנגר, גם פשוט וגם מורכב ודי מבריק: הנרי הוא נוסע בזמן, שקופץ לנקודות שונות בזמן ללא שליטה (אמנם יש כמה סתירות לוגיות בסיפורי מסעות הזמן שלו, אבל זה לא באמת נושא הסרט כך שלא חייבים להתקטנן). קלייר היא אשתו. הנרי וקלייר מנסים לבנות את חייהם יחד ולשמר את אהבתם למרות הבעיה של הנרי. או שבעצם הם מסוגלים לאהוב ולחיות יחד דווקא בגלל הבעיה של הנרי?

הנרי בן 28 פוגש בקלייר בת ה-20. עבורו זהו המפגש הראשון שלהם, אבל קלייר כבר מכירה את הנרי ומאוהבת בו, מפני שגרסה מבוגרת יותר שלו הייתה מגיעה לביקורים אצלה מאז ילדותה. האם זו אהבת אמת או מניפולציה שהפעיל הנרי המבוגר על קלייר הצעירה; או שאולי קלייר היא זו שמפעילה את המניפולציה עכשיו על הנרי הצעיר וההמום?

מתסכל. "אשתו של הנוסע בזמן"

במי הנרי מאוהב - בקלייר הבוגרת או הנערה? ובמי קלייר מאוהבת - בהנרי המבוגר שליווה אותה מאז ילדותה או בהנרי הצעיר שלא יודע עדיין מי היא? והאם האהבה של קלייר והנרי חזקה יותר מאהבות אחרות מפני שהם חווים זו את זה בכל המצבים והגילאים בו-זמנית? האם ההיעלמויות של הנרי הן בעצם פחד מהתחייבות? האם זו הסיבה שהם לא מצליחים להקים משפחה? אפשר להתגבר על זה? צריך בכלל להילחם בזה?

המון שאלות אפשר לשאול, ורבות נוספות עולות עם התקדמות העלילה. וכמו ב"שמש נצחית", על מצע של קצת מד"ב, אלו שאלות שקשורות באהבה, במחיר ובזיכרון, ובאופן שבה האהבה משלבת אדם נוסף בסיפור חייך.

אלא שב"אשתו של הנוסע בזמן" במקום שבו צריכות להישאל שאלות, שבו אנחנו צריכים להשתאות ולתהות לגבי התרכובת של האהבה כפי שתהינו כשצפינו בג'ואל וקלמנטיין, הסרט בורח לכיוון המלודרמה סוחטת הדמעות.

בעולם של הסרט לא שואלים יותר מיד שאלות. האהבה היא נצחית, הגיבורים מוקפים באור זוהר שמיימי, המצלמה תמיד נמצאת במרחק הנכון ותפקיד הצופים הוא להשתנק ברגעים המרגשים (כמו גם להתעלם מאלמנט הקריפיות של המפגש הראשון בין הנרי המבוגר לקלייר הילדה).

כמלודרמה, יכול להיות ש"אשתו של" יהיה יעיל בעיני חלק מהצופים, בעיקר כאלה שלא קראו את הספר ולא יתאכזבו מהאירועים שהושמטו. רייצ'ל מקאדמס מקסימה ונותנת הופעה רגשנית מאוד שמשלימה את המשחק הקפוא (בכוונה כנראה, ובהתאם לדמות) של אריק באנה. שניהם יפים, ויש מוזיקה נוגה ופריימים אסתטיים, והכול יחד הוא מלודרמה לא מביכה אבל מאוד קונוונציונלית, שהייתה יכולה להיות הרבה יותר מזה. *

אשתו של הנוסע בזמן. ארה"ב 2009. במאי: רוברט שוונטקה. שחקנים: רייצ'ל מקאדמס, אריק באנה, רון ליווינגסטון

רוצו לראות גם את:

"האקס המיתולוגי"

"האקס המיתולוגי" הוא סרט די כושל בן כמעט שלוש שנים, שמשום מה במקום לנחות הישר בספריות הווידיאו, מציג בבית קולנוע אחד בארץ. בהתחשב במידע המוקדם הזה, מפתיע לגלות שמדובר בסרט די משעשע. הוא לא עשוי טוב, ושני הכוכבים שלו, זאק בראף ואמנדה פיט, די מאוסים, אבל הוא לא הקומדיה הרומנטית הצפויה, והוא מכיל כמה רגעים קורעים מצחוק, ומלא שחקנים שווים (ג'ייסון בייטמן, צ'רלס גרודין, איימי פולר ואיימי אדמס לפני הפריצה הגדולה) בתפקידי משנה שווים.

הימנעו מ:

חטיפת הרכבת התחתית 1 2 3

כמו האקס המיתולוגי, גם כאן מדובר בסרט לא טוב ולא רע. הבעיה היא שבניגוד לאקס המיתולוגי, חטיפת הרכבת התחתית מבוסס על סרט מעולה מ-1974, והוא יבאס את מי שצפה במקור, בערך כמו ש"אשתו של הנוסע בזמן" יבאס את מי שקרא את הספר.