2009 היא שנה קשה לעובדים בארה"ב. שיעור האבטלה מתקרב ל-10% ואלה שעדיין יש להם עבודה נאלצים להתמודד עם קיצוצים בשכר ובהטבות, לרבות אובדן או שחיקה של השתתפות מעבידים בביטוח הרפואי. אבל קבוצה אחת של עובדים עדיין מסתדרת לא רע: המנכ"לים.
לפי ניתוח בגיליון החדש של "ביזנסוויק", תוחלת ההישרדות של מנכ"לים בסוויטות שלהם השתפרה מאז החל המיתון, ולא מעטים מהם עדיין נהנים מחבילות שכר שמנות, בד בבד עם קיצוצים במצבת כוח האדם וברמות השכר של העובדים בחברותיהם, קיצוצים שהמנכ"לים עצמם יוזמים ומבצעים, כפי שמתחייב מהגדרת התפקיד שלהם.
נכון אמנם שבכירים רבים בעולם התאגידי הכפיפו את רמות השכר שלהם למציאות החדשה והם נושאים בעול, באופן יחסי כמובן, כמו עובדיהם. חבילת התגמולים הממוצעת של מנכ"לים ב-500 החברות של סטאנדרד אנד פורס הצטמקה אשתקד ב-7.5%, או 700 אלף דולר, לפי נתונים של אקווילאר, חברה שעוקבת אחר שכר מנכ"לים, המצוטטים בשבועון.
מנהלים בכירים מסוימים, כמו ג'פרי אימלט, מנכ"ל ג'נרל אלקטריק, ויתרו כליל על הבונוסים שלהם. מנכ"ל סיטיגרופ, ויקראם פנדיט, נשבע שלא יקח מקופת התאגיד יותר מדולר אחד בשנה עד שהחברה תחזור לרווחיות.
אבל יש יוצאים מהכלל והם בולטים, מציין "ביזנסוויק". כך, למשל, שכרו של מייקל ג'פריס, מנכ"ל אברקרומבי אנד פיץ', רשת חנויות הלבשה ואיבזור, עלה אשתקד ב-39%, למרות שמניות חברה רשמו ירידה בשיעור 72% ומצבת כוח האדם שלה קוצצה (אברקרומבי נמנעה מלהגיב, מציין השבועון).
"ביזנסוויק" כותב, כי דירקטורים בחברות צריכים להלך על חבל דק בתקופת מיתון. מצד אחד, הם צריכים לשמור על המנהלים הבכירים ולתגמל את אלה שמקבלים החלטות קשות שיתרמו לשורת הרווח במאזן. החלטות כאלה כרוכות לעיתים קרובות בפיטורים ובקיצוצי הטבות. מצד אחר, הדירקטורים צריכים להיות רגישים לאופן שבו נתפסות החברות שלהם בציבור העובדים שלהם ובציבור הרחב.
בעיות יכולות להתעורר כאשר בכירים בחברה גורפים תגמולים גבוהים בשעה שהם דורשים קורבנות מעובדיהם. פרופסור פיטר קאפלי מווארטון, בית-הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת פנסילווניה, אמר לשבועון, כי מצבים כאלה עלולים להצטייר כ"בלתי הוגנים באופן בוטה" ולחתור תחת מורל העובדים בחברה.
אומש ראמאקרישנאן, סגן יו"ר חברה לגיוס מנהלים, אומר שבכירים רבים עדיין בוחנים את חבילות התגמולים שלהם בהשוואה לאלה של עמיתיהם בחברות אחרות וכיצד חבילות אלה ישפיעו על המשרה הבאה שלהם.
"ביזנסוויק" מביא כמה דוגמאות של בכירים שתגמוליהם תפחו, בעוד שחלק מעובדיהם נושלו ממשרותיהם. מנכ"ל קונוקו-פיליפס, ג'יימס מאלווה, קיצץ בינואר השנה 4% ממצבת כוח האדם של תאגיד האנרגיה. כעבור חודשים הודיעה החברה ששכרו של מאלווה ב-2008 הסתכם ב-29 מיליון דולר, נוסף ל-100 מיליון דולר שקיבל בשנתיים הקודמות.
"בעיר בארטלוויל, אוקלהומה, עיר המגורים של חלק מהעובדים שפוטרו, רבים מהמפוטרים עדיין מחפשים עבודה", כותב השבועון. "העובדה שמאלווה קיבל מענק מניות בסך 10 מיליון דולר, במקום מענק של 38 מיליון דולר שקיבל שנה קודם לכן, לא מנחמת הרבה את עובדיו לשעבר, שחלקם הפסיד את בתיהם (קונוקו לא נענתה לבקשות "ביזנסוויק" לספק תגובה).
חלק מהכותרות השליליות דיווחו על תגמולי עתק לבכירים בחברות פיננסיות שנהנו מחבילת החילוץ של ממשל אובמה. אבל יש טינה גם למקבלי חבילות תגמולים בחברות בריאות הרבה יותר, למשל: מארק הרד, מנכ"ל היולט פקארד, קיבל אשתקד 42.5 מיליון דולר, לרבות בונוסים, על פי הסכם לשלוש שנים, ששולם בבת-אחת.
יש שיאמרו שמגיע לו, מפני שמניות HP עלו השנה ב-22%, אבל ההישג הזה נרשם על גבם של העובדים. הרד פיטר כ-6,000 עובדים במאי וכפה על אלה שנותרו קיצוצי שכר בשיעורים שנעים בין 5% ל-15%.
הרד קיצץ את שכרו ב-20% ב-2009, אך יש שאומרים שאין זה מספיק. ריצ'ארד טאוצ'ר, שנשכר לעבוד כמהנדס מערכות ב-HP ב-2008, אמר לשבועון שהרד אינו חולק למעשה את סבלם של העובדים.
"מנהלים אינם עושים את המיליונים שלהם בשעה שהם משלמים לעובדים שלהם פחות", אומר טאוצ'ר. "הם עושים את המיליונים שלהם מפני שהם בחרו לשלם לעובדים שלהם פחות". גם HP סרבו להגיב.