הבעיה בניסיון לנהל שיחה עם רענן כץ היא שכל דבר מזכיר לו ומחזיר אותו למכבי ת"א. תשאלו אותו על הרחוב שקראו על שמו במיאמי, מה שהיה בעבר רחוב 170 נורת'איסט והיום נקרא "רענן כץ בולווארד", ומיד הוא מתבוסס שוב בעלבונו. הוא שלח לכולם תמונות מהאירוע, והקפיד להודיע על הטקס שבו קראו אולם ספורט "יפהפה" על-שמו ועל-שם אשתו פיליס, וגם על "יום רענן כץ", שהכריזה העירייה. ומי לא אמר מילה, לא שלח גלויה? קל לנחש: "מכל מיני אנשים במדינת ישראל קיבלתי איחולים, דברי עידוד. אבל מהשותפים במכבי - כלום. עד היום אני לא מבין. מה זה? קנאה? אולי מבחינתם זה מציב אותי מעליהם, ואז זה החטא הכי גדול שיש", הוא אומר בראיון מקיף ל-G וראשון מאז מכר את חלקו במועדון הכדורסל המדובר במדינה.
כל כתם רורשאך שתציבו בפני מלך המרכזים המסחריים של צפון מיאמי ובוסטון - איש עסקים מחוספס וצבעוני ששווי נכסיו, המאוגדים תחת החברה הפרטית המשפחתית RK אסושייטס, מוערכים במאות מילוני דולרים - יעלה מחדש את השד הצהוב שרודף אותו. גם כשהוא מתאר את הטיפוס שלו במעלה ההצלחה העסקית, תוך שהוא מקפיד לחזק את המיתולוגיה על הנער שבא לאמריקה בלי כלום, ועשה הכול במו ידיו, הוא לא מתאפק, ורק לצורך ההשוואה מוסיף: "מה שקורה זה שיש אנשים שלא עבדו, שתמיד ההורים דאגו להם, ושנולדו עם כפית כסף בפה".
* אתה מדבר על דיוויד פדרמן?
"הוא והשותף השני (רקנאטי) יותר. כשאנשים שגדלו עם כפית כסף בפה ולעולם לא היו עם הגב לקיר מתחילים להעביר עליי ביקורת, זה קצת משונה. אני רציתי להכין את מכבי להישרדות, אבל יש אנשים שלא מבינים, חושבים שהגוד טיים יימשך לנצח. אנשים שמעולם לא רעבו ללחם, שתמיד הלכו למסעדות וגדלו יפה. אין להם מושג אלמנטרי איך החיים האמיתיים מתנהלים".
* אתה מתאר אותם כמו ילדים מפונקים עם צעצוע.
"יש פתגם שאומר שההבדל בין גברים לילדים הוא מחיר הצעצועים. ומכבי זה צעצוע יקר. זה אנשים שלא יודעים מה זה להיות רעב, כמו שאני יודע".
* מתי היית רעב?
"הייתי רעב כשהיינו בקיבוץ. היה קיצוב. אכלנו ביצה אחת בשבוע, ובפסח חתיכה קטנה של פליגלע של צ'יקן. גם בהתחלה שלי באמריקה בקושי היה לי לאכול".
* אז מי ניצח בסוף, הם או אתה?
"אני הראשון בהיסטוריה שהשקיע בספורט ויצא עם העור שלו על הגוף. מי שנכנס למכבי היה רענן, ילד בן 20 שרוצה לקלוע לסל ולהתפרחח. אבל הם לא עשו שיעורי בית ולא הכירו את RK", וכאן כץ עובר לדבר על עצמו בגוף שלישי: "ביזנסמן אמריקאי קשוח. ואם רענן בצרות, והגיעו מים עד נפש, RK בא להציל אותו".
בגנקי עם שרי
כץ חולש על כחמישים מרכזים מסחריים, כ-650 אלף מטרים רבועים הממוקמים בעיקר באזור בוסטון במדינת מסצ'וסטס ובצפון מיאמי במדינת פלורידה (ראו מפות בעמודים הבאים) הוא מאמין בניהול צמוד, הוא עצמו מפקח ומנהל שיחות עם השוכרים. הוא אינו מנפיק, לא משתף את הציבור, זאב בודד. "לא קיבלתי כסף מאף אחד - הכול עשיתי באצבעותיי", הוא מצהיר, "ומעולם לא היו לי שותפים".
* למה, בעצם? אנשים נוהגים לעבוד עם שותפים.
"זאת התכונה שלי, שאולי בגללה היו לי בעיות גם במכבי. אני מעולם לא עבדתי עם שותפים. אני לוקח החלטות בשניות על דברים ענקיים. רק אתמול קניתי מרכז קניות ענקי, אחת-שתיים, בשיחת טלפון".
המטה של כץ מצומצם: עד עשרה אנשים בכל אחד משני המקומות, הבנים שלו וכמה אנשי אמון שעובדים איתו שנים ארוכות. העסק משפחתי וצנטרליסטי. על הקיר במשרדו במיאמי מפתחות של ארבע ערים שהוענקו לו, ועוד מיני כיבודים שמחממים לו את הלב ומשרתים את חיבתו לכיבודים ולהכרה.
* בוא תשווה את שיטת הפעולה שלך לשיטת פעולה של ישראלי אחר שגר במיאמי, חיים כצמן, יו"ר גזית גלוב.
"חיים כצמן בחור חכם מאוד, ידיד טוב מאוד שלי, אבל זו שיטה אחרת לגמרי. אני אדם יחיד, עושה הכול לבד, בעצמי, לא לוקח כסף מאף אחד. חיים כצמן לוקח כסף מהציבור, עובד בגדול, עושה עסקים שפרוסים בהרבה מקומות. אמרתי לו פעם, 'אני לא מבין איך אתה יכול לדעת מה נעשה בכל העסקים שלך', והוא ענה לי, 'יש לי אנשים טובים שעובדים בשבילי'. אמרתי לו, 'חיים, בכל פעם שאני בא לכותל המערבי אני מתפלל בשבילך שהכול יהיה 100%'".
בנוסף, כץ הוא גם אחד הבעלים הזוטרים באלופת ה-NBA לשעבר, מיאמי היט, יחד עם מיקי אריסון, בעל השליטה במועדון. "פיתחתי קשרים מאוד טובים עם הרשתות הגדולות, כמו וולמארט, ובואו נגיד", הוא ממתיק סוד, "שהשותפות במיאמי היט עוזרת מאוד לביזנס. אנשים מאוד אוהבים לראות כדורסל ולדבר על כדורסל, וכשהם פוגשים אותי, קודם כול מדברים על 'מה עשתה מיאמי היט, למה שאקיל (אוניל, עבר מאז לפניקס ולקליבלנד) לא יכול לקלוע לסל, ודרך אגב 'אהיה במיאמי בעוד שבועיים כשיש משחק''".
* אז אתה מסדר להם כרטיסים?
"אני עוזר להם כמיטב יכולתי להשיג כרטיסים, וככה, ביום שאני מרים להם טלפון להציע להם לשכור שטח באחד המרכזים שלי, אני יכול להגיע ישר לאדם הקובע, ולא - עם כל הכבוד - לאיזו מזכירה שתגיד שהוא עסוק. ככה אני עושה הרבה עסקות".
* רוב החברויות שלך הן סביב ספורט?
"הרבה מהן. לדוגמה, עכשיו יש לי ידיד שהיה איתי בהרבה מאוד משחקים, ג'ורג' מיטשל (השליח האמריקאי למזרח התיכון). הוא מאוד אוהב ספורט, אבל אנחנו מדברים על כל נושא בעולם, גם המשימה שלו במזרח התיכון. הוא מנסה להיות נייטרלי לגמרי, אבל לדעתי בשקט בלב הוא יודע את האמת".
* אבל לא הכול כל-כך ורוד. גם במיאמי היט תבעת את הנהלת הקבוצה על ניהול לא נכון.
"תד אריסון (אביהם של מיקי ושרי), שנכנס לקבוצה כשותף עיקרי, נתן לשניים מבעלי המניות הקטנים לנהל, והם עשו לו בית ספר. רצו להכריח אותו לקנות אותם ולעשות 'מכה' - באו בלי כלום ויצאו יפה מאוד. אמרתי לתד לתבוע אותם, אבל הוא מעולם לא נהג לתבוע. הוא היה אדם נהדר, והוא אמר, תתבע אתה, ואני מאחוריך. למעשה עזרתי לו בזה. בסופו של דבר הייתה פשרה, תד נתן להם קצת כסף והם יצאו. הייתי מאוד מיודד עם תד. כשהוא עבר לארץ, בכל פעם שהייתי בא היינו נפגשים; הייתי יושב איתו ב-'206 דגים', שהייתה המסעדה האהובה עליו".
* גם עם מיקי אריסון אתה מיודד?
"מיקי הרבה יותר סגור. אלה יחסים אחרים".
* ושרי?
"אני מכיר אותה מצוין. כשהיא הייתה במיאמי היה לה כרטיס למשחקי מיאמי היט. כשהייתה נשואה לעופר (גלזר) היינו הולכים למועדון של עינת שרוף, פינקי או משהו כזה".
* גנקי?
"כן. ואל תשאלי מה שעינת עשתה לי. היא קראה לי לבוא לבמה ואמרה לי לשיר איתה. פתאום השאירה אותי לבד והייתי צריך לשיר סולו לפני כולם".
"הייתי מסובב, רציתי מכבי"
אבל עם כל הכבוד לעסקיו הפורחים מעבר לים, סביר להניח שכץ לא היה נכנס לחיינו ללא אותה החלטה, ב-2002, לרכוש 9% של גבור ספורט ב"קבוצה של המדינה". "חשבתי שזה יהיה נחמד", אומר כץ. "חשבתי שאפשר יהיה לבוא וליהנות. ככה אוכל לחזור ולהיות ילד בן 20 שמתפרחח".
* כמה זמן לקח לך להחליט להיכנס למכבי?
"שנייה אחת. הייתי בקרוז מליסבון למונטה קרלו, וקראתי עיתונים ישראליים ישנים שלא היה לי זמן לקרוא בבית. פתאום ראיתי שמכבי הקימה חברת מניות. דיברתי עם צביקה קציר (בנקאי בכיר בדיסקונט ולימים נציגו של כץ בהנהלת מכבי) ואמרתי לו, 'אולי בשביל הבידור אני אקנה 5%?'. אמר לי, רעיון טוב. חמש דקות אחרי זה קיבלתי טלפון משמעון".
חצי שנה אחר כך קנה כץ גם את מניותיו של קובי אלכסנדר, והגדיל את אחזקותיו במועדון ל-33.33%. "אני זוכר אותו כאדם נחמד מאוד", אומר כץ על יו"ר קומברס לשעבר, שנלחם כיום בנמיביה נגד הסגרתו לארצות הברית בפרשת הבקדייטינג. "אחרי שקניתי ממנו, לקחתי אותו למסעדה במלון דניאל, והוא אמר לי משפט מאוד מעניין: 'הייתי בעל בית עצוב היום אני אוהד מאושר'".
* הוא נתן לך רמז.
"הבנתי את הרמז, אבל הייתי כל-כך מסובב. רציתי מכבי".
גם במכבי רצו אותו, אבל מאז עברו הרבה השמצות בירקון. כדי להבין עד כמה רצו השותפים שלו במכבי להיפטר ממנו החודש, אפשר לבחון את הסכם המכירה. כץ מכר את חלקו תמורת 7.3 מיליון דולרים, המשקף שווי חברה של כ-22 מיליון דולרים. עד אותה עסקה כל המכירות של השותפים במכבי - והיו לא מעט כאלה בשבע השנים האחרונות - נעשו לפי שווי חברה של 12 מיליון דולרים. אגב, ההסדר הזמני החדש קובע שהשליטה במכבי אחרי עידן כץ תתחלק כך: 40% דיוויד פדרמן, 40% אודי רקנאטי ובנו שי, ויתר 20% לקבוצת ניוקו, שבראשות היושב ראש שמעון מזרחי.
* מתי הדברים התחילו להשתבש לך במכבי?
"זה התחיל בשלוש השנים האחרונות, אבל זה הלך והתגבר. בחצי השני של העונה האחרונה הרגשתי שהחלה פה תנועה מכוונת נגדי. בשנה-שנתיים האחרונות ההנאה החלה להיגמר לי. הרגשתי שמנסים להצר את צעדיי בכל מה שאני מנסה לעשות. ל-90% מהרעיונות ומההצעות שהבאתי בכלל לא התייחסו. זה התחיל להשפיע על החיים האישיים ועל הבריאות שלי, ובסופו של דבר, בגלל ההתקפה המרושעת והלא-אנושית שלהם עליי, זה עלה להם הרבה-הרבה יותר כסף להוציא אותי החוצה. הם לא יכלו להוציא אותי פראייר לגמרי; שגם ירצו להוציא אותי וגם אצא מזה בלי עור על הגוף שלי", הוא מגביר את קולו.
כשכץ זועם על ההתקפה של שותפיו עליו, הוא מכוון בין היתר לאמירות של שי רקנאטי ("הוא סובל מפיצול אישיות", אתר ONE) ושל פדרמן ("הוא כנראה איש חולה", וואלה! ספורט) בעקבות ראיון שהעניק לגלובס ולוואלה. לשיאה הגיעה הסאה כאשר ב-27 במאי השנה קיבל כץ את הפצצה הגדולה לפנים, עם "מכתב הגירוש" המפורסם, שבו קוראים לו שותפיו לעזוב מיידית את הקבוצה.
"כשהאנשים החצופים האלה חתמו על המכתב המתועב הזה, לא הייתה לי ברירה יותר", הוא אומר. "לא הייתי מסוגל יותר להתעסק עם זה. הייתי הולך לישון עם מכבי ומתעורר עם מכבי. בסופו של דבר, מכבי זה לא ביזנס. מכבי שייכת להיסטוריה, שייכת לאוהדים. לא לבעלי הבית. אני באתי לעזור, לא להילחם. יש הרבה דברים שהאוהדים לא יודעים איך הם מתרחשים. אבל בגלל שאני לא שולט בתקשורת כמו אנשים אחרים במכבי, נותר מצב שהאוהד הממוצע לא מבין למה אני מפריע לאנשים הנכבדים לעבוד. ולי הרבה יותר חשוב מה האדם הרגיל חושב עליי, ולא מה בעלי הבית חושבים עליי".
"הדלת שלי לא סגורה"
לשפל נוסף הגיעו היחסים בין כץ לשותפיו במכבי תל אביב, לאחר שבקבוצה האשימו אותו בהדלפות לתקשורת, כשהשיא היה אחרי פרסום סדרת כתבות בגלובס ובוואלה, שבהן נחשפו הנתונים הפיננסיים של המועדון. "מעולם לא הדלפתי כלום לתקשורת, ואתם - שפרסמתם את הכתבות - יודעים שזה נכון", אומר כץ. "יום אחד זה גם יתברר. אבל אתה יודע מה, בסוף אולי עשיתם לי טובה עם הכתבות האלה. אולי הקדמתם את הקץ שלי וחסכתם לי הרבה כאבי לב ולילות בלי שינה".
* בינתיים יש שקט בקבוצה.
"עכשיו כמובן יהיה שקט, כי זאת תחילת עונה וכל הכסף נכנס ממכירת מנויים, כרטיסים, ספונסרים וכו'. הבעיה תתחיל כמו תמיד בחצי השני של העונה, כשבעלי הבית יצטרכו להתחיל לחתום על צ'קים של גירעונות, ואלוהים יודע מה יהיה מצב הביזנס שלהם באותה תקופה. יכול להיות שבעוד שנה הם יתחילו להתגעגע, ויחפשו פראייר כמוני. יחפשו קורבן חדש. אבל לעולם לא יהיה להם שותף כמוני, שמבין ככה בכדורסל וגם רוצה לעזור".
* הם צריכים למצוא מישהו שרק יכניס כסף, לא שגם יביע את דעתו.
"אני לא חושב שהם ימצאו כספומט שיסגור את הפה ורק יכניס להם כסף. הם חושבים שיבוא להם מישהו מבחוץ, מעולם אחר, ורק יכניס כסף כמה שהם ירצו. אדם שעשה כסף בחיים שלו הוא לא לגמרי מטומטם. כל אחד שמשקיע רוצה להרגיש שהוא מעורב במידה זו או אחרת".
כץ מאשר שבשנה החולפת הוציא מכיסו, לכיסוי גירעונות הקבוצה, סכום של כ-900 אלף דולרים, "וגם השנה הם יצטרכו להביא כסף מהכיס. אבל אמרתי לשמעון מזרחי לפני כמה ימים שאם הוא יצטרך אותי, אני אעמוד לרשותו".
* אחרי שזרקו אותך תהיה מוכן לשים כסף?
"אם יצטרכו עזרה, ואם אני ארגיש שמתנהגים אליי בסדר ומעריכים אותי, אז פה ושם אני אהיה מוכן גם לעזור ברמה הכספית".
* זה פתח לקאמבק?
"הדלת שלי לא סגורה. הכול פתוח. עכשיו אני בפסק זמן איתם. אני מאחל למכבי שיצליחו למצוא את הפראייר התורן. אני רוצה להזכיר שהיו שבעה שותפים במכבי לפניי, כולם אנשים טובים מאוד, וכולם הלכו. יש לזה סיבה".
כץ מנסה שלא לנקוב בשמו של פדרמן, אבל לא קשה לנחש שאליו הוא מכוון. "אחרי המכתב, כשבאתי לארץ, הרגשתי שדיוויד מדבר אליי כאילו הוא הבוס שלי", הוא אומר. "הדעה האישית שלי היא שדיוויד רוצה להשאיר את הקבוצה לילדים שלו ולמשפחה שלו. אולי הוא חשב שאני רוצה לקחת את זה ממנו, למרות שמעולם לא רציתי את זה. אולי הפריע לו שאחרי שנתיים שראיתי איך הכול מתנהל, רציתי להיות מעורב. אמרתי לו שבשנה הבאה אני אהיה מעורב הרבה יותר, לא אתן לדברים להתנהל ככה יותר. ומאותו רגע הוא החליט שהוא לא רוצה אותי".
* והוא הצליח.
"מה שדיוויד רוצה, הוא משיג בחוכמה. הוא רתם אותי ואת צביקה קציר כדי לנקות מהקבוצה את מוני פנאן, ואני הייתי הבא בתור. השיטה של דיוויד הייתה כמו שהרומאים היו עושים תמיד, שיטת הפרד ומשול. משנת 2000, הוא היה מסמן את הקורבן התורן, ומעיף אותו. אחד אחרי האחר. כולם אנשים טובים מאוד. אני הייתי השמיני. אחרי שמוני עזב, הצטייר כאילו דיוויד יותר נחמד אליי. הייתי בא אליו לארוחות צהריים כשהייתי בארץ, אבל הוא היה מעורב בכל תעלול שהיה נגדי.
"דייויד ראה, אחרי שנתיים שבהן הוא היה מעורב בבחירת שחקנים, שאין לו שום מושג בזה. השנה - כשבנינו את הקבוצה בלעדיו, לפי החלטה שמי שעובד בצד המקצועי זה שמעון מזרחי, פיני גרשון, שרון דרוקר ואני - זה הלך מצוין. זו כנראה אחת הסיבות לכך שהוא היה צריך למצוא סיבה להיפטר ממני כמה שיותר מהר".
הייתה גם ההתבטאות האומללה שלך אחרי ההפסד בפלייאוף לאשקלון, ש"אימון הכושר היחיד שהם עושים הוא לברוח מקסאמים".
"הם הפילו אותי בפח בסיפור עם אשקלון, הרגיזו אותי עד עמקי נשמתי. הסיפור עם אשקלון היה אמבוש מתוכנן לפרטי פרטים של השותפים".
* אבל בסוף גם אתה נכנעת לפדרמן.
"לא נכנעתי לדייויד פדרמן. כשהייתי צריך להחליט מה יותר חשוב - אם להוציא את צדקתי לאור וללכת איתם לבית משפט ושהכול ייצא החוצה, או שמכבי תהיה בסדר - אז הבנתי שמספיק עם השטויות. החלטתי שלטובת מכבי עדיף שאני אלך. לא רוצה לקחת על עצמי אחריות שאוהד אחד אפילו יגיד שאני ניסיתי להרוס את מכבי. הלוואי שזה היה ביזנס, כי אז התוצאות היו שונות".
"ירדתי על הברכיים"
אחד הדברים שהכי כואבים לכץ הוא הידרדרות היחסים עם מזרחי, שאותו החשיב לבן ברית ולידיד; אותו מזרחי, שהיה בעצמו חתום על מכתב השותפים שקרא לו לעזוב את הקבוצה. מצד אחד, כץ לא מהסס לומר שמזרחי אכזב אותו: "הוא לא קיים את ההבטחה שנתן לי וחתם על המכתב". מצד שני, הוא אינו נוטר לו, וטוען ש"צריך לשמור על שמעון, שהוא יישאר כמה שיותר במכבי".
* איך אתה מסביר את ההתנהגות שלו כלפיך?
"אין לו כוח, הוא רק רוצה לשרוד, והשרידות היא לפני החברות. הוא תמיד ויתר על דברים כדי לשמור את הכוח שלו. מוני (פנאן) בכה לי בטלפון, 'איך שמעון עשה לי את זה אחרי חברות של שלושים שנה. אין דבר שלא עשיתי בשביל שמעון. הכול שמעון, שמעון, שמעון'. מוני סיפר לי שכשהוא בא לשמעון ואמר לו שהוא עוזב את מכבי, הוא שאל אותו אם הוא הולך איתו. שמעון אמר לו, 'כן, כן, אני איתך', ואז הוא הפקיר אותו. אם שמעון היה קצת פחות מפחד, הוא היה יודע שאם הוא יילך עם מוני, בתוך חצי שעה היו מתחננים לשניהם שיחזרו, והם היו חוזרים. אבל הוא פחד. הכי טוב למכבי היום, זה אם אפשר היה ליצור מצב שמזרחי ופנאן יחזרו לנהל את הקבוצה".
* ומה עם פדרמן? גם את מזרחי הוא ידחוק החוצה?
"הוא לא אמר לי את זה ככה. אבל כמה פעמים הוא אמר לי, 'אני רוצה להעיף אותו', 'אני לא מסוגל לעבוד עם הבנאדם הזה יותר'. ברור לכולם ששמעון יהיה נשיא כבוד. ישלחו אותו לייצג את מכבי באירופה, הוא ייסע לפה מדי פעם, ולשם מדי פעם, וזהו".
* מה הדברים שהכאיבו לך הכי הרבה בתקופה במכבי?
"העלבונות. זה שלא בטחו בי. ירדתי על הברכיים. במכבי פתאום גיליתי שאני כל הזמן צריך לחשוב איך אני אסביר דברים לבוסים שלי. זה עורר בי ממש גועל נפש. מכבי בזבזה לי את הזמן. במקום שאיהנה שם, ואביא את שיטות העבודה שלי שטובות פי מיליון, כל הזמן ניסו להכניס לי".
* מה אמרה המשפחה שלך ברגע שאמרת להם שזה נגמר?
"שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. הם ראו את המאמץ ומה שזה עשה לי, ראו איך אני נהיה עצבני. החיים שלי יכולים להיות רק יותר טובים מעכשיו. עשיתי את הפלא השמיני בארצות הברית, ולי הם אומרים שאני לא מבין בביזנס? רק כשזה קשור למכבי אני בא ונהיה אפס. כלום.
"אני רוצה שבסופו של יום הם יבינו את מי הם הפסידו. אם היו באים אליי בצורה יפה יותר וחיובית ומבקשים ממני לצאת, אז בתוך שנה-שנתיים הייתי יוצא החוצה מרצון טוב, והם היו מקבלים את החלק שלי במחיר הרבה יותר טוב. אבל כל מה שהם עשו לי, כל זה גרם לזה שהמחיר עלה ועלה.
"אני חושב ששברתי שלושה שיאי עולם בכל מה שקשור לספורט: הייתי הישראלי הראשון שנכנס לבעלות על קבוצה ב-NBA, כשנכנסתי ב-1986 למיאמי היט; ב-2002 הפכתי לראשון שמחזיק במקביל בבעלות על קבוצת NBA וקבוצה ביורוליג; והשיא האחרון זה עכשיו, השיא הכי גדול - שהייתי בעלים של קבוצת ספורט בישראל ויצאתי מזה בלי להפסיד שקל אחד".
מהקיבוץ לחלום האמריקאי
כץ נולד בקיבוץ גבעת ברנר, משפחתו עברה לאפיקים, וזמן קצר לאחר מכן לקיבוץ דפנה שבצפון. כדורסל התחיל לשחק כשהיה "ילד קטן בקיבוץ", במגרש חול עם סל עקום, והיה "קולע לסל בלילות ירח". כשהיה בן 15 עברה המשפחה לפתח תקווה, וכץ החל לשחק בהפועל פתח תקווה. לאחר מכן עבר לשנה להפועל חולון, אחר כך שיחק במכבי תל אביב, ובאחד הקיצים נסע לבוסטון, למחנה אימונים של קבוצת ה-NBA בוסטון סלטיקס, שבסופו נופה ולא התקבל לקבוצה: "הייתה חסרה לי טכניקה. היום אני קולע הרבה יותר טוב משקלעתי אז. תשאלו את דורון ג'מצ'י מה קרה כשהוא שיחק איתי משחק קליעות".
* איפה?
"יש לי מגרש פרטי אצלי בבית, ואני בדרך כלל מוצא קורבנות לשחק איתם אחד על אחד".
לאחר הניפוי מהסלטיקס שיחק ביו-אס אולסטרס למשך שנה, ולדבריו מהמשכורת חסך כסף ובתום העונה נותרו לו 6,000 דולרים, שהיו ההון ההתחלתי שלו.
בשנות ה-60 החל כץ לעסוק בבנייני מגורים בבוסטון. בהתחלה קנה בית של שלוש דירות, שיפץ ומכר. כך הלכו העסקים והתרחבו, עד שבשנות ה-70 הגיע לבעלות על קרוב לאלפיים דירות באזור. אבל אז "הגיע הנשיא ג'ימי קרטר, והוא הרס את הכלכלה האמריקאית. הריבית הייתה 20%. אנשי עסקים נפלו כמו זבובים. גם אני הייתי עם הגב לקיר".
* ואיך נחלצת?
"המזל שלי היה שבחצי הראשון של שנות ה-70 עשיתי על כל הנכסים משכנתאות לעשר שנים, כך שלא היה לי שום לחץ לפרוע אותן בשנים הקשות, 1979-1981, כשאי-אפשר היה בכלל להשיג מימון חדש - מי שלוקח מימון בריבית של 20% גמור לפני שהתחיל".
כאשר כלו המים מעל המשבר, הלך ומכר את כל הדירות ועבר לשלב הבא, מרכזי קניות. "החלטתי שאם אני רוצה לפעול בהיקף גדול, וגם לעשות את החיים קצת יותר קלים, זה הכיוון. בבתי דירות כל הזמן צריך לשפץ, והעבודה שבלונית, הכול אותו דבר. מרכזי קניות זה דבר הרבה יותר מורכב, צריך להבין מה לעשות, למצוא חנויות עוגן נכונות, לקשור את הקשרים הנכונים. מי שייסע באזור מיאמי יראה, המתחמים שלי נראים הכי טוב, הכי בסדר, הכי נקי. אני דואג לכל דבר ודבר, וזה עד היום אחד מסימני הזיהוי שלי".
* ולמה לא קניונים?
"קניון זה מקום סגור, יש הרבה הוצאות על מיזוג וחימום, ואם עוגן יוצא - החנויות הקטנות קבורות בפנים ופושטות את הרגל. קניתי בעבר שני קניונים, ולשניהם עשיתי די-מולינג".
* תן לנו כמה טיפים איך גורמים למרכז קניות להצליח.
"קודם כול המיקום. אחר כך צריכים שניים-שלושה עוגנים גדולים, ואז השאר באים מעצמם. החשוב ביותר הוא רשת של סופרמרקטים, דבר שני בית מרקחת מרשת מוכרת, ואם זה מרכז גדול - גם חנות כולבו כמו וולמארט. אם יש לך שלושת אלה, וכל אחד נמצא בצד אחר של המרכז, אז כל החנויות הקטנות באמצע מתמלאות, והן אלה שמשלמות שכר דירה הרבה יותר גבוה למטר רבוע, ומשם ההכנסה היותר טובה".
* אתה ידוע כמי שרוכש מרכזים מפסידים ומשפץ אותם, ולא בונה חדשים.
"אני עושה גם את זה וגם את זה, אבל ההצלחה הגדולה יותר שלי הייתה לקנות מרכזים קיימים בקשיים, שאת חלקם הגדלתי באמצעות בנייה נוספת. כשאני רוצה לבנות משהו חדש, הרשויות כאילו עושות לי טובה שנותנות לי רשות לבנות, ואני לא יכול לבלות את כל החיים שלי בלהקשיב לראש העיר, שדורש תעשה ככה, תבנה פסל כזה. לעומת זאת, כשאני קונה מרכז במצב לא טוב, אני עושה טובה לעירייה. אני המושיע. באים אליי ראש העירייה והאנשים שלו ופורסים לי שטיח אדום".
* וגם קוראים רחובות על-שמך. דווקא קראנו ב"מיאמי הראלד" שקריאת הרחוב והאולם על-שמך הייתה חלק מפשרה משפטית בינך לבין העירייה.
"אין לזה כל קשר, העירייה הפקיעה שטחים שלי, וכמובן ניסתה לעשות זאת במחיר הרבה יותר נמוך מהשווי. היה לי קייס מצוין, אבל בסוף החלטתי שפיתוח העיר חשוב לי ולעסקי מרכזי הקניות שלי, וכדאי לי לתת להם כאילו מתנה שתעזור לפיתוח העיר, והורדתי להם 5 מיליון דולר מהמחיר, מ-12 מיליון ל-7 מיליון. הם הודו לי מאוד על כך, אבל על הרחוב דובר הרבה קודם, והרחוב הזה גם מחבר שני מרכזי קניות ענקיים שלי. זו הכרת תודה על כך שהבאתי את המקום מדרעק לדבר פנטסטי".
* הכרת תודה שבמכבי לא הייתה.
"לפני חודש וחצי הבנתי כמה זה טיפשי כל העיסוק הזה במכבי. חיפשתי מישהו במשך הרבה זמן, מישהו שהיה חשוב לביזנס שלי, ואחרי כמה זמן הוא החזיר לי טלפון סוף-סוף. באותו זמן קיבלתי טלפון ממכבי, אז במקום לדבר איתו אמרתי למזכירה שלי שאני אחזור אליו. אז הבנתי שמשהו השתבש לי בראש. ברגע שהביזנס שלי התחיל להינזק בשביל השטויות האלה של מכבי, התחלתי להבין שסדרי העדיפויות שלי השתבשו לגמרי.
"היום אני במשא ומתן על רכישת מרכז קניות שעלה בשעתו 55 מיליון דולר, בהארטפורד קונטיקט. כנראה אקנה אותו ב-30 מיליון דולר. בשביל הבידור, אני מתכוון לקנות אותו דרך חברת RK מכבי, שדרכה החזקתי את מניות מכבי. אשים את ה-7 מיליון דולר שקיבלתי מהם כדמי קדימה, והשאר במשכנתא, ואני חושב שאוכל להעלות את זה עוד שנה-שנתיים בחזרה לשווי המקורי. אז אזמין את החברים שלי ממכבי לטיול מאורגן שם, ואגיד להם, בואו תראו שרענן לא היה טיפש לגמרי, רק קצת".
תגובת דייויד פדרמן:
"אין בכוונתי להתייחס לשקרים שרענן הפיץ וממשיך להפיץ, רק אומר שרענן היה זה שהתבטא באופן קבוע כלפי השותפים, חברי ההנהלה והשחקנים בשמות גנאי מבישים שהדעת אינה סובלת אותם. מיותר לציין, שבין יתר הדברים, מעולם לא אמרתי את שהוא מייחס לי בכל הנוגע לחברי, יו"ר המועדון, עו"ד שמעון מזרחי. אוסיף ואציין שמעמדו של שמעון כיו"ר לא היה ואינו מוטל בספק.
תמוה בעיני מדוע אדם שמכר את אחזקותיו בחברה, תוך שהוא עצמו מציין שטובת ואהבת הקבוצה הינן נר לרגלו, ממשיך להתראיין ולהפיץ שקרים בכלי התקשורת, ובדבריו הפאתטיים ומעוררי הרחמים ממשיך לנסות להזיק לקבוצה".