יש משהו משכר ומשגע בהצלחה. ויש איזשהו שלב בכל קריירה של איש עסקים, שבו הצלחה רודפת הצלחה, שבו הישג רודף הישג. עד שרצף ההצלחות וההישגים ושיכרון הכוח הנלווה להם, גורם לדבר הזה שלא נעים לדבר עליו לעלות לך לראש ולאבד אותו במהירות.
לב לבייב בסך הכול צודק כשהוא טוען שהמשקיעים באפריקה ישראל, לפחות חלקם, נהנו מהצלחתו ועשו לא מעט כסף. עד לשנת 2007 הוא אכן היה יצרן הערך הגדול ביותר בבורסה, שייצר הרבה מאוד כסף למשקיעים שלו.
זה היה הרגע שבו הפך לבייב ל"סלב" של הסקטור העסקי, למין אייקון, לסוג של אגדה. זה היה הרגע שבו הוא הפך לכוכב, למושא הערצה כמעט פולחנית על-ידי אנליסטים, עיתונאים וקולגות עסקיים. זה היה הרגע שבו לבייב התמכר להצלחה, לכבוד שלה, לאבק הכוכבים שלה, להערצה הנובעת ממנה. וזה היה השלב שבו לבייב האמין לשטויות שנכתבות עליו, שהוא קוסם, שיש לו מגע זהב, שיש לו חושים מחודדים. וזה היה השלב שבו הכוכב החליט לבדר את ההמונים, בין אם בעוד רכישת אייקון נדל"ני בניו-יורק במאות מיליוני דולרים ובין אם זה בפיזור הבטחות ללא כיסוי למשקיעים.
נשבה בחלומות של עצמו
כשהרדיפה אחרי כבוד וההערכה ומעמד הופכים לאובססיביים, אתה מפטפט את עצמך לדעת, מתרברב בעצמך לדעת ונשבה בחלומות של עצמך, בבועה שניפחת לעצמך וברגע שנחה עליך הרוח אתה אפילו חושב שכבודו ראוי לכהן כראש ממשלה. אתה חושב שכבודו יכול להרים מניה רק בעזרת קומוניקט משולהב על רכישת בניין בסכום מפוצץ או פטפטת על מחיר המניה.
לא מעט מהקולגות העסקיים של לבייב מכירים את חטאי ההיבריס האלה, חטאי הגאווה. זה אחד מהחטאים שמאוד מקובלים וידועים בקהילת אנשי העסקים והמנהלים הבכירים. אם נדייק, היבריס היא מחלה מדבקת אצל מרביתם.
איש לא דואג לפנסיה שלנו
ואלו החטאים שתקפו גם את ספקי הכסף הזול של לבייב, מנהלי הגופים המוסדיים, האנשים ששולטים על עשרות מיליארדים, האנשים שרדפו אחריו בעיניים עצומות רק כדי להרעיף עליו מיליארדים, והאנשים שמחלקים עכשיו ציוני נכשל ללבייב, קוראים לו להביא כסף מהבית, למכור את הטירה בלונדון ולאסוף כל גרוש. הם אומרים שהם שומרי הסף של הפנסיות שלנו ויילחמו בשבילנו.
עזבו שטויות וססמאות, ותתחילו להפנים את זה: איש לא דואג לפנסיה שלנו, כולם דואגים אך ורק לעצמם, למעמדם, לתדמיתם, לבונוסים שלהם ולראיון המחמיא הבא בעיתון, לדירוג שלהם באנשי השנה ולפוזה שלהם. כולם צדיקים ונאורים, במיוחד אלו שרצים לתקשורת כדי להעיד על עצמם עד כמה הם דואגים לנו. כשהאבק ישקע, כשהכותרות סביב לבייב ייעלמו, נמצא אותם חותמים על הסדרי חוב שיש להם משמעות אחת ויחידה: ויתור, גם אם מחוסר ברירה, על כסף שהם חילקו כל-כך בקלות וגזרו עליו כבר את הקופון.
המסר מנפילת לבייב הוא שאתה לא יכול לנהל עסק כל-כך גדול ועסק כל-כך מורכב כמופע או הצגה של איש אחד בלבד. אתה גם לא יכול לפתח סביבך הערצה כמעט עיוורת. התמכרות להערצה עיוורת היא בדרך כלל סימן רע. תשאלו את לבייב.
הרהורים על מקצוע החשבונאות
נפילת לבייב מעלה, בין היתר, הרהורים נוגים על מקצוע החשבונאות. בשבילנו, הנפילה הזו מסמלת את פשיטת הרגל של המקצוע הגמיש הזה. אנשים כבר שכחו, אבל אפריקה ישראל היתה חברה רווחית מאוד ברבעון הראשון של 2009, עם רווח של מאות מיליוני שקלים. ברבעון השני התהפך הגלגל והחברה עברה להפסד ענק של כ-1.3 מיליארד שקל, מה שהוביל להצהרה הדרמטית השבוע על אי-עמידה בתשלומי החובות.
איך זה קרה, אתם שואלים? אוקיי, אז למקצוע החשבונאות יש אלף ואחת דרכים להסביר את הפארסה הזו, כולם הסברים שעומדים ב"תקנים", ב"סטנדרטים" וב"שערוכים" ובשאר המילים המכובסות של מקצוע החשבונאות.
ת'כלס, החבר'ה באפריקה רצו כנראה להרוויח עוד זמן, עוד קצת אוויר לנשימה, ומקצוע החשבונאות איפשר להם, עם שפע הטריקים שלו, להציג רווח ענק. זה, כמובן, לא רווח ריאלי, לא רווח שנבע ממשהו אמיתי, אלא רווח שנבע מתעשיית השערוכים, תעשיית האוויר של תחום הנדל"ן.
הערכות שווי מהחלל
זו אותה תעשייה שאיפשרה בזמנו ללבייב לקבל הערכות שווי מהחלל לנכסים שלו ברוסיה. זו אותה תעשייה שאיפשרה לו לבצע את ההנפקה הישראלית הגדולה ביותר בכל הזמנים. זו התעשייה שאיפשרה לו לגייס בלונדון סכום עצום של 1.4 מיליארד דולר לפי שווי של 7.3 מיליארד דולר לחברת נדל"ן שבקושי מלאו לה 6.
בין חברי תעשיית החלל הזו, נמצאת חברת JLL, ראשי תיבות של Jones Lang LaSalle. זו חברת שמאות בינלאומית, שמעסיקה 30 אלף מומחים להערכות שווי שמפוזרים ב-750 אתרים ב-60 מדינות. סופר-מקצועיים, סופר-ידעונים, עד כדי-כך שופרא-דשופרא, שהם העריכו את שווי הפרוייקטים של לבייב ברוסיה במאות מיליוני דולרים כל אחד.
מדעני החלל של חברת השמאות האנגלית הם טיפוסים מאוד מכובדים, מעונבים ושולטים בחומר, שולטים במושגים הנדל"ניים, בהיווני הריבית ובשאר הג'יבריש של הקרקעות והם יספקו לכל אחד את הנייר המתאים; רק אם אתם תספקו להם את התמורה המתאימה. בקיצור, הנייר יספוג את הכול, אבל ממש הכול, כולל מספרים מנותקים מכל היגיון או מציאות, רק אם יונח לידו הצ'ק המתאים. וכמובן שרואי החשבון של אפריקה יצרפו את חתימתם להצגה הזו, כי מי הם שיערערו על השמאים המכובדים האלה.
זה די משעשע, אבל JLL זכתה ב-2007 בתואר המכובד של "חברת השמאות של השנה באנגליה". בשבילנו ובשביל לבייב, היא יכולה לקבל פרס אחר. "חברת מנפחי האוויר של השנה". בשביל להנפיק סדרת פרויקטים בתוליים בשווי של מיליארדי דולרים ברוסיה באמת צריך כישרון מיוחד.
וזו, על קצה המזלג, הבעיה הגדולה שלנו עם מקצוע החשבונאות: במקום לנסות ולספק תמונת מצב על עסקי תאגיד מסוים, המקצוע הזה מאפשר, במיוחד בחברות נדל"ן, לייצר יש מאין. לייצר רווחים יש מאין. לייצר תמונה של מראית עין. מה שווים ערמת העמודים שמלווה כל דו"ח, מה שווים הביאורים, מה שווים כל ההסברים החשבונאיים המפותלים, אם בשורה התחתונה אפשר להציג רווח ענק. חארטה, פשוט חארטה של מספרים.
מכרות היהלומים
אנחנו מסופקים אם יש איש אחד בארץ ובעולם שמסוגל להעריך את עסקי היהלומים של לבייב. אנחנו מסופקים אם לבייב בעצמו מודע למצבו. באחד ממופעי הפטפוט שלו התרברב לבייב שעסקיו הפרטיים שווים מיליארדים. לבייב דיבר על מכרות יהלומים, מכרות זהב, מלטשות, רשתות שיווק ומכירה של תכשיטים שנמצאים בבעלותו הפרטית ושווים, לטענתו, מיליארדים "לפי הערכות שמאים מוסמכות".
אה, שוב השמאים האלה. בשביל לבייב אנחנו מקווים שעל שמאי היהלומים לא נפלה אותה מוזה שנפלה על שמאי הנדל"ן שקבעו על מיליארדים את שוויים של הנכסים ברוסיה.
eli@globes.co.il