במבוא לפרק "יושר בערבון מוגבל" בספרו, "לא רציונלי ולא במקרה", מביא דן אריאלי את נתוני הטריוויה הבאים: בארה"ב, בכל שנה, מסתכמים מעשי הונאה במקום העבודה וגנבה של עובדים ממעסיקיהם ב-600 מיליארד דולר! בשנת 2004 הגיעה העלות הכוללת של כל מעשי השוד, הפריצה, הגניבה של סחורות וגנבות הרכב בארה"ב לכ-16 מיליארד דולר בלבד.
שימו לב: 600 מיליארד דולר גונבים עובדים ממעסיקיהם בהשוואה ל-16 מיליארד דולר שפושעים גוזלים מקורבנותיהם הזרים. תופעת מיידוף היא אולי ברבור שחור, אנרון היא נגזרת של בועת משקיעים אבל 600 מיליארד דולר בשנה, כל שנה?
600 מיליארד דולר שמרבית המשקיעים מתעלמים מהם. אולי מכיוון שהם מורכבים מהרבה מאוד אירועים קטנים שכל אחד מהם זניח בפני עצמו. איך יכול אנליסט או משקיע להעריך את ההסתברות לאירוע "בקדייטינג" כמו זה שדיווחה עליו חברת מנורה בשבוע שעבר ואיך הוא יודע להעריך את השפעת האירוע על שווי החברה?
מניית מנורה לא הגיבה לכותרות בדבר בקדייטינג. האמנם אין באירועים אלו מידע משמעותי למשקיעים? או שמכיוון שאיננו יודעים להעריך את השפעתו אנחנו מתעלמים ממנו?
באירופה וארה"ב קמו בשנים הנוכחיות גופי מחקר כגון Eiris ו HEOS המנסים לתת למשקיעים את היכולת לעבד מידע מסוג זה. מתודת העבודה שלהם תקבל במה בכנס שיתקיים השבוע בבורסה:
Eiris מסקרת ומפרסמת אנליזה הבוחנת את המדיניות והפעילות החברתית, סביבתית והאתית של כ- 2,800 חברות ופתחה לאחרונה את חברת Green Eye שהיא נציגותה בארץ, ואשר החלה לסקר בעבורה חברות ישראליות מובילות.
Hermes Equity Ownership Services) HEOS) הנותנת שרות של תמיכה בהשקעות אחראיות חברתית לכ- 50 מיליארד ליש"ט המנוהלים במסגרת קרנות פנסיה וקרנות אחרות. השרות של חברה זו דרך אגב, כולל השתתפות עבור הגוף המוסדי באסיפות בעלי מניות והשפעה מבפנים על האחריות החברתית של החברות בהן המוסדי מושקע.
גופים אלו מסייעים לנו, בית IBI, לבחון קופות גמל בקריטריונים חברתיים בקבלת החלטת השקעה. יש לנו הכלים, בזכות מחלקת המחקר, לבחון פיננסית, בכל נקודת זמן, האם עדיף להשקיע בבנק פועלים או בבנק דיסקונט אבל אין לנו הכלים לבחון מי כרגע יותר אתי או עומד גבוה יותר בדרוג על-פי קריטריונים של אחריות חברתית - אריסון או ברונפמן, פועלים או דיסקונט.רוב המשקיעים יסכימו שבהסתכלות קצרת טווח, בפרספקטיבה של תשואה, עושה רושם שזה לא ממש משנה מי יותר אתי פועלים או דיסקונט אבל בפרספקטיבה ארוכת טווח זה עשוי להיות קריטי.
בפרספקטיבה ארוכת טווח מידת האתיות הגלומה בהתנהלות הארגונית כמו גם החשיפה לסיכונים סביבתיים צפויה להשפיע על ההסתברות לתקלה חמורה כמו מעילה או תקלה משמעותית במערך הייצור.
בהעדר "קוד חברתי" הנותן תוקף לציטוט המובא בתחילת הדברים מדברי אדם סמית "הצלחתם של רוב האנשים...כמעט תמיד תלויה באישורם ובדעתם הטובה של שכניהם..." עושה רושם שאין מנוס מאכיפה רגולטורית וחברתית של מדיניות תאגידית ברורה. גם אם הללו לא מונעים זליגה של 600 מיליארד דולר בשנה מהעולם העסקי הם כן נותנים כלי מאוד ברור לאנליסטים ומשקיעים לבחון את הסיכון ארוך הטווח הגלום בחברות.
האם מתקיים גילוי של פעילות תאגידית ומדיניות תאגידית החל מרמת בעלי העניין דרך פעילות הדירקטוריון וועדות הביקורת השונות? איך מתבצע ניהול הסיכונים ומי אחראי בארגון על האימפלמנטציה שלו. שאלות אלו הן קריטיות בהיבט השקעה ארוכת טווח. אנו סבורים כי יש לפחות שלוש סיבות בגללן המשקל ששוק ההון נותן ל- SRI צפוי לגדול בקרוב ולא לחכות לטווח הארוך:
- הצרוף של מדינת ישראל למדד המדינות המפותחות צפוי להשפיע על כלי הבחינה ומדדי הבחינה של הזדמנויות ההשקעה. אחריות תאגידית ושקיפות תאגידית הולכים לתפוס משקל משמעותי יותר מבעבר.
- התפתחות שוק האג"ח הקונצרני, התבגרותו המהירה בעקבות המשבר והדגש הרגולטורי על מנגנוני ניהול סיכונים מגדילים גם את המודעות והצורך של המשקיעים המקומיים לפתח את כלי הבקרה הגלומים בצמד המילים "אחריות חברתית".
- הזדמנויות ההשקעה ההולכות ומתרבות בתחום הקלינטק עם הפניית תקציבים ממשלתיים לתחום ועם ההתפתחות של עשרות סטארט אפים הפעילים בתחום בארץ.