האימרה השחוקה המקובלת בקרב ספורטאים, לפיה "אתה שווה בדיוק כמו המשחק האחרון שלך", קיבלה משנה תוקף במקרה של נבחרת ישראל. במקור היה אמור להיות משחקה של הנבחרת מול לוקסמבורג משודר הערב ברשת בערוץ 2, אבל מיד עם ההפסד המביך ללטביה, ששם קץ לסיכויי הנבחרת להגיע בקיץ למונדיאל, החליטו אצל הזכיין כי תוכניות שלא מעניינות אף אחד הם יודעים יפה מאוד להפיק בעצמם - ושלחו את הנבחרת אל ה"קומץ", צופי ערוץ הספורט.
באופן אירוני, שמצליח להתעלות אפילו מעל לשונם הצולפת של מדורי הספורט, הוחלף משחק הנבחרת במשדר הבכורה של "צחוק מהעבודה", שעונתה החדשה הוקדמה לנוכח אוזלת-הרגל של בניון וחבריו.
"צחוק מהעבודה" היא נבחרת לטביה של הטלוויזיה. תוכנית אנדרדוג מובהקת, שנועדה במקור למלא חלל שנחשב לחור שחור בלוח המשדרים, הצליחה מעל ומעבר למצופה והזניקה את המנחה, שלום אסייג, ממעמד של סטנד-אפיסט מצליח, למעמד של כוכב לאומי, שיכול למלא את האמפי בקיסריה ביחד עם חבורת הליצנים שלו.
לקראת העונה החדשה, מקבלת הנבחרת של אסייג חיזוק בדמותם של שני שחקנים ותיקים: יעקב כהן וחנה לסלאו. מעניין איך יעבוד השילוב הזה, מאחר שחלק גדול מצופי התוכנית בעונתה הקודמת היו ילדים שחיבבו דווקא את הסגנון הצעיר והקליל של הסטנד-אפיסטים החדשים. בנוסף, יהיה מעניין לראות איך מתמודדת התוכנית עם משא הציפיות. אם בעבר היה חלק מהצלחתה טמון בציפיות הלא גבוהות ממנה, הרי שעתה מצפים ממנה להשיג אחוזי צפייה נאים - משא שעלול להיות כבד על כתפיה של תוכנית קלילה.
לה לה לנד בפיליפינים
"הישרדות", ד' 21:00, ערוץ 10
הקדימונים העמידו במרכז את הדס מאלקנה, האישה הקטנה שניצחה בגדול בתחרות הסיבולת של הפרק הראשון ושמתנהגת כל העת כאילו היא חיה ב"לה לה לנד" משלה, ולא במשחק שמנצחיו הם לרוב בעלי אופי מחורבן.
"סוגיית הדס" נדונה בביתנו בכובד ראש בימים האחרונים. מצד אחד, היא עוררה אנטגוניזם כפי שלא עוררו אפילו דן ואריק בימים הרעים ביותר שלהם ב"הישרדות". מצד שני, הבחורה נראית נשמה טובה. איך דרים שני הניגודים הללו בכפיפה אחת? ככל שהעמקנו בדמותה (ללמדכם שסדרות ריאליטי יכולות ללבן גם דיון אמיתי באופי האדם), גילינו כי האינסטינקט שגורם לנו לסלוד ממנה הוא בסיסי: סגנון הדיבור שלה וההתנהלות שלה הם מהסוג שהיה יכול לעורר אמפתיה לו הייתה ילדה קטנה, אך כשאדם מבוגר מדבר כך, הדחף הוא לנקר אותו כאילו היה תרנגול פיסח.
אחר-כך זיהיתי ביחד עם הילדים (במיוחד זה שבבית הספר היסודי) את ה"הדסים" שבסביבתו, אלו שמעולם לא יפגעו במישהו בכוונת זדון, אך עדיין הם האובייקטים המיידיים להתעללות ולחרם. בתוך כך התחדדו ההבדלים בין מה שקורה בפיליפינים, שהוא רק משחק טלוויזיה, לעומת ההישרדות, משהו שקיים בחיים האמיתיים, גם אצל מי שקיומו החומרי מובטח.