השבוע העידה במשפטו של הנשיא לשעבר משה קצב המתלוננת צ' (אות בדויה), עובדת אחד ממשרדי הממשלה שבהם כיהן קצב כשר. צ' היא אחת מהמתלוננות שתלונתן התיישנה ושהפרקליטות החליטה להעלותן להעיד כדי לבסס את שיטת הפעולה של קצב - "פיתוי וציד", כפי שהגדירה זאת התובעת רונית עמיאל בנאום הפתיחה שלה בשבוע שעבר, שהותר השבוע לפרסום.
אנו עושים כאן שימוש באות שאיננה האות הראשונה של שמה, מאחר שמשרד המשפטים בחר להלך אימים על אמצעי התקשורת, ולנסות למתוח עד קצה גבול היכולת את האיסור על פרסום פרטיהן של המתלוננות.
בהודעה מטעם המשרד, שהועברה השבוע לכלי התקשורת, נמסר כי "בנסיבותיה המיוחדות של עדה ספציפית זו, יש בפרסום האות הראשונה של שמה, בצירוף העובדה שהיא מעידה מחר וציון מקום עבודתה, כדי להביא לגילוי זהותה".
הכותרת שהדביק משרד המשפטים להודעה היתה "איסור פרסום" - אף שלא ניתן כל צו שיפוטי המורה לכלי התקשורת לחרוג מהפרקטיקה הנהוגה בנוגע לעדות ומתלוננות במשפטי עבירות מין, לכנות אותן באמצעות האות הראשונה בשמן. צוות התביעה בתיק קצב עומד בקשר עם המתלוננות, הסבירו במשרד המשפטים, ובמקרה המיוחד של עדה זו, זיהויה באופן הרגיל יביא לחשיפת זהותה כלפי עמיתיה למקום עבודתה.
אלא בישראל צווי איסור פרסום הם עניין להחלטה שיפוטית, לא להוראה מצד רשויות התביעה לכלי התקשורת. בפרקליטות אומרים כי ההנחיה כבר קיימת, במסגרת החלטת הרכב השופטים במשפט קצב, ומדובר רק בחידוד הנוגע לעדה זו, ולכן אין צורך בהחלטה קונקרטית לעניינה מטעם בית המשפט. ואולם, הטענה הזו אינה מתיישבת עם ניסיונה של עמיאל עצמה לבקש מהשופטים, כבר בדיון הראשון, החלטה דומה, בעניינה של ל' מבית הנשיא - העדה הראשונה שהעידה במשפט.
"אנחנו סבורים ויודעים באופן מעשי", אמרה עמיאל עוד לפני שנשאה את נאום הפתיחה שלה, "כי עצם פרסום העובדה שביום המסוים הזה העדה המסוימת הזו עתידה להעיד, תוך פרסום הכינוי התואם לאות הראשונה של שמה - הדבר הזה כשלעצמו יש בו כדי לזהות את המתלוננת בעיני כל סובביה. בקשתנו היא לפרש או להרחיב ככל שבית המשפט ימצא לנכון את הצו בדבר דלתיים סגורות, כדי שלא יפורסם מתי מעידה המתלוננת".
השופט ג'ורג' קרא דחה את בקשתה בלי היסוס: "נראה לי שאת קצת מרחיקה לכת עם הבקשה הזו", הוא אמר, "מי שרוצה להתעסק עם איסור פרסום ולעשות דברים בניגוד לחוק, יצטרך בסופו של דבר לתת את הדין על כך. אני לא מתכוון להיות השומר שלו".
אגב פרסום הפרוטוקול, זה הועבר לפרסום על-ידי השופטים כמעט מבלי שמחקו בו דבר. בדיעבד התברר כי סירובם לאפשר לכלי התקשורת להיות נוכחים באולם בית המשפט - מכוח העיקרון הבסיסי של פומביות ההליך המשפטי - היה סירוב נמהר ומיותר. החלטתם על קיום המשפט בדלתיים סגורות נועדה לאפשר למתלוננות להעיד באופן חופשי, ולמנוע פרסום פרטים שיביאו לחשיפתן. שניים משלושת השופטים, שבחרו להרחיב את ההחלטה גם לנאומי הפתיחה, היו כנראה רגישים במיוחד לרצונה של עמיאל לנאום בפני אולם ריק.
ריק, מלבד קצב, עורכי דינו, עורכי דין נוספים ממשרדיהם, ולא פחות מ-7 קרובי משפחתו שבאו עמו לבית המשפט. שלושה מהם - אחיו ליאור, בנו ישראל וחתנו לוי אמיתי - אף ביקשו להירשם כחברים בצוות הסניגורים.