הקולות היו צפויים להגיע: למה ל
אסף רמון עושים יותר כבוד מאשר לנופלים אחרים שגם במשפחותיהם נפלו אבות ואחים? מבחינה עקרונית, אפשר להבין את השאלה. בוודאי קשה למשפחה שנפילת בנה, שהוא הדבר היקר לה מכל, עברה בקול דממה דקה - קשה למשפחה כזאת לראות את הכבוד והיקר הניתן לנופל ממשפחה אחרת, "מיוחסת". האם דמו אדום יותר משלנו?
העדפה מכוח הטבע האנושי
התשובה האחת והיחידה לטענה כזאת היא שאלה החיים. תשובה נורא בנאלית, אבל מה לעשות, זו התשובה הנכונה היחידה. המקרה של טייסי משפחת רמון נוגע בנימים הכי אישיים של כל אחד. הוא גם מצית מאוד את הדמיון, והתוצאה היא העדפה.
זה לא צודק? נכון, אבל מי אמר שהחיים צודקים? אותם אנשים שמתלוננים על כך - האם הם עצמם יעניקו יחס שווה לאדם הרגיל ולסלבריטאי? גם זה לא צודק, אבל אלה האנשים, אלה החיים, מכל מקום האנשים והחיים שיש כאן בעשורים האחרונים.
ביקור המנהיג הרוחני
לעומת זאת, ולהבדיל מיליוני הבדלות, יש העדפות מסוג אחד שאינן או לא צריכות להיות "חלק מהחיים". שלמה בניזרי התחיל לאחרונה לרצות ארבע שנות מאסר, וכבר באים לבקרו בכירי ש"ס, ובראשם המנהיג הרוחני עובדיה יוסף.
בעיתונות מספרים שהביקור נערך במשרדים של מפקדי בית הסוהר. גם תקרובת נאה הוגשה לאורחים. האם צריך לציין שאסירים אחרים ומבקריהם לא זוכים ליחס הזה? וזו לא הפעם הראשונה - ביום כניסתו של בניזרי לבית הסוהר נפגשו ראשי ש"ס במעשיהו עם נציב שירות בתי הסוהר בני קניאק וביקשו ממנו "לדאוג לבניזרי".
העדפות מכוח הכוח
כאן המקום להבדיל בין סוגים של אפליה. יש מקרים, המקרה של רמון הוא בולט מביניהם, ובהם האפליה מובנת ומתבקשת משום אנושיותה. זו אפליה שאף אחד לא ביקש ולא דרש אותה. היחס המועדף לאסף היה אינסטינקטיבי, ציבורי, רצוני.
העדפות מסוג אחר, כמו זו של ש"ס, הן פסולות בגלל היותן כוחניות. אנשי ש"ס דורשים לעצמם את ההעדפות. הם דורשים מבתי המשפט לזכות את עברייני המפלגה, הם תובעים מנציב בתי הסוהר ואנשיו לתת להם ולעבריין יחס שונה. הם יודעים שהנציב ושכמותו מבינים שלא כדאי להתחיל איתם, כי מחר אולי יזדקקו להם בעניין קידום או מינוי. זה סוג ההעדפות שכדאי להוציא אנרגיות על ההתנגדות להן, שלא צריך לקבלן כחלק מהחיים.