לא קל להוציא את איתן רף משלוותו. בלשכתו המלאה כרזות של סרטים ושל צילומים אמנותיים של שולחנות בית ספר ודבלולי אבק - מחוות אב גאה לקריירות של ילדיו, גידי המפיק ובמאי הקולנוע ואורית הצלמת - משיב יו"ר בנק לאומי בנחת על כל השאלות ובורר את המילים בקפידה. ואף על פי כן, מאחורי החזות השקטה הוא שולח מסרים ברורים וחדים הן למתחרים והן לכל המפיצים שמועות על פרישתו הקרבה. "מעולם לא נאחזתי בשום כיסא", הוא אומר בראיון חג ל-G.
לאחרונה הוצפה על-פני השטח שאלת הבעלות על בנק לאומי, כאשר הבנק פרסם תשקיף לקראת גיוסי הון מתוכננים, ואחד ממחזיקי המניות, שלמה אליהו (כ-10%) התנגד לו, בטענה כי בעל השליטה המצוין בתשקיף, המדינה, שמחזיקה בכ-11% ממניות הבנק, איננה באמת בעלת השליטה, ושלמעשה אין לבנק בעל שליטה.
משפטני הבנק ישבו עם אנשי נכסים מ.י., הגוף האחראי על חברות ממשלתיות, ועם הפיקוח על הבנקים וטרחו והתפלפלו, ובתשובה ארוכה קבעו כי כל עוד יותר מ-50% מהדירקטורים בבנק מתמנים על-ידי המדינה, אז המדינה נחשבת לבעלת שליטה על-פי חזקה בחוק ניירות ערך ועוד כהנה וכהנה תקנות מתקנות שונות. ולאחר כל אלה הודו כי קיימת גם פרשנות אפשרית אחרת, כלומר כזו הקובעת ההפך.
התשקיף יצא אמנם לדרך, אבל הסיבוך רק המחיש עד כמה משונה מצבו של הבנק ש"נתקע" באמצע הדרך בין בעלות מדינה לבין הפרטה: קרן סרברוס גבריאל, שרכשה בשעתה 9.6% מהמניות ושאמורה הייתה לנסות להגיע לשליטה, כבר מכרה מחצית מהן (4.8%) לדוד עזריאלי, ואת היתר לדויטשה בנק שהפיץ את המניות בבורסה.
בעודו אוחז את המסמך הארכני קובע רף כי "יש פה התפתלות מאוד רצינית. הטענה העיקרית היא שכרגע, כל הדירקטורים מונו על-ידי הוועדה ולכן יש חזקה שהמדינה שולטת. היום, המדינה מצביעה עם 13.5% או 14% - החלק שלה, ועוד כמה אחוזים השייכים לעובדי הבנק. מה יקרה אם מחר, באסיפה הכללית, בעלי המניות האחרים לא יסכימו למינוי דירקטור שהמדינה הציעה? בהחלט יכול להיווצר מצב כזה שאז למדינה כבר לא יהיה רוב בדירקטוריון".
כלומר אז, על-פי הפרשנות שלה עצמה, המדינה לא תיחשב יותר לבעלת השליטה.
"נכון. לדעתי, הממשלה תמרנה את עצמה לסיטואציה מאוד לא רצויה, שהיא נמצאת עם פחות מדי מניות".
אז מה הדבר שעליה לעשות?
"המפקח על הבנקים אומר בגלוי - לפחות על-פי הבנתי - שהוא לא פוסל אפשרות של יצירת גרעין שליטה דרך הבורסה. לכן אני, במקום המדינה, הייתי מוכר את המניות שלה בבנק בשוק, כמו שעשו עם המניות של סרברוס. כך גם המדינה הייתה מגייסת בסביבות 2 מיליארד שקל (המסחר בבורסה משקף לבנק שווי של כ-20 מיליארד שקלים, ש' ל'), ועוזרת לתקציב.
"עקרונית, לא טוב שהמדינה מחזיקה במוסדות פיננסיים, או בכלל בעסקים. אני לא רואה איזה יתרון יש למדינה מזה שהיא מחזיקה באותם 10% או 11%. מה זה נותן לה? זה מעט מדי מניות בשביל שתיווצר שליטה אמיתית, ועם ה-10% היא גם לא יכולה למכור גרעין שליטה. מי שיקנה ממנה את מניותיה יצטרך לאסוף מניות בשוק כדי להגיע לשליטה - אלא אם כן שלמה אליהו יקבל אישור ויקנה, ויגיע ל-20%".
זאת אופציה טובה בעיניך?
"זו אופציה קיימת. אני לא קובע מי יהיו פה בעלי המניות".
יש הרואים יתרון בכך שיש בעל בית מוכר ומסוים.
"לא ראינו שגרעין שליטה פותר בעיות. התזה הבסיסית - בזמנה, לפני הרבה שנים - הייתה שיש יתרון לבעל שליטה כי אם יש איזו בעיה הוא יזרים כסף ויפתור אותה. אבל בנק לאומי זה עסק גדול מכדי שאפשר יהיה לפתור בעיה שלו על-ידי הזרמת כסף של בעל שליטה, ולכן הטיעון הזה לא רלבנטי בעיניי".
קבוצת קרנות הגידור סרברוס גבריאל הייתה אמורה בשעתה לקנות את גרעין השליטה בבנק, 20%, אולם בעיה רגולטורית עמדה בדרכה: כיוון שהיו ברשותה נכסים ריאליים, הפיקוח האמריקאי על הבנקים לא אפשר לה להחזיק גם בלאומי ניו יורק. האפשרויות שהוצעו - מכירת לאומי ניו יורק או הפיכתו לתאגיד השקעות - לא התקבלו בבנק. בדיעבד, לאור המכות האנושות שחטפה סרברוס במשבר הפיננסי, וההפסדים שספגה קרן גבריאל, בשליטת עזרא מירקין, כתוצאה מהונאת מיידוף, נראה כאילו הבנק ניצל בנס.
"מה זה ניצלנו?", מתקומם רף. "אנחנו מראש אמרנו שמכירת לאומי ניו יורק לא עומדת על הפרק. התנאי של מכירת הבנק בניו יורק או הפיכתו לבנק ביוטה כתאגיד השקעה לא היה מקובל על דירקטוריון בנק לאומי ולא על ההנהלה שלו".
אבל סרברוס גבריאל הייתה אופציה שאתה אישית דווקא תמכת בה בשעתה.
"סרברוס, כפי שהצטיירה אז, הייתה גוף בינלאומי גדול, מבוסס, וחשבנו שגוף כזה יכול לתרום לפעילות הבינלאומית שלנו. לא ידענו בדיוק את מצבם של סרברוס, או מה שיקרה בעקבות המשבר, ולכן מהרבה בחינות בתוצאה הסופית, טוב שהם לא רכשו".
"שלא יטיפו לנו מוסר"
בעוד רף נזהר שלא לנקוט עמדה נלהבת מדי באשר ליציאת המשק מהמיתון (ראו מסגרת בעמ' 26), הרי שבכל האמור לבנק שהוא עומד בראשו, הוא מרשה לעצמו לשחרר אנחת רווחה. "אני חושב שהבנק, עד עכשיו, צלח את המשבר הזה בהצלחה", הוא אומר בהתייחסו לדוחות האחרונים של הרבעון השני של 2009, שהציבו את בנק לאומי בראש טבלת הרווחים של המערכת הבנקאית, עם 507 מיליון שקלים.
"אנחנו היום עם הלימות הון גבוהה מאוד, עם הרווחיות הכי גבוהה במערכת, ואם מנכים לדיסקונט את הרווח החד-פעמי מה-120 מיליון שיש לו מהחזרי מס בעניין הבינלאומי - אז אנחנו עם התשואה הכי גבוהה בתעשייה הזאת. לא שצלחנו את המשבר הזה ללא פגע, אבל עשינו זאת בצורה הרבה יותר מוצלחת מחלק גדול מהמערכת הבנקאית בעולם, וגם בארץ".
מה ידעתם לעשות שאחרים לא ידעו?
"תיאבון הסיכון שלנו היה סביר, לא נגררנו לתאוות הבצע שראינו בעולם. לא נכנסנו למוצרים פיננסיים מוזרים, ואם נכנסנו, אז נכנסנו ל-MBS, שהם מוצר שבעיקרון יש לו ערבות של ממשלת ארצות הברית, כמו פאני מיי ופרדי מאק, שהם המוצרים שיש לנו בעיקר, לצד איגרות חוב של בנקים כמו סיטי, ג'יי.פי מורגן ודויטשה בנק, שהולאמו למעשה. ההנחה שלנו היא שהמוסדות הללו כבר עברו את עיקר המשבר. בחלקם יש מעורבות ממשלתית מסיבית, וחלקם, כמו גולדמן זאקס, ניקו את עצמם מהגורמים למשבר. אנחנו מרגישים הרבה יותר טוב השנה ממה שהרגשנו לפני שנה".
היית מודאג?
"בעבר הייתה לי בעיה להתעורר בבוקר. בשנה האחרונה הייתה לי לפעמים גם קצת בעיה להירדם. לא דאגתי ליציבות של בנק לאומי - הלימות ההון שלנו גבוהה מספיק כדי להגן עלינו אפילו מפני תרחיש קיצוני. אבל אל תחשבי שזה היה פשוט. גליה (מאור, ש' ל') ואני היינו בוושינגטון באוקטובר שנה שעברה, בקרן המטבע הבינלאומית, והיה אפשר לחשוב שהעולם מתמוטט. ליהמן נפל. סיטי התנודד, ואקוביה פשט את הרגל. רצנו שם ממקום למקום. אתה רואה מוסדות כאלה בצרות, ויש לך איגרות חוב שלהם, ברור שאתה מודאג - אם איגרות החוב יורדות זה משפיע על ההון שלך".
אתם מושקעים בליהמן ברדרס ביותר מ-80 מיליון דולרים באג"ח.
"יותר גרוע מזה. היה לנו שם נייר ערך, שכבר הורינו למכור אותו. יש לנו אפילו אישור על ההוראה. הם מכרו את הנייר ביום שישי, והיו צריכים להעביר לנו את הכסף ביום רביעי. אבל באמצע, ביום שני, הודיעו על פשיטת רגל ושמו יד על ה-100 מיליון דולר שלנו. הגשנו תביעה משפטית על הסכום הזה. בנוסף, יש לנו קצת יותר מ-80 מיליון דולר באיגרות חוב שלהם, ושם אנחנו עומדים בתור כמו כולם, ומה שנקבל נקבל".
אתם גדולים מבנק הפועלים הן בשווי שוק והן ברווח. לא הגיע הזמן שהם יורידו את הסלוגן "להיות ראשון זה מחייב"?
"פחות חשוב מי ראשון, ויותר חשובה רווחיות עקבית. יש תחומים, כגון אשראי, שבהם הם גבוהים מאיתנו, ויש תחומים, כמו הון עצמי, שבהם אנחנו גבוהים מהם".
ועדיין, שני בנקים גדולים חולקים למעשה שני שלישים. איך קורה שיש לנו המבנה הזה שאף בנק אחר מהבנקים הבינוניים לא מצליח להתקרב אליהם?
"זה משק של פחות מ-200 מיליארד דולר. קחי משקים גדולים. כמה בנקים יש בבלגיה? שלושה. כמה בנקים גדולים יש בארצות הברית היום, אחרי המשבר? מה המשקל היחסי של שני הבנקים הגדולים בקליפורניה - וולס פאריגו ובנק אוף אמריקה? אם תורידי מהמשוואה את פיקדונות תושבי החוץ אצל שני הבנקים הגדולים בישראל, שמעוותים קצת את התמונה, תראי שמשקלם כמו של בנק לאומי ושל בנק הפועלים, ואפילו יותר. בניו יורק, ארבעת הבנקים הגדולים הם 95% מהמערכת.
"ומה מזיק בזה שיהיו שני בנקים גדולים? אם צריך להעמיד הלוואה של מיליארד דולר לטבע, מי יכול לעשות את זה? בנק ירושלים? זו ריכוזיות שבאה לשרת את המשק".
אבל הדואופול פוגע בתחרותיות במגזר הבנקאי.
"איך מודדים תחרותיות? במרווחים הפיננסיים, ובתחום הזה אנחנו יחסית במקום נמוך בעולם. ריכוזיות רעה אם היא פוגעת בתחרותיות. נכון שהשוק מרוכז, ואנחנו והפועלים מחזיקים מעל 60% מהשוק, אבל הוא מאוד תחרותי. לעתים אנחנו והפועלים חותכים זה לזה את הגרון.
"ישנן הסיסמאות האלה, 'השניים הגדולים'. מי מפריע לשניים-שלושה בנקים בינוניים להתמזג? אבל שיפסיקו להגיד 'דואופול, דואופול'. חברי אלי יונס כל הזמן מדבר על 'הדואופול'. יש לו בעלי מניות מאוד עשירים וגדולים. הם יכולים להגדיל את ההון בכמה מאות מיליוני דולרים, והוא יוכל לפתוח עוד מאה סניפים ולהתחרות בנו. מה החוכמה לבוא ולבכות אצל הרגולטור? מה הבכי וההתלוננות האלה? רוצה לגדול - תבנה אופרציה גדולה; מישהו מפריע לך?"
בנקים זרים נכנסים לפה רק לבנקאות השקעות. למה שום בנק זר לא נכנס לארץ לפעילות הקמעונות הבנקאית הרגילה? יש האומרים שזה בגלל מעמדם החזק של שני הבנקים הגדולים.
"זה דווקא מעיד על כך שהשוק מאוד תחרותי. הם לא רוצים לבוא להתחרות איתנו על תוכנית חיסכון בשדרות. בזמנו, סנדי וייל (אז נשיא סיטי בנק) אמר לי, איך אתם חיים עם רווחיות כזאת. סיטי בנק נהנה אז משיעורי רווחיות של 22%-23%. איפה הם כן נכנסים? בבנקאות השקעות ובבנקאות פרטית עבור סקטור הישראלים העשירים. ודרך אגב, כשהתחילה האינתיפאדה הראשונים שברחו הם הבנקים הזרים. אז שלא יטיפו לנו מוסר. ומזה אנחנו לא מבוהלים. אם בנק זר רוצה להיכנס, מי שרוצה - ברוך הבא".
"מזמן התייאשתי מלהילחם"
רף, 67, נולד למשפחה שהוא מגדיר, "לא עשירה". אביו היה עובד חברת סולל בונה. חלק מילדותו עבר עליו ביפו, ובתקופה ההיא "במקום ללכת לבית ספר הייתי הולך למגרש של הפועל תל אביב ועומד ליד חודורוב, השוער האגדי". לימים, לאחר פרישתו, הייתה לחודורוב חברת הסעות VIP שהסיעה אנשים לשדה התעופה וממנו. "בכל פעם שהוא היה רואה אותי מגיע לנתב"ג, הוא היה אומר לי, 'תראה מה נהיה ממך. במקום להיות שוער כדורגל נהיית יו"ר של בנק'".
הוא למד בירושלים, ותוך כדי לימודים התחיל לעבוד במשרד האוצר. מיד בתום מלחמת יום הכיפורים, ובעצם עוד במהלכה ובטרם פשט את המדים, הציעו לו להיות ציר בארצות הברית ולטפל בסיוע הכלכלי והביטחוני לישראל, שסבלה מתוצאותיה הכלכליות של מלחמת יום הכיפורים. במשך חמש שנים שימש כציר כלכלי בשגרירות ישראל בוושינגטון, ובנה עם אחרים את היסודות לסיוע הכלכלי-ביטחוני. בתקופה ההיא בנה, עם מי שהיה אז המדען הראשי, יצחק יעקב (יאצה, שלימים נחשד בריגול), קרן משותפת עם האמריקאים למחקר תעשייתי, וכן קרן חקלאית משותפת. הוא ליווה גם את שיחות קמפ דיוויד, ואת שיחות החירום סביב אספקת הנפט שבאו לאחר נפילת השאה של איראן.
עם שובו לארץ שימש ארבע שנים כחשב הכללי באוצר. לאחר מכן עבר לכהן כיו"ר מועצת המנהלים של פז, אז בשליטת המדינה. לאחר ארבע שנים בפז יצא לסקטור הפרטי, והחל לעבוד כיועץ למשפחת מאיר (מבעלי מגדל שלום), ועד היום הוא משמש, לצד כהונתו בבנק (ב-80% משרה), כיועץ לרינה מאיר, אמו של יונתן לייטרסדורף. כמו כן הוא דירקטור בווריפון.
בלאומי הוא מכהן כיושב ראש מאז 1995, ובמשך השנים הוא מודה ש"התייאש מלנסות לשכנע את הציבור שבסך-הכול אנחנו עושים עבודה טובה ומנסים לשרת את הציבור ואת הקהילה".
שופטים אתכם שלא בצדק?
"כן, יש עליהום על הבנקים, מזמן התייאשתי מלהילחם. אנחנו עושים תפקיד בקהילה - מובילים תוכניות בעיקר בתחום החינוך. אבל אומרים, 'המשכורות שלהם גבוהות', 'לוקחים את העמלות שלנו'".
מה באמת חשבת על רפורמת העמלות שהנהיג בנק ישראל?
"הרפורמה בעמלות עולה לנו כ-90 מיליון שקל בשנה. העניין נופח ויצא לגמרי מפרופורציה. בבנק לאומי עמלות ניהול החשבון היו בסדר גודל של שקל ליום. תראי כמה עולה לך אגרת טלוויזיה, וכמה את משלמת כתשלום קבוע על הטלפון, גם אם לא הרמת אותו. אבל שומעים בנקים, אוטומטית קופצים. זו תופעה שקיימת בכל מקום בעולם, אבל בישראל כל דבר מקבל אפקט קיצוני ומוגזם, אז גם פה זה מאוד מוקצן.
"לאחרונה זה נרגע קצת, כי כנראה יש בעיות אחרות. אני לא יודע איך מתמודדים עם זה. אתה נפגש עם חברי כנסת ומסביר, הם אומרים 'פתחת לנו את העיניים', ואז באים לדיון בכנסת והכול מתהפך, משסעים ומשמיצים".
כך הרגשת גם בדיונים שהיו סביב רפורמת בכר? כנשיא איגוד הבנקים היית מוביל המאבק של הבנקים מול הרפורמה.
"צריך לזכור דבר אחד - להפריד את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים זה לגיטימי. אבל אני חשבתי שלא נכון לעשות את זה בצורה שעשו. אפשר היה לעשות זאת במדורג, לראות מה קורה, ואז להמשיך.
"לקחו את החיסכון הפנסיוני של תושבי ישראל ושמו אותו בחברות ביטוח או אצל ברוקרים. אבל לא בנו מערכת רגולציה אחידה (להם ולבנקים, ש' ל'). אי-אפשר שאני אשחק עם אופסייד ותנאים נוספים, ומישהו אחר ישחק כדורגל בלי אופסייד וכללים. צריך להחיל על המערכת הפיננסית כללי משחק אחידים. אז אמרו, את הכללים נבנה אחר כך, אבל קודם כול העבירו את כל החיסכון במהירות, וזה חלק מהסיבה למה שקרה סביב משבר איגרות החוב הקונצרניות היום".
מטרת הרפורמה הייתה גם לפתור ניגוד עניינים בין תפקידכם כבעלי קרנות וקופות לבין כמשווקים.
"זו הייתה הטענה המרכזית נגדנו, שאנחנו עלולים לפעול מתוך אינטרס. הלוואי שהחומות בינינו לבין השטחים היו כל-כך יעילות כמו החומה הסינית שהייתה בתוך הבנקים. הם דיברו על ניגוד עניינים פוטנציאלי, אף פעם לא הראו מקרה כזה, כי לא היה. היינו מאוד זהירים.
"שנית, בגופים שקיבלו לנהל את הקופות ואת הקרנות יש פי מאה ניגוד עניינים פוטנציאלי. לחברת ביטוח מותר לעשות הכול חוץ מלקבל פיקדון, והיא לא צריכה כספי פיקדונות כי יש לה את כספי הפרמיות; היא יכולה לתת הלוואות, משכנתאות, לנהל קופות גמל. זה בנק. אז קודם כול היה צריך לדאוג ששם תהיה הפרדה, שיהיו נהלים. אבל כשרוצים לעשות רפורמה, וזה בא מלמעלה, אז עושים את זה כך".
אומרים שנתניהו נטר לך על התפקיד שלך בתור מוביל המאבק נגד הרפורמה.
"אני לא יודע. אני לא רוצה להתייחס לזה. תשמעי, מה זה נטר לי? עובדה שאני פה".
יש האומרים שזאת אחת הסיבות שאולי לא תהיה פה. יש שמועות רבות על כך שאתה עתיד לפרוש בחודשים הקרובים.
"אף פעם בקריירה שלי לא נאחזתי בשום כיסא. אני עושה את עבודתי בבנק בנאמנות הכי גדולה שאני יכול. גליה ואני עומדים בראש הבנק ב-14 השנים האחרונות, ועושים את זה, להבנתי, בהצלחה לא מבוטלת, עמדנו באתגרים רבים, והצעדנו את הבנק להישגים יפים. אבל לא איאחז בקרנות המזבח ואני לא חסר אלטרנטיבות".
"מצפים ל-13% תשואה"
מאבקיו של רף ברגולטור לא הסתיימו ברפורמת בכר עם רפורמת העמלות. לאחרונה יצא בנק לאומי וידו על העליונה, זמנית לפחות, ממאבק נוסף עם הרגולטורים, סביב אחזקותיו במגדל (כ-10%). בנק ישראל ניסה לאלץ את הבנק למכור את אחזקותיו במגדל, בטענה כי חברת הביטוח היא קונגלומרט - תאגיד אחזקות ריאלי, שעוסק בכמה תחומי עיסוק. חל איסור על בנקים להיות בעלי מניות ביותר מקונגלומרט אחד.
לאומי מחזיק בשני גופים הנחשבים לקונגלומרטים - פז, שאת מניותיו הוא מתעתד למכור בקרוב, והחברה לישראל. לאומי שקל לפנות בתביעה לבית המשפט נגד ההנחיה למכור את מניותיו במגדל, אולם לאחרונה הסתדר העניין לאחר שהוחלט על תיקון לחוק הבנקאות, שיפריד בין קונגלומרט לבין תאגיד אחזקה פיננסי, גם אם יש לו אחזקות ריאליות פסיביות, כך שמגדל לא תיחשב לקונגלומרט.
ניצחתם את הפיקוח?
"לא טוב לנצח את הפיקוח, ולא טוב שהפיקוח ינצח אותך. יש לנו הרבה ויכוחים עם הרגולטור, אבל אנחנו חיים איתם בשלום, ופותרים דברים תוך כדי דיון".
בנושא מגדל הדיון התלהט. איימתם להגיש תביעה.
"אבל בסוף לא הלכנו לתביעה, והיו כל מיני שיקולים למה לא. בין השאר - מערכת יחסים עם הפיקוח שחייבים לשמר".
עקרונית, הפיקוח על הבנקים בארץ הדוק מדי?
"בסך-הכול הוא בסדר".
ראינו אותו נלחם מלחמת חורמה נגד בנק הפועלים.
"אני לא מכיר את הפרטים, הם לא פורסמו. אבל גם אם הייתי יודע אותם לא הייתי מביע דעה".
אתם מעדיפים אחזקות ריאליות כהשקעה של כספי הבנק על פיננסיות. בזמן המשבר זה הציל אתכם; השנה, האחזקות הריאליות, ובעיקר בחברה לישראל (אחזקה של 18%, שבעקבותיה רשם הבנק הפסד של 89 מיליון שקלים ברבעון האחרון) פחות משמחות.
"התזה שלנו בהשקעות שונה מהמערכת הבנקאית האחרת, ואנחנו סופגים על כך הרבה ביקורת. אבל אנחנו עקביים בכך הרבה מאוד שנים. אחזקה ריאלית לא מקטינה את הסיכון, אבל היא מגוונת את זרם ההכנסות.
"מבחינת העיתוי, האירועים בעולם הנכסים הריאליים לא תמיד חופפים את אלה שבעולם הפיננסי. בשנה שעברה, כשהיה משבר פיננסי חמור מאוד, האחזקות הריאליות תרמו לנו כך שגמרנו את השנה ברווח - קטן, אבל ברווח. התרומה של האחזקות הריאליות בשנה שעברה הייתה מעל 300 מיליון שקל. השנה דווקא המגזר הפיננסי התאושש, ויש משבר בחברה לישראל, שמוריד בצד הריאלי. עד עכשיו, האחזקות הריאליות פעלו עבורנו לא רע. גם החברה לישראל: קנינו את המניות בה לפי שווי של 660 או 670 מיליון דולר, וגם עכשיו, אחרי המשבר, היא נסחרת בסדר גודל של קרוב ל-5 מיליארד דולר, ובאמצע גם הזרימה לנו דיבידנדים".
מה שאי-אפשר לומר על ההשקעה בקשת, שהשבוע מכרתם לבתו של יצחק תשובה, גל נאור.
"זו השקעה היסטורית, שנעשתה טרם כניסתי לבנק. בזמנו היו לנו 28%, והרגולטור הכריח אותנו לרדת ל-20%. זו לא השקעה מהותית מבחינתנו, וזה זמן אנחנו חושבים למכור אותה. זו לא הייתה השקעה רעה - לאורך זמן היא תרמה לנו סכומים קטנים. קשת זו לא אופרציה גדולה, זו לא רשת או ערוץ 10, אבל לא הפסדנו על ההשקעה".
לאחרונה הצטרפתם לאחת העסקות הגדולות במשק, פרטנר, ב-5%. מדוע?
"אנחנו מסתכלים על ההשקעה הזאת כהשקעה ארוכת טווח, ומצפים לראות תשואה של בין 10%-13% לאורך זמן. והתחושה שלי ששם עוד נופתע לטובה, והתשואה תהיה גבוהה יותר".
האם בעיות כמו של לב לבייב או של צים מאיימות על הבנקים?
"אסור לי להתייחס ללקוחות, אבל אני לא רואה שום תרחיש שיפגע ביציבות בנק לאומי. גם נפילה של לקוח אחד, שניים או אפילו שלושה לא יכולה להביא לנפילת הבנק".
תוכל להתייחס לדרישות שיש, למשל, לפירוק אפריקה ישראל או חברה גדולה אחרת בצרות?
"כללית, בלי להתייחס דווקא לאפריקה, אני לא חושב שזה הפתרון. הפתרון הוא לשנס מותניים ולמצוא הסדר. נושא האג"ח הקונצרני בארץ עדיין לא נפתר, וברור שבסופו של דבר יש לזה השלכה גם על הבנקים".**