1. אחד מהנושאים שנדונו בכנס הג'רני - על הבמה ובמסדרונות - היה מימון חברות והאנומליה שנוצרת מכך שיש כסף רב בתעשייה, אך היקפי המימון הכוללים של הסטארט-אפים אינם גבוהים. בעיה נוספת היא שהקרנות מעדיפות היום לממן חברות בינוניות בגודלן, אפילו בוגרות, ונמנעות מלממן את החברות העובריות באמת. אלה שהון סיכון הוא אחת הדרכים העיקריות שלהן להתממן.
הסתיו המתקרב מסמל גם את תחילת עונת הוועידות. שבוע לפני כנס הג'רני של ארנסט אנד יאנג ו"גלובס", נערכה ביוטה שבארה"ב ועידת הון סיכון וגם בה לקחו חלק חברות סטארט-אפ וקרנות הון סיכון וגם חברות גדולות ומבוססות.
אחד הנושאים שדנו בהם היה Corporate Venture Capital - השקעות הון סיכון שמבצעים הארגונים הגדולים. בימי הבועה העליזים, התחום ריכז השקעות של מיליארדי דולרים בעולם. כל חברה עם כסף בקופה חלמה על אקזיטים, על הצמחת חברות ועל תשואה גבוהה.
כך, בשנת 1999, לפי נתוני תומפסון רויטרס, היווה תחום השקעות ההון סיכון של הארגונים 15.2% מכלל השקעות ההון סיכון, והסתכם ב-8.2 מיליארד דולר. ב-2000 הוא היווה 15.9% מכלל ההשקעות והסתכם ב-16.7 מיליארד דולר. הנפילה הייתה קשה בשנה שלאחר מכן, לפחות מ-5 מיליארד דולר. ב-2008 ההיקף היה כ-2 מיליארד דולר בלבד.
הסיבה לירידה היא גם התכווצות השקעות ההון סיכון הכוללת אבל גם חוסר ההצלחה של החברות הגדולות לשים את היד על היהלומים. הסטטיסטיקה לא עבדה לטובתן, המחיקות בדו"חות לא הוסיפו להן בריאות פיננסית.
בכנס ביוטה ציין שיין רוביסון, סמנכ"ל בכיר ב-HP לענייני אסטרטגיה וטכנולוגיה, כי HP לא עשתה עבודה טובה במיוחד בתחום ("היינו גרועים", היה הציטוט המדויק ב-PeHub) ולכן הוא הפסיק את זרוע השקעות ההון סיכון.
אלא שלחברה יש לא מעט כסף בקופה - 14.1 מיליארד דולר ותזרים מזומנים מפעילות של 3.9 מיליארד דולר לרבעון. מה התוכניות שלה, הוא נשאל וענה שיש הזדמנויות, והיא עשויה לבצע עדיין השקעות קטנות בחברות לצד קרנות ההון סיכון, אבל לא כזרוע ייעודית נפרדת. ההרפתקה הזו הסתיימה מבחינת החברה, שלאורך ההיסטוריה שלה בלעה חברות ענק כמו קומפאק או EDS.
רוביסון אמר עוד שהחברה תנסה עדיין לרכוש חברות קטנות או טכנולוגיות שממלאות אצלה חורים, וכי היא רואה בהן בעיקר השקעות מו"פ ופחות השקעות הון סיכון.
2. התדמית של תחום השקעות ההון סיכון מכיוון תאגידים, היא מושמצת. אלא שבתקופה האחרונה הארגונים מתחילים לבצע יותר עסקאות בתחום, על אף הסלידה של HP ודומותיה. אמנם, החברות הגדולות אינן מתאפיינות במבנה שמתאים לזהות את הלהיטים החדשים בהכרח. הן כבדות יותר והתזוזה שלהן לא מזכירה את עולם הסטארט-אפים. אבל בעולם הזה בדיוק נמצאת מנת החדשנות שחסרה להן לא פעם.
הן לא צריכות להתעניין ברווח מהנפקות או מאקזיטים, ומה שצריך להניע אותן הוא הרצון לשים יד על הדברים הכי שווים שיש. כסף לא חסר להן: לגוגל יש היום 19.3 מיליארד דולר בקופה ובכל רבעון היא מפקידה כ-1.5 מיליארד דולר מפעילות שוטפת נטו; לסיסקו יש בקופה לא פחות מ-35 מיליארד דולר, ובכל רבעון היא מייצרת 2 מיליארד דולר בקירוב מפעילות שוטפת; למיקרוסופט יש 31.5 מיליארד דולר בקופה ואפילו לטבע הישראלית, שאכן מבצעת השקעות בסטארט-אפים, יש 2 מיליארד דולר בקופה והתזרים שלה ברבעון האחרון היה לא פחות מ-660 מיליון דולר.
המשקיעים למודי הסבל לא היו רוצים לראות את החברות הללו שבות לימי הבועה, בהם השקיעו בסטארט-אפים בלי הכרה מתוך כוונה להשיא את התשואה ולקחת חלק בחגיגת ההנפקות. אבל הם כן ישמחו לדעת שהחברות מקצות מיליוני דולרים בודדים מתוך הקופה הדשנה הזו כדי לחפש את הטכנולוגיה הבאה ולשלב אותה במערך המו"פ של החברה ולהחזיק במניות מיעוט. הרי לא הכול יכול לנבוע מפיתוחים פנימיים וחלק ניכר מהרכישות גם נכשל. זו יכולה להיות דרך טובה לבדוק את הטכנולוגיות במשך תקופה מסוימת.
ומה עם הסטארט-אפים? גם הם צריכים להיזהר. החיבוק ההדוק של הארגונים הללו יכול להתברר לעתים כחיבוק דב. כקשר מחייב מדי והדוק מדי, בצורה שתהיה לטובת הארגון הגדול. אך מנגד, בימים בהם יש חלל גדול במימון לחברות העובריות, לא רע כשיש משקיע אסטרטגי שהופך להיות מקור מימון ותמיכה. *