הפרטת
בנק לפיתוח תעשייה נכנסת לשלב הסופי. שני המועמדים הרציניים ביותר שנותרו הם בנק
מזרחי טפחות, בניהולו של
אלי יונס, ו
בנק ירושלים, בניהולו של
אבי בזורה. בנוסף הביעו התעניינות חזי בצלאל וצביקה בארינבוים. ההערכות באוצר הן כי שווי הבנק יהיה גבוה יותר מהשווי המינימלי של 400 מיליון שקל, שנתן פרופ'
אמיר ברנע לפני שנה.
חדר המידע שפתחה רשות החברות הממשלתיות לטובת מכירת הבנק נסגר לאחר שמעריכי השווי החיצוניים של המתמודדים סיימו את עבודתם. כעת ביקשה רשות החברות כי המתמודדים המעוניינים להמשיך בהליך יחתמו על חוזה המכר עד 1 באוקטובר ותהליך הגשת ההצעות וההתמחרות נקבע לשבוע המתחיל ב-18 באוקטובר. יצוין כי פיתוח תעשייה אינו בנק במובן המקובל כיוון שבאוגוסט 2008 שלל בנק ישראל את הרישיון הבנקאי שלו. כיום זהו מוסד פיננסי עם התמחות בטיפול באשראי בעייתי, גביית אשראי וטיפול בחובות.
גילוי נאות
אחת הבעיות היא "המניות הנטושות" שעשויות לחשוף את הרוכש לתביעות מצד אזרחים אמריקנים ו/או מדינות בארה"ב בהיקף כספי לא ידוע. מדובר במניות הבנק ובשטרי הון שלו המוחזקים על ידי תושבי ארצות הברית. מקור החשיפה בכספים כמו דיבידנד שחולק, כספי ריבית שהועברו למחזיקי שטרי ההון והמניות, שלא נדרשו מזה זמן.
כספים אלו הפכו על פי הדין האמריקאי ל"נטושים" ולבני הפקעה. לפי החוק בארצות הברית, יש לדווח עליהם כל שנה למדינה שבה היתה רשומה כתובתו האחרונה של מחזיק נייר הערך. לרשויות בארה"ב לא דווח על כספים אלו, ולכן הבנק לפיתוח תעשייה והגוף שירכוש אותו חשופים לסנקציות פליליות וגם לקנסות גבוהים.
דו"חות הבנק לפיתוח תעשייה מציגים את הבעיה בגילוי נאות ומדווחים שהוא מטפל בעניין מול האפוטרופוס הכללי, שהיקף הכספים הנטושים נאמד ב-2.8 מיליון דולר ולא ניתן להעריך את החשיפה "לעיצומים כספיים שהבנק עלול להיחשף אליהם".
באוצר סבורים כי אין לרוכש סיכון, כיוון שאם הכסף יחולט על פי דיני ארצות הברית לטובת המדינות שבהן התגורר מחזיק נייר הערך, אזי אין בעיה. פיתוח תעשייה שכר לטיפול בנושא את משרד עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן ומדווח כי הליך הדיווח למדינות בארצות הברית יחל בחודש הבא.