רק לפני חצי שנה אמר ל"גלובס" ד"ר יוסי ענבר, ערב היבחרו למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, כי העולם המתקדם לא מצפה מישראל לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות של הגזים המזהמים והמחממים שיוכרזו בוועידת קופנהגן (הוועידה הבינלאומית להגנה מפני שינויים אקלימיים שתתקיים בדצמבר). את ההערכה הזאת השמיע בצער.
היום (ה'), בכנס מנהלי איכות הסביבה (פונקציה בארגונים שמטרתה לוודא שהחברה פועלת באופן שאינו פוגע בסביבה) שאורגן על-ידי חברות הייעוץ אביב ויורוגרין והתקיים באוניברסיטת תל-אביב, כבר הצהיר המדען הראשי של המשרד להגנת הסביבה, ד"ר ישעיהו בר-אור כי ישראל תצטרך לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות כדי להצליח להצטרף ל-OECD (ארגון המדינות המפותחות).
לקח למשרד להגנת הסביבה חודשים ספורים להבין שישראל יכולה ליישר קו עם העולם המתקדם, וכי גם אין לה ברירה אם היא באמת רוצה ליהנות מהיתרונות הכלכליים שטמונים בחברות ב-OECD.
ועידת קופנהגן, נזכיר, היא האירוע הסביבתי המכונן הצפוי להתקיים בדצמבר, ולקחת את העולם צעד קדימה במאבקו על הגנת כדור הארץ, לאחר הוועידה העולמית הקודמת שהתקיימה בקיוטו. פרוטוקול קיוטו נקבע ב-1997 ואמור להתממש בין השנים 2008-2012 (עיקרו הפחתת פליטות של גזים במדינות העולם המתקדם, ולא כולן - ארצות-הברית למשל לא חתומה על פרוטוקול קיוטו). כעת, בקופנהגן, העולם צפוי להגביר את מאמצי השמירה על שלומו של כדור הארץ בהיבטים של הפחתת גזי חממה ובהיבטים של מניעת והפחתת זיהום. במילים פשוטות - הדרישות יוחרפו וככל הנראה גם הפרקטיקה ליישם את ההחלטות שיילקחו בוועידה, כדי להימנע ממה שקרה בסיפור קיוטו, שההחלטות נעשו אבל היישום שלהן בדרך-כלל צולע.
רשימת דרישות
"ישראל קיבלה רשימה של דרישות שאם לא תעמוד בהן היא לא תצטרף ל-OECD, שליש מהן בתחום הגנת הסביבה", הבהירה היום בכנס עו"ד עידית רייטר, שותפה וראש מחלקת דיני איכות סביבה במשרד עו"ד יובל לוי. לכן מדינת ישראל נערכת בשנתיים האחרונות בתחומים של חקיקה ואכיפה בנושאים סביבתיים. החברות התעשייתיות ירגישו חזק את השינוי ברגולציה ואכיפה. לא ייתכן שמצד אחד ישראל תהיה מספיק מתקדמת כדי להצטרף ל-OECD ושמצד שני לא תוכל לעמוד ביעדי ההגנה על כדור הארץ שמתחייבים מכך", אמרה רייטר.
באשר להצעת החוק להפחתת הפליטה של גזי חממה שהוגשה השנה, מספרת רייטר כי מדובר למעשה בגלגול של הצעות חוק קודמות, שעודכן "בלי סנכרון עם המשרד להגנת הסביבה", כדבריה. עמדו מאחוריו חכ"ים כמו דב חנין, ניצן הורוביץ אופיר פנס ואחרים, וכן גופים כמו אדם טבע ודין וחיים וסביבה.
לעניין חוק אוויר נקי אשר ייכנס לתוקפו בינואר 2011, ציינה רייטר כי בהגדרת "מזהם" נכנסים גם גזי חממה. "לא בטוח שכל מקדמי ההצעה בכנסת שמו לב לכך", אמרה, "בחוק אוויר נקי האמריקאי, גזי חממה אינם נחשבים כ'מזהם'". עוד אמרה, כי החוק עושה הבחנה בין מקורות פליטה נייחים בעלי פוטנציאל זיהום גבוה להם יונפק היתר פליטה, מקורות בינוניים וקטנים- בהם הטיפול יהיה דרך רישיונות העסק ומקורות אחרים כמו בתי חולים ורכבות אשר יטופלו בדרך של צווים אישיים.
לדבריה, יש שתי שיטות הנהוגות בעולם לקביעת יעדי הפחתת פליטות של גזים. השיטה הראשונה קובעת שיש לבדוק את המציאות בשטח ברמת המדינה והמפעל, ועל-פי היכולות הכלכליות והטכנולוגיות לגזור את יעדי הפליטה. השיטה השנייה, שהיא גם זו המופיעה בהצעת חוק הפחתת הפליטות, גוזרת שקודם כל יש לקבוע את יעדי ההפחתה, ובהתאם לכך מכריחים את המציאות להתיישר.
על-פי הצעת החוק, היעדים שישראל לקחה על עצמה במסגרת חוק אוויר נקי הם: הפחתה של לפחות 25% מפליטות גזי החממה עד סוף 2020, והפחתה של לפחות 50% עד סוף 2050. ההפחתות יעשו ביחס לרמת הפליטות הכוללת של ישראל בשנת 2000.
טובת הנאה תעלה ביוקר
כדי שההפחתה תיושם נעשה שימוש במגוון כלים רגולטוריים ובהם סנקציות עונשיות על חריגה ממכסת פליטות גזי חממה, תמריצים כלכליים לעומדים בנדרש, עיגון יעדי הפחתת הפליטות במגוון הליכים סטטוטוריים כולל הליכי תכנון ובנייה ותכנון משק החשמל ועוד.
סנקציות כנגד מפעלים (ומנהליהם) שיחרגו ממכסת הפליטות המותרת יהיו מנהליות (יאפשרו הטלת קנסות עוד בטרם הגשת כתב אישום), אזרחיות ופליליות (קנס או מאסר של עד שנה). תוטל סנקציה גם על טובת הנאה שנובעת מאי קיום חוק אוויר נקי. לדוגמה, אם חברה לא השקיעה במתקנים מייעלי אנרגיה במפעל, וכתוצאה מכך בסופו של יום המוצר שלהם זול משל מתחריהם שהשקיעו את הנדרש, יוטל עליה מס של עד פי 4 מטובת ההנאה או הרווח שהשיגה. למען הסר ספק - מדובר בעונש נוסף לכל עונש אחר שיוטל על החברה ומנהליה. את הקובלנה כנגד החברה יכולים להגיש גם אנשים פרטיים וגם כמובן רשויות מקומיות וגופים ציבוריים.
המשרד להגנת הסביבה פועל במרץ כדי לאפשר לישראל להצטרף ל-OECD ולהיות חברה של כבוד בוועידת קופנהגן, ומה לגבי המגזר העסקי?
רייטר מתרה כי חברות שעדיין לא השכילו להתארגן לקראת המחר העסקי שמצפה לנו יכולות לשלם בכסף ובמוניטין. החברות לדבריה צריכות ללמוד את נושא הפחתת גזי החממה ולהכין תשתית פנים ארגונים לשם כך. החברה צריכה לבדוק באילו אמצעים היא יכולה להפחית את טביעת הרגל הפחמנית שלה על העולם ולייעל את כל תהליכי הייצור והעבודה שהיא מנהלת.
"כדאי גם ללמוד מהתמודדות דומה בחברות במדינות בעלות יעדי הפחתה. חברות שיזהו הזדמנויות אלה היום יכינו עצמן טוב יותר לרגולציה עתידית ולשוק מבוסס כלכלה מעוטת פחמן", אמרה רייטר. "יש פה למעשה גם הזדמנות גדולה, כי השקעה בנושאים הללו תייצר חיסכון מהותי לחברות", הדגישה.
כולם רוצים את ישראל
ביין הדוברים בכנס היה גם המדען הראשי של המשרד להגנת הסביבה, ישעיהו בר-אור, שאמר כי בוועידה המכינה לוועידת קופנהגן, שהתקיימה בחודש מארס 2009 בבון, ניכרה התפתחות של "גושים" של מדינות החוברות לקואליציות לקראת קופנהגן. הגושים האלה כוללים את המדינות המפותחות, ה-OECD; גוש המדינות המתפתחות בהובלת סין ובין היתר גוש בהובלת דרום קוריאה ומקסיקו. בר אור ציין, כי הגושים השונים מפנים מאמצים רבים לחזק את הקואליציות שלהם, וכי עמדתה של ישראל מעוררת עניין וסקרנות רבה. לדבריו, מדינות שונות מאוד מתעניינות לדעת עם מי ישראל עומדת לחבור, ובאחרונה אף זכינו לכמה משלחות כולל מדרום קוריאה שהגיעו לארץ כדי לשכנע אותה לחבור לגוש שהן מייצגות, מצב שלדבריו כלל לא מזיק ליחסי החוץ של ישראל במצב הנוכחי.
את דבריו סיים בר אור בהמלצה לכל העסקים והמפעלים, ש"כשם שמדינת ישראל מתחילה להיערך לקראת השלכות ועידת קופנהגן בעזרת מחקר שעורכת עבורה חברת מקינזי, כדאי לכל עסק וארגון לקחת יועץ ולהעריך אילו אמצעים של התייעלות אנרגטית כדאי לו כלכלית לעשות, ולא לחכות שהמדינה תחליט עבורכם מה עליכם לעשות ובאיזה תמהיל".