1. אז יש או אין סיכוי?
לכאורה לישראל יש סיכוי רבע-ריאלי לעשות סנסציה במפגש ההיסטורי בחצי הגמר מול ספרד במורסיה. הרי על הנייר יש לנו שחקן שנמצא בין 30 הראשונים, שניצח כבר 3 פעמים את טומי רוברדו, המחבט מספר אחת של ספרד. גם בזוגות יש לנו זוג מנוסה (אנדי ויוני) שכבר זכה בלא מעט טורנירים כולל באליפות אוסטרליה. קחו עוד סיבות לאופטימיות: ספרד מגיעה ללא שני האסים העיקריים שלה - רפא נדאל ופרננדו ורדסקו. ההיעדרות של ורדסקו לא חסרת משמעות, כי הוא שחקן זוגות מצוין ויכול להביא בשקט גם שתי נקודות ביחידים.
עכשיו בואו נהייה ריאליים: כל מומחה טניס יטען (ובצדק) שהסיכוי של נבחרת הדייויס שלנו לנצח את ספרד על החימר האדום במורסיה גדול במעט מהסיכוי של נבחרת ישראל בכדורגל לנצח את ברזיל במראקנה. הרבה דברים צריכים לקרות כדי ששני צברים שגדלו על האספלט ברמת השרון ינצחו במשחק של הטוב מחמש מערכות שני ספרדים שגדלו על חימר מגיל אפס.
אחד הדברים העיקריים שיכריעו את המפגש הוא הכושר הגופני. משחק של הטוב מחמש מערכות זו מלחמת התשה. הספרדים מורגלים בהתשה הזאת ובמשחק על חימר. הנה דוגמה קטנה: שני השחקנים שיובילו את ספרד ביחידים, דויד פרר וחואן קרלוס פררו, שיחקו השנה 48 משחקים על חימר (רוברדו עוד 37 משחקי חימר), אצלנו הסתכמה עונת החימר של דודי סלע והראל לוי ב-7 משחקים ביחד. לקפטן הספרדי אלברטו קוסטה יש מאגר שחקנים ברמות הגבוהות שמאפשר לו לבוא רגוע למשחק למרות שאיבד את שני השחקנים הבכירים שלו. דוגמה לעומק של הספרדים קיבלנו בשבוע שעבר, כשבטורניר באיטליה נוצח הראל לוי על ידי שחקן בשם אלברטו מרטין שדורג בזמן התחרות במקום ה-93 בעולם. מרטין אפילו לא חולם להיות מוזמן לנבחרת כי יש עוד 10 ספרדים שמדורגים מעליו. אגב, עומק, ספרד היא המדינה עם הכי הרבה נציגים במאייה הראשונה בעולם - 11 בסך הכל. ולמי ששכח, היא גם אלופת גביע דייויס.
2. מה הסיפור של החימר?
איך יכול משטח לשנות את כל יחסי הכוחות? ברור שאם המשחק היה בהיכל נוקיה או ברמת השרון היינו מדברים אחרת. הרי מדובר באותם חוקי משחק, אותם כדורים, אותם מחבטים. הסודות של החימר הם בדיוק הסיבה לכך ששחקנים כמו ג'ון מקנרו ופיט סמפראס לא הצליחו לפצח את המשטח הזה ולזכות באליפות צרפת, למרות שהיו הגדולים בדורם על שאר המשטחים.
הסוד במילה אחת הוא: התנועה. המשטח חלק וגורם לכך שאין אחיזה יציבה בקרקע, וכך קל מאוד לאבד את שיווי המשקל. היכולת לשמור על שיווי המשקל בזמן החבטה דורשת מיומנות של עבודת רגליים ייחודית לחימר, באמצעות אמנות ההחלקה. ההחלקה לפני המכה מאפשרת לשחקן להגיע לכדור בצורה יותר חסכונית, ולא פחות חשוב - מאפשרת לו לחזור לכיוון אמצע המגרש במהירות המרבית. האמנות הזאת נרכשת מילדות, וקשה מאוד ללמוד אותה בגיל מאוחר.
מלבד ההבדלים בעבודת הרגליים, יש גם הבדלים בטקטיקה בסיסית של המשחק לעומת משטחים קשים או דשא. המשטח האיטי בעל הקפיצה הגבוהה אינו מאפשר להכות ווינרים בקלות, ולכן נכפה ברוב המקרים משחק של חילופי חבטות אינסופיים מהקו האחורי. סבלנות היא מילת מפתח, חייבים לעבוד קשה על כל נקודה. לפעמים זה לוקח 30-40 חבטות, והשחקנים שמוכנים לחבוט את החבטה ה-41 יזכו לרוב במשחק כולו. כל נקודה זה מיני מרתון, בייחוד ברמות הגבוהות, ושחקן שאינו בכושר או שאינו יציב מהקו האחורי ייענש מיד.
3. תחזית: סגרירי מאוד
לפי מה שראיתי מדודי בניו יורק לא מזמן, הוא לא בכושר משחק גבוה, גם פיזית וגם מבחינת הביטחון העצמי. זו אחת מהתקופות הפחות טובות שלו לאחרונה. הוא נראה שבע וללא מוטיבציה. בדרך כלל דודי מגיע לדייויס מוכן, כי יש לו מערכת תומכת שמביאה אותו למצב אופטימלי, אלא שהמשימה שעומדת בפניו היא כמעט בלתי אפשרית. הוא בהחלט יכול לשחק טניס טוב ומבריק, גם על חימר. השאלה אם הוא יכול לעמוד בעומס של שני משחקים תוך יומיים.
מבחינת הראל לוי, הרי שמלבד שלושה משחקים על חימר ב-2009 שגם הם היו בטורנירי צ'לנג'ר, לוי למעשה לא שיחק על חימר יותר משנה ובאופן מעשי ויתר על המשטח הזה. תוסיפו לזה את העובדה שהוא מגיע עם רף ציפיות נמוך מאוד. בנסיבות האלו קשה לי לראות אותו מנצח ומביא נקודה ביחידים. יותר מזה: אני מנסה לדמיין אותו זוכה בנקודות על חימר מול חואן קרלוס פררו, ולא מצליח.
4. אנדיוני - באנקר גם על חימר?
טוב, יגידו כולם, לפחות יש לנו את אנדיוני שיביאו נקודה. אז ככה, גם בזוגות יש למעבר לחימר משמעות ולמעשה זה משחק שונה לגמרי. לאנדי ויוני יש 12 תארי זוגות ביחד, אבל אף אחד מהם לא על חימר. מתוך 24 גמרים בהם שיתפו פעולה, רק אחד היה על חימר. הנקודות ארוכות יותר, קשה לגמור כדורים ליד הרשת והחשיבות של חבטות ההעברה והחזרה עולה.
הנקודות הארוכות ייאלצו אותם להתכופף יותר לכדורים נמוכים ברשת ולהראות את כישוריהם בחבטות קרקע, וזה לא החלק החזק שלהם. הם זוג הרבה יותר טוב על משטחים מהירים. כך שהיתרון שלהם בניסיון וברקורד מתקזז עם המשטח ויתרון הביתיות. מכאן, שגם "הנקודה הבטוחה" של ישראל לא בטוחה.
5. זכרונות (גם אז חטפנו)
ב-1992 שיחקנו נגד ספרד בבית העליון על חימר בעיר אוביידו. עמוס מנסדורף עשה בחכמה ובכלל לא הצטרף לנבחרת באותו מפגש, לא זוכר אם זו היתה פציעה או שהוא העדיף לחסוך לעצמו כאב ראש גדול. אייל רן, הקפטן הנוכחי, החליף את עמוס והצטרף אליי כשחקן היחידים השני שלנו. לספרד מיותר לציין ,היו שני שחקנים בעשירייה הראשונ - ג'ורדי ארסה וקרלוס קוסטה (סוכנו של נדאל היום).
ביחידים לא הוצאנו מערכה. אבל בזוגות שחר פרקיס ואני סחבנו את הספרדים לחמש מערכות קשות. אחרי 3-0 חלק לספרדים ביומיים הראשונים של המפגש הגיע הגשם וגאל אותנו מהיום השלישי שהיה לפרוטוקול בלבד. המשחקים ביום השלישי בוטלו וטסנו הביתה.
מה שאני כן זוכר מהמפגש הזה הוא שבמהלך השבוע זכינו ללכת ביחד לקונצרט של מייקל ג'קסון. הובלנו אחר כבוד לשורה הראשונה, כשממש מולנו עמד מלך הפופ כשרצועה של אנשי בטחון מקיפה אותנו. זה פחות או יותר היה הדבר המוצלח היחיד באותו שבוע.