בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה בסך של כ-3 מיליארד שקל (כולל ריבית והצמדה) נגד המדינה, שהגישה בעלת קרקע שהופקעה לטובת בניית שכונת "הר חומה" בירושלים. מדובר באחת התביעות הגדולות אי-פעם שהוגשו נגד המדינה.
חברת "מקור הנפקות וזכויות", שהוקמה ב-1964, עסקה בתחום המימון והיתה שייכת לבנק לאומי. ב-1971 השליטה בחברה עברה לקבוצת משקיעים, שמחקו אותה מהמסחר בבורסת תל-אביב ושינו את המיקוד שלה לשני תחומים: היי-טק ופיתוח של נכסי נדל"ן בירושלים. כך, למשל, מקור בנתה את פרויקט גינת הוורדים בירושלים ותכננה גם לבנות שכונה באזור הר חומה, אך אדמותיה בשטח של 550 דונם הופקעו על-ידי המדינה בתוכנית שנקבעה בשנת 1991, לצורך בניית שכונת "חומת שמואל" (הר חומה).
לאחר שנים של ויכוחים באשר לשווי הקרקע ולשיעור פיצויי ההפקעה שיש לשלם עבור כל מ"ר, החליטה המדינה בשנת 2000 לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת - כ-80 מיליון שקל, שהם הסכום שהעריך השמאי הממשלתי מלכתחילה.
כעבור שנה הגישה "מקור" את התביעה, בה ביקשה להצהיר כי שווי הקרקע נכון לשנת 1991 היה 763 מיליון שקל; כי המדינה הציעה לה פיצוי של 50 דולר עבור כל מ"ר מופקע; וכי המדינה חייבת לפצותה גם בגין האיחור בתשלום הפיצויים.
ההפרש בין השומות שהגישו הצדדים באשר לשווי הקרקע נבע מכך ש"מקור" התבססה על שווי של קרקע למגורים, ואילו שומת המדינה היתה לקרקע בייעוד בלתי מתוכנן, כפי שהיא אכן היתה במועד ההפקעה. זאת משום של"מקור" לא היה סיכוי אמיתי לממש אף אחת מתוכניות הבנייה שבידיה.
בתמיכה לתביעה העמידה "מקור" למעלה מ-10 מומחים מתחומים שונים (שמאים, מתכננים, כלכלנים ועוד), שניסו לקעקע את עמדת המדינה - הן מהפן השמאי והן את האספקטים הכלכליים, התכנוניים, המשפטיים והעסקיים של עמדתה.
לכל אורך ההליך טענה "מקור" כי הקרקע המדוברת היתה מוכנה להקמת שכונת מגורים, באין עכבות כלשהן של תכנון ותשתיות. אלא שהפרקליטות הוכיחה כי היו שורה של מכשולי תכנון, תשתיות, נתונים טופוגרפיים, ריבוי בעלויות ואישורים נדרשים.
סגן נשיא המחוזי בירושלים, השופט עוני חבש, קבע כי "מרגע שהוכח כי עניין לנו בקרקע 'עירומה', הרחוקה מלהיות זמינה לבנייה בשל הקשיים הכרוכים בהפשרתה - נשמטת הקרקע תחת רגלי חוות-הדעת הרבות, המתעלמות למעשה ממצב הדברים לאשורו תוך הנחה כי פרויקט בנייה בקרקע היה מוקם ללא קשיים מיוחדים ומניב תשואה של מיליוני דולרים".
כן קבע כי "מקור" ידעה כי השטח שבבעלותה הינו אדמת טרשים שיועדה בחלקה ליער אורנים, וכן כי המאפיינים הפיזיים של השטח הקשו מאוד על סלילת גישה או בנייה בהם, באופן המייקר משמעותית את עלויות הפיתוח. בשל כך, לא היה מנוס מריכוז כל שטח השכונה (שהיה בידי בעלים שונים) ביד אחת - ידה של המדינה, אשר בכוחה להוציא לפועל כל הנחוץ להקמתו של הפרויקט, לרבות הפקעת השטח הדרוש לבניית השכונה.
לאור האמור נדחו גם טענות "מקור" ביחס לשווי השטח, שבין היתר טענה לאומדן של 600 דולר למ"ר.
התביעה היתה רוב מהומה על לא מאומה, סיכם השופט חבש. "התביעה, שנופחה וסובכה בחוות-דעת רבות ולא רלוונטיות, תוך התעלמות מנתונים בסיסיים ומהותיים לעובדותיה, הביאה לבזבוז זמנו היקר של בית המשפט". לכן חויבה "מקור" בהוצאות משפט ובשכר-טרחת עורך דין בסך 200 אלף שקל.
המדינה יוצגה על-ידי עוה"ד רינה מיוחס ועמי עבר-הדני מפרקליטת מחוז תל-אביב, בליווי מטה פרקליטות המדינה והשמאים אור לוי ואייל מידן מהשמאי הממשלתי הראשי. (ת.א. 3237/01).