ראש עיריית רחובות, שוקי פורר, מודח מכסאו, והחל מהיום אינו יכול להמשיך לכהן כראש העיר - כך עולה מהחלטתו של שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, שדחה את בקשתו של פורר לערער בשנית על הרשעתו, והותיר את הקביעה כי בעבירה שעבר יש קלון.
פורר הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של הפרת אמונים, בכך שהעביר לקבלן עבודות תשתית בהיקף 3 מיליון שקל בלא מכרז, לאחר שאותו קבלן תרם בסתר 100 אלף שקלים למערכת הבחירות שלו.
פורר מכהן כראש העיר רחובות זה יותר מ-10 שנים, מאז נובמבר 1998. בעקבות הפיכת פסק הדין נגדו לחלוט, בשל דחיית בקשת הערעור על-ידי בית המשפט העליון, מוטל כעת על שר הפנים, אלי ישי, לקבוע מועד לבחירות חדשות לראשות עיריית רחובות, שאמורות להתקיים בתוך 60 יום מהיום.
ממלא-מקומו של פורר, רחמים מלול, נכנס היום לתפקיד ראש עיריית רחובות בפועל עד לבחירות. פורר עצמו נמצא בחו"ל ולא העביר כל תגובה להחלטת בית המשפט.
הקלון רכיב המירמה
פורר הורשע בתחילה בבית משפט השלום בפתח-תקווה בעבירה של הפרת אמונים בלא רכיב המירמה. בית המשפט קבע כי על אף שהרשעה בעבירה כזו מחייבת הטלת עונש שישדר מסר מרתיע - הרי שנסיבותיו האישיות של פורר, העדויות בדבר אישיותו ופועלו, הזמן שחלף מאז ביצוע המעשים ועד העמדתו לדין והעובדה שהודה וחסך זמן שיפוטי יקר - מצדיקים את אימוץ הסדר הטיעון.
על פורר נגזרו 5 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בגובה של 75 אלף שקל ו-220 שעות עבודות לתועלת הציבור. בנוסף נקבע כי בעבירה שעבר יש משום קלון, קביעה המונעת מפורר לכהן בתפקיד ציבורי במשך 7 שנים.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגיש פורר על קביעת הקלון. השופטים קבעו כי קביעת הקלון התבססה רק על העובדות שבהן הודה פורר במסגרת הסדר הטיעון, ולכן אין פגם בהחלטה. פורר ביקש לערער בשנית על קביעה זו, בטענה כי בהתבסס על הרשעתו בהפרת אמונים ללא יסוד המירמה, לא ניתן לטבוע קלון במעשיו.
השופט אדמונד לוי דחה את טענתו של פורר. לדבריו, "הפסיקה התייחסה כבר בעבר לשאלה אם אפשר שידבק קלון בעבירה של הפרת אמונים ללא מירמה, וקבעה כי 'לא מצאנו כי יסוד הקלון מוגבל רק לרכיב המירמה שבעבירה'. דומה כי די במה שנאמר כדי ללמד כי יסוד הקלון יכול שיתקיים גם מקום שהעבירה מתבטאת במעשה של הפרת אמונים אשר פגע בציבור".
בית המשפט העליון היה ער בהחלטתו לכך שמשמעות דחיית בקשת הערעור היא הפסקת כהונתו של פורר כראש העיר. ועם זאת, קבע השופט לוי, "נסיבות המקרה מצדיקות תוצאה זו, שכן תכליתה של ההכרעה בשאלת הקלון היא בדיקת כשרותו המוסרית למלא תפקידים בעלי השלכות ציבוריות".