בזמן האחרון, ככל הנראה לקראת יום כיפור, מתנהלת כאן מערכה מולטי-גזרתית רבת משתתפים שכל מטרתה להוכיח, אחת ולתמיד אם אפשר, שאנחנו מטומטמים לפחות כמו הנעל שנזרקה בשעתו של נשיא ארה"ב לשעבר, המטומטם לכעצמו, ג'ורג' וו.בוש.
לב לבייב, חסין קליעים
בגזרה המרכזית, הולם בנו, ממשיך להלום בנו, האיש בעל הדלתות חסינות הקליעים, לב לבייב. הוא אמנם לא יכול לשלם את חובו בזמן ובמלואו, אבל בטוח עדיין ביכולתו ליצור מציאות אלטרנטיבית שתשבש לגמרי את דעתנו ותעלה את כולנו על הדרך המהירה לסימפטיה כלפיו.
איך אפשר בכלל להתחיל להתייחס להודעת אפריקה ישראל כי תשלם את מלוא החוב בסך 7.4 מיליארד, אבל לפי ערך נכסיה בספרים? מה, לבייב ויועציו הרבים (מהם הם עושים, בינתיים, חוץ מלהזיק לו?) לא השכילו להבין שגם אם נניח לרגע שהציבור אכן בור ונעדר כל הבנה פיננסית, הצד השני של המתרס, קרי: המוסדיים שאחראים על החזרת הכסף למשקיעים, יעלו בן-רגע על הטריק?
לבייב נסחף כאן לנסיונות סרק, בשיטת "המצליח", לשנות גזירה שהיא אכן רעה. בכל פעם שהוא מעלה עוד הצעה חסרת סיכוי, שפוגעת בכולם הרבה יותר מאשר בו, הוא מאבד עוד כמה קילוגרמים של אמון והערכה ציבוריים כלפיו. בקצב הספינים הזה, לא יישאר לו כלום ואפריקה עלולה לא להיות הנכס העיקרי שיאבד בו שליטה.
אברהם הירשזון, שיטת מצליח
אברהם הירשזון אינו במצב ביש כזה, כי אם בבור עמוק פי 10,000 לפחות. הירשזון כבר הוגדר "גנב" על ידי בית המשפט, נתפס על חם ונשלח לכלא ל-5 שנים ו-5 חודשים, לאחר שהורשע בגניבה של 1.9 מיליון שקל מהסתדרות העובדים הלאומית.
אלא שהירשזון, ממש כמו לבייב, הוא אדם שאינו חושש לנסות, שאינו ירא מהליכה בדרך לא לא סלולה שהופיעה בחלומו של איזה עורך דין שמקבל 600 דולר לשעת יצירה של מציאות אלטרנטיבית.
לכן, הירשזון מערער היום (ה') לבית המשפט עליון, בטענה כי "כל עבירות הגניבה הן הורשע אינן קשורות כלל בפעילותו כחבר כנסת וכנבחר ציבור, וכולן מתמקמות בין כתליה של הסתדרות העובדים".
עכשיו, בכל הכבוד והיקר לפלפולים משפטיים ומציאת פרצות משפטיות - אין גבול לעניין הזה? הבנאדם (הירשזון) היה שר אוצר - ועכשיו הוא גנב; גנב שגנב את כספינו, האנשים שעל אוצרם הופקד. האם זו לא העת שישתוק, שיוריד ראש ויירצה את מאסרו תוך גריסת שעועית והרצת לופ אינסופי של הרהורי חרטה? לא, מה פתאום, הביטחון הזה בטיפשותנו הרי תמיד מאפשר עוד הזדמנות אחת, אחרונה. למה לא. מה כבר אפשר להפסיד. יילך? יילך. לא? לא.
שלומי לחיאני, איבד את הבושה
שלומי לחיאני, ראש עיריית בת ים, העסיק את אשתו בקמפיין לבחירתו - ושילם לה לא פחות מ-430 אלף שקל; 150 אלף כשכר, ועוד 280 אלף שקל ב"מענק הצלחה". בא מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, ותפס אותו, כלומר: פרסם דו"ח בו לחיאני מהווה סעיף בולט לאי תקינות, לשימוש לא מרוסן בכספי הציבור. באה התקשורת, ראתה כי טוב - ועשתה מכל זה, בצדק, חגיגה.
האם לחיאני קבר את ראשו הבוקר תחת אלף כריות מרוב בושה? האם הודיע כי יתפטר מיידית מתפקידו? נו נו, אלו אינן שעות לצון. המספרים בדיחות ערב יום כיפורים יקבלו רחצה לילית בחוף בת-ים בכיפור... ומאחר שאנחנו כה טיפשים - וככאלה מעדיפים תמיד אלימות מכל הסוגים - למה לא לצאת במתקפה מכוערת, מופרכת מאין כמוה, על המבקר, כולל איום להיפגש עם לינדנשטראוס בבית המשפט?
אוקיי, לחיאני. כאחד הטיפשים המצוידים באיי-קיו בודד ומשתקשק מצד לצד, הייתי רוצה לוודא שאכן הבנתי משהו מתוכנית-העל שלך: בתביעה שתגיש נגד לינדנשטראוס, תעלה על דוכן העדים בבית המשפט, קבל קהל ומצלמות ועיתונאים שאין להם מושג - ותגיד שבכיף שלך לשלם לאשתך 430 אלף שקל מכספי הציבור? שזה בסדר ותקין, ומי המבקר שיעיז לנזוף בך, שלא לדבר על לחשוף אותך? זה הרעיון? כי אם כן, רציתי לחזק את ידיך ולהבטיח לך שהנה, כבר, מצאת לך מעריץ ראשון.
אם תממש את איומך לקחת את מיכה לינדנשטראוס נוטף הביקורת (בבקשה, בבקשה, הבטח לי שלא תשתפן או תתארנב!) - לבטח יימצא מישהו שיאמר שגדלת והתנפחת לממדים ארציים ושכעת אין מתאים ממך לשבת ולשחק במי-יותר- טיפש-ולא-מבין-ספינים עם ברק אובמה, או עם ה-MILF האהבלה שתבוא אחריו.