לפני מספר שנים ראיינתי את גנרל (בדימוס) דון סטארי, ידיד קרוב של האלופים ישראל טל ומוסה פלד, מי שהיה מפקד השריון האמריקני בתקופת מלחמת יום הכיפורים. סטארי שאל: האם יש קשר בין היסטוריה צבאית לבין העבודה בבורסה? והתשובה: ביטחון לאומי (National Security) דומה מאד לשוק ההון (Securities Market), שכן בשני התחומים כולם חכמים לאחר מעשה.
מעט יותר ברצינות, יש דמיון רב בין העולם הצבאי והעולם העסקי, שכן בשניהם יש צורך, וקושי רב, לחזות את העתיד. בשני התחומים העתיד לוט בערפל ומקבלי ההחלטות חייבים לפעול למרות שאין בידם מידע מלא. יש לכך שמות שונים, "אי ודאות", "ערפל קרב", "כאוס". בשנים האחרונות גם נמצא שם יפה להתמודדות עם העתיד הלא ידוע - "ניהול סיכונים".
מטבע הדברים, בגלל הקושי העצום לחזות את העתיד - הרי כגודל הסיכון שנוטל מקבל ההחלטות כך גדל גם הסיכוי לרווח גדול, בתחום העסקי, או לניצחון מוחץ, בתחום הצבאי. המשבר הכלכלי של 2008 סיפק דוגמאות רבות לסיכונים פיננסיים שהביאו להפסדים גדולים. חציית התעלה על-ידי צה"ל ביום הכיפורים היא דוגמה הפוכה, שבה נטילת סיכון רב מאד הביאה למפנה במלחמה ולניצחון חד-משמעי.
ניהול הסיכונים העסקיים והצבאיים מתחיל בהכרה, שלמרות כל המאמצים לחיזוי העתיד תמיד תהיינה טעויות בחיזוי. לכן התפתחו בשני התחומים דרכי פעולה דומות לניהול סיכונים (בגלל קוצר היריעה תוצג רק אחת מהן).
פיזור תיק ההשקעות - משקיעים זהירים מקטינים סיכון באמצעות בניית תיקים הכוללים לא רק מניות אלא גם איגרות חוב ממשלתיות, נדל"ן ועוד. מקדמת דנא, התועלת בפיזור ההשקעות ברורה ואינטואיטיבית, ומאז שנות ה-50 נוסף לה גיבוי אנליטי, במקביל להגדלת מגוון מכשירי ההשקעה.
בזירת הקרב המשולב - מתכננים זהירים של כח צבאי משלבים אמצעי לחימה שונים, בדומה למשקיעים זהירים. הקרב המשולב מתבסס על הרעיון כי גם מערכת נשק משוכללת, אפילו טנק מודרני, לא יכולה לעשות את העבודה לבדה. כוח יבשתי, שמתבסס בעיקר על טנקים, כפי שהיה בסיני ביום הכיפורים, יסבול אבידות קשות מחי"ר המצויד בטילים נגד טנקים. לעומת זאת, בקרב משולב יטפלו הארטילריה והחי"ר באמצעים האנטי-טנקיים של האויב ויאפשרו לשריון לפרוץ קדימה, לעורף "הרך" שלו. אבל, וזה אבל גדול, התחום הצבאי שונה מהתחום העסקי בעניין מהותי מאד, המגלם והמייחד את העשייה הצבאית. השוני מתמצה באמרה: "אף אחד מאנשי מיקרוסופט (או בנק לאומי, או טבע) לא יסכן את חייו למען החברה".
גבורה ו"ניהול סיכונים"
בעולם העסקי, למנהלים ולעובדים יש עניין שהחברה תצליח; אבל אם בגלל טעויות בחיזוי העתיד החברה נקלעת לקשיים, מנהליה ועובדיה לא יחרפו את נפשם על מנת להצילה. ארעה טעות בחיזוי כלכלי - לא נעים אך לא נורא; מפסידים כסף, סוגרים מפעל ומתחילים מחדש. לעומת זאת, בעולם הצבאי טעויות החיזוי של המדינאים והאלופים מתגלגלות אל הלוחמים ואלה נחושים לבצע את המוטל עליהם, להציל מתבוסה, ומוכנים לשלם כל מחיר. כך קרה לסרן (דאז) צביקה גרינגולד וללוחמים רבים במלחמת יום הכיפורים. צביקה לא "ניהל סיכונים" ב-6 באוקטובר, כשבלם בעזרת טנק בודד חטיבה סורית שנעה על ציר הנפט. עתידו היה ברור, ללא אי-ודאות. צביקה יצא לקראת מותו הבטוח.
המודיעין כשל, הצמרת המדינית והצבאית נכנסה להלם, אך המלחמה הסתיימה בניצחון צה"ל. את הניצחון הביאו שריונרים, טייסים, חי"רניקים ותותחנים, שהשליכו את נפשם מנגד. הם לא עשו חשבון, לא "ניהלו סיכונים" ורבים רבים שילמו בחייהם.
צביקה חזר, פצוע בגופו ובנפשו, ותאר בספרו את אשר עבר עליו ומהיכן שאב את תעצומות הנפש: "ידעתי שאני חייב לדייק בירי. אני והטנק שלי - אדם ומכונת פלדה, מכונת פלדה ואדם - היינו כיצור אחד, גוף ונשמה. ידענו שאנו ניצבים עם הגב לקיר, במגננה מול כוחות עודפים, וידענו גם שאין ברירה, ושגם ביום הקשה הזה, ביום הבלתי אפשרי הזה, בדיוק כמו בלילה הלא אפשרי שלפניו, חובתנו האישית היא לבלום, בחוסר ברירה, ואולי אף בניגוד לכל הסיכויים, את האויב הסורי התוקף. לחמנו ובלמנו כי היינו מוכנים למות למען החיים". *
הכותב הוא יושב ראש הבורסה לניירות ערך. המאמר מתבסס על הרצאה במרכז האקדמי רופין, מה-22 בדצמבר 2008, בערב שהוקדש לפרסום הספר "כח צביקה", ומובא באדיבות "שריון", ביטאון עמותת יד לשריון בלטרון.