לא בנימין נתניהו, לא ברק אובאמה דווקא מועמר קדאפי אמר את הדבר המעניין ביותר בהקשר הישראלי-פלשתיני. הוא הגדיר את ערביי ישראל כמתנחלים.
הוא דיבר על המתנחלים היהודיים בשטחים, ועל המתנחלים הפלשתיניים בישראל. הוא האיץ במתנחלים "שלנו" לבנות כמה שיותר, כדי שבסוף תיווצר מדינה אחת שתיקרא ישראל-טין.
אתם יכולים לחשוב על העמדות הללו מה שאתם רוצים אבל אתם יכולים לומר שזה לא מעניין?
עצם בגרון
הנוכחות הפלשתינית-ישראלית בקרבנו עדיין קשה לנו לעיכול. היא קימת כעצם בגרוננו, כאשר יש כאלה שרוצים להיפטר ממנה, ואחרים שדורשים לבלוע אותה. מכל מקום, אף אחד, ללא הבדל דעות פוליטיות, לא יכול להתיחס אל הנוכחות הפלשתינית בתוכנו כאל דבר טבעי.
גם הפלשתינים "שלנו", בחלקם הגדול, אינם מסתירים שהם יושבים פה כחיילים במאבק להפיכת המדינה היהודית לדו-לאומית, שזה אומר סופה של מדינת ישראל כמדינת היהודים. האם יש עוד מדינה עלי אדמות שהמיעוט בה רוצה להשתלט עליה, או לפחות לגרום לאובדן זהותה?
מתנחלים, לא אזרחים
והנה בא קדאפי ועושה סדר בדברים. בכלל לא מדובר, הוא אומר, באזרחים ישראלים, אלא במתנחלים פלשתינים. מה מטרתה של התנחלות, כל התנחלות? ליצור עובדה הקובעת שהשטח עליו אני יושב הוא שלי. מה משמעות הרצון לבנות עוד? להשתלט על עוד שטחים. כך זה אצל המתנחלים היהודים, וכמובן שכך גם אצל אלה שקדאפי מגדיר אותם כמתנחלים פלשתיניים.
מתנחלינו תמורת מתנחליהם
ההגדרה הזאת אמורה לשחרר את ישראל מההתלבטויות האין סופיות כיצד לנהוג באזרחיה הפלשתינים. היא גם אמורה לעשות סדר בתביעות של הפלשתינים בארץ לכל מיני זכויות שהם נחלתם של אזרחים, ואינן זכויות המוקנות למתנחלים. ולבסוף העמדתם של המתנחלים משני צידי הקו הירוק, כלומר הפלשתינים והיהודים, על אותה פלטפטרמה, יכולה להועיל מאד בתהליך האמור להוביל להסדר. לא עוד אזרחים לעומת מתנחלים, אלא מתנחלים לעומת מתנחלים.
אחת ההשלכות היא שמי שלא רוצה את מתנחלינו אצלו, צריך לשחרר אותנו מהמתנחלים שלו.
מה פה לא נכון?
כל זה, כמובן, על פי קדאפי וזו הבעיה. הנשיא הלובי עושה כל חייו מאמצים בלתי נלאים להפוך עצמו לליצן שדבריו ראויים ללגלוג ולא להתיחסות רצינית. גם כשהוא אומר דברים הראויים להקשבה, הוא עוטף אותם בגלימות כתומות ובאמירות הזויות. או, לפחות, מקובלות כהזויות.
למרות שלא כל מה שמקובל כהזוי הוא באמת כזה. לפעמים זה רק נראה כזה בגלל הסגנון והניסוח. למשל: מה לא נכון בקביעת קדאפי שהאו"ם הוא הצגה, מעין הייד פארק בו נושאים נאומים החולפים עם הרוח? ומה לא מדויק בכך שהנציגים נרדמים בעת הדיונים כולל בעת נאומו של קדאפי?
כרחוק הכנות מן הצביעות
אני חייב להודות שיש אצלי נקודה חמה לקדאפי. קודם כל הוא מוסיף צבע. תגידו לי, התלבושת הצבעונית שלו לא יותר מענינת מהחליפות השחורות עם העניבות האדומות? הנאום שלו לא יותר עסיסי משל בעלי החליפות הרציניים וחמורי הסבר? ובעיקר אני אוהב את הכנות שלו. אומר מה שבא לו לראש, מה שהוא מרגיש. זה לא פוליטיקלי-קורקט, זה רחוק מסגנון דיפלומטי כרחוק הכנות מן הצביעות. מה רע?
יותר לא נורמלי מהנורמלים?
אני גם לא מבחין אצל קדאפי שנאה יוקדת ליהודים בכלל ולמדינת ישראל בפרט. זה שהוא מיחס לישראל את רצח קנדי נראה לי יותר כאמירה שובבה מאשר כרצון להשמיץ. יש לא-ערבים ולא-קדאפים המיחסים לנו דברים גרועים בהרבה, ראו מקרה היהודי-ציוני-אוהב ישראל ריצ'רד גולדסטון.
הוא לא קורה להשמדת ישראל, הוא מדבר "רק" על מדינה דו-לאומית, רעיון שיש גם ישראלים התומכים בו. וגם השם מאד ידידותי לסביבה: "ישרא-טין". לא "פלסט-אל". גם לא מצאתי בנאומו שנאת יהודים, בטח בהשוואה לאיראני, אבל גם באופן כללי.
הוא לא לגמרי נורמלי? ומה שאנשים נורמלים עשו ועושים מהעולם, זה כן נורמלי?