לפני 4 שנים המריא האלוף במיל'
דורון אלמוג בטיסת אל-על ללונדון, לצורך ביקור פרטי בבירה הבריטית. לאחר שהמטוס נחת בנמל התעופה היתרו, ואלמוג כבר קם ממושבו ועמד לרדת מכבש המטוס, ביקש ממנו אחד הדיילים להישאר על המטוס בעקבות הודעה שהועברה מצוות הקרקע בנמל. אלמוג, שהבין כי אם יתעקש לרדת מהמטוס הוא עלול להיעצר, עשה חושבים, התיישב בחזרה במקומו וטס בחזרה לישראל.
אבל אהוד ברק, שר הביטחון בשבילכם, לא ייתן לאפשרות להפגין קצת עוצמה יהודית לחלוף על פניו סתם כך. אף שבביקורו השבוע בבריטניה ידע כי קיימת סכנה שבית משפט מקומי יורה על מעצרו בחשד לביצוע פשעי מלחמה בעזה במבצע "עופרת יצוקה" אשתקד, ברק ניפח את חזהו והמשיך לצעוד בביטחה על הקרקע הבריטית. מי אמר שברק איננו תורם לתחושת הביטחון הישראלית.
בסופו של דבר נרשם מבחינתו של ברק ניצחון ישראלי נוסף. כמו אז, בקרב הדחיפות הכאילו-ידידותי עם יאסר ערפאת בקמפ דיוויד בשנת 2000. שופטת שלום בריטית, שדנה בתביעה הפלסטינית לעצור את ברק, קיבלה את טענת משרד החוץ הישראלי כי ברק עושה בשליחות ממלכתית ועומדת לו חסינות דיפלומטית, ודחתה את התביעה לעוצרו.
בקרב הורדות הידיים בין ברק למערכת המשפט הבריטית, ידם של הבריטים נותרה על התחתונה. כמו אז, בסיירת, ברק הישיר מבט לעבר סכנת התקרית הדיפלומטית החמורה, והתקרית השפילה מבטה.
אפשר שהסכנה שברק היה נאלץ להביט בלבן בעיניו של סוהר בריטי היתה סכנה מדומה. אבל בהתנהלותו המיליטריסטית השבוע חשף ברק את מלוא היהירות והציניות שבה מתייחסים פוליטיקאים ישראלים למערכות המשפט באשר הן. קו ישיר נמתח בין האדישות שהפגין שר הביטחון ביחס לאפשרות שייעצר בבריטניה, לבין התמיכה שהשמיע ביוזמת שר המשפטים יעקב נאמן לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.