1. קוף מקושר חברתית אם נטיתם לזלזל עד היום באותה "פקאצה חברתית", הכינוי למי שמנהל תכתובות ענפות באינטרנט בעודו מצפצף בטוויטר, מסמס בסלולר ולא מפסיק לעבור בין שיחות ממתינות בטלפון הסנופי, כדאי שלא תקראו את המחקר הבא. הוא יכול לפגוע קשות באגו שלכם.
מתברר כי לפחות אצל 11 מינים של קופים, נרשם מתאם חיובי בין גודל המוח לבין הנטייה שלהם לקיים קשרים חברתיים חלשים עם חברים רבים בשבט שלהם, לצד קשר קרוב יותר עם קבוצה קטנה יותר של חברים. לעומת זאת, קופים עם מוח קטן יותר נטו לקשרים פחות מסובכים. הקשר בין הקופים מתבטא ונמדד לפי הנטייה שלהם לבצע פעולות טיפוח הדדיות, כגון פליית כינים, סירוק וגירוד בגב.
את המחקר הוביל פרופ' רובין דובנר מהמכון הקוגניטיבי והאבולוציוני באוניברסיטת אוקספורד, והוא פורסם בגיליון ספטמבר של כתב העת Proceedings of the Royal Society.
ההבדל התבטא בעיקר באזור אחד במוח הנקרא Neocortex. זהו האזור במוח שהתפתח יחסית מאוחר באבולוציה, והוא אחראי על יכולות כמו למידה, זיכרון ומחשבה מורכבת. מהמחקר עולה כי מיני קופים עם נאוקורטקס גדול חיים בקבוצות של 20-50 קופים, בעוד קופים פחות מפותחים בתחום זה חיים בקבוצות של 10-20 חברים.
לדברי החוקרים, התפקיד החשוב שמבצע הנאוקורטקס הגדול של הקופים החברותיים יותר, כולל את האיזון היומיומי בין ההקשר האינטימי עם החברים הקרובים לבין שימור הקשר החלש עם יתר הקבוצה. מהמחקר עולה כי כאשר קופים עם מוח קטן נתקלים בסיטואציה הזו הם מתקשים להתנהל בה, והקבוצה מתפרקת ליחידות קטנות שהקשרים ביניהן מעטים.
הנאוקורטקס של בני האדם גדול פי שלושה מזה של הקופים המפותחים ביותר. לבני האדם יש, בהתאם, קשרים חברתיים הרבה יותר ענפים ומורכבים מאלה של כל קוף. האם גם אצל בני אדם מעידות מערכות קשרים מורכבות יותר על מוח גדול יותר וחשיבה מורכבת יותר יחסית לבני אדם אחרים? זאת לא ניתן להסיק מן המחקר, אך לאור ממצאיו, יש בכך היגיון.
2. זהירות עם הפלאש
מעת לעת מתרחש אי-שם בקוסמוס הבזק אדיר, אשר מעיד, כך טוענים חוקרי החלל, על בעירה עוצמתית בגלקסיות רחוקות מאיתנו מיליארדי שנות אור.
התופעה קרויה "התפרצות קרני גמא", והיא נחשבת לאחת התופעות המסתוריות בחלל, בעיקר בשל עוצמת האנרגיה האדירה (התפרצות כזו שורפת אנרגיה בכמות דומה לזו שתשרוף השמש לאורך כל חייה) וכמות האור הנפלטת.
מסתורית היא גם העובדה שלא נמצא דפוס קבוע ברמות האנרגיה של ההתפרצות - בניגוד להתפוצצויות אחרות שמתחילות בהבזק חזק שהולך ודועך, הבזקי קרינת גמא יכולים להגיע בפולסים, בהתגברות ודעיכה, או בפולס קטן המקדים את הפולס העיקרי.
התופעה דומה להבזק המלווה התפוצצות אטומית, ואף אותרה על-ידי לוויינים שתפקידם לאתר ניסויי גרעין סודיים. אך סדרי הגודל של ההתפוצצות הם פי כמה וכמה. לעוצמה מתלווה גם משך התופעה - ההבזקים יכולים לארוך רק מילי-שניות, או עד כמה עשרת אלפי שניות.
לאחר שנצפתה התופעה לראשונה, ניתנו לה מגוון הסברים, אך זה שהתקבע הוא שהקרינה נובעת מקריסה לתוך עצמם של כוכבים מאסיביים, אשר הופכים לחורים שחורים בסוף חייהם.
ואולם, קבוצת חוקרים מואניברסיטת לידס בבלונדון, בראשות פרופ' סרגי קמיסרוב מהפקולטה למתמטיקה באוניברסיטה, טוענת כי העובדה שהבערה אורכת לעיתים זמן רב, הרי שההסבר המקובל איננו נכון. הם העריכו כי להתפרצויות יש מקור אלקטרומגנטי, כלומר שהן באות מתוך החור השחור המסתובב על צירו, וכי המתחים המגנטיים הנוצרים על-ידי הסיבוב מאפשרים מיקוד והאצה של האנרגיה. המאמר פורסם בכתב העת הבריטי Monthly Notices of the Royal Astronomical Society.
כדי שיתרחש דבר כזה, הכוכב צריך להיות בסיבוב מהיר אשר יאט את קריסתו, כשכוח המשיכה ההדדי של רכיבי הכוכב מתמודד נגד הכוח הצנטריפוגלי הנוצר מעוצמת הסיבוב.
קל יותר ליצור תנאים כאלה כאשר הכוכב אינו קורס לתוך עצמו, אלא כאשר חור שחור קיים נמשך לתוך מרכז הכוכב החי, גורם לו להסתובב ומעכל אותו מבפנים.
לדברי קומיסרוב, "באמצעות הידע שלנו לגבי כמות החומר הנאספת סביב חור שחור ומהירות הסיבוב של הכוכב, אנחנו יכולים לחשב את משך ההתפרצות - ומתגלה רמה גבוהה של תאימות מול הממצאים בשטח".