ליטוף אדיר לאגו הוא הפן המוכר יותר של ההצלחה. על הרגע שבו היא הופכת לסם ממכר שמרחיק אותך מהסביבה ומהחברים, מדברים קצת פחות. "לפני כחודשיים הגעתי לשדה התעופה וראיתי שם את אחד מאנשי העסקים הגדולים במדינה, שפעם, לפני 30 שנה, שירתנו יחד בצבא", מספר הפסיכולוג אבי רימר. "בצבא היינו סחבקים אמיתיים, וזכרתי אותו כבחור צעיר וכריזמטי, קרוב לחבר'ה וחבר טוב. ניגשתי אליו, קראתי בשמו ונתתי לו צ'פחה על הכתף. הוא הביט בי כאילו שהוא לא מכיר אותי ואמר לי 'סליחה?', במין טון כזה. בחיוך הצגתי את עצמי והזכרתי לו, למרות שאני בטוח שהוא זכר גם כך. הוא חייך בנימוס, שאל מה שלומי וזז הצידה. 30 שנה אחרי שלחמנו יחד במלחמה, הוא כבר לא היה אחד מהחבר'ה".
הוא מודע למחיר הזה שהוא משלם?
"במצבים כאלו לפעמים מגיעות מכות כמו בסרטים מצוירים: אתה הולך כמה צעדים באוויר ואז נופל, וזה כואב כשאתה נופל. זה קורה עכשיו למנכ"ל בכיר במשק, ש'חטף' בגלל התנהגותו - הוא לא היה שם בשביל העובדים, בשביל 'פשוטי העם', וזה בהחלט הפיל אותו. יכול להיות שזה לא קרה למי שפגשתי בשדה התעופה. הוא מצליח וימשיך ככל הנראה להצליח, אבל חבל לי על השינוי שחל בו, כי בבסיס הוא היה חבר טוב, בחור ישראלי טוב וחבר'מן.
"פתאום הוא ראה שהוא מרוויח הרבה מאוד כסף, שכותבים עליו שהוא גאון, וכמו בשיר 'הוא אפילו לא ידע שהוא כזה'. והוא בוודאי חשב לעצמו, כמו שקורה להרבה אחרים במצבו, שאם כולם אומרים, אז סימן שזה נכון. והנה, הוא שכח את החברים שלו ומתעלם מהם. זה לא שינוי אישיותי, אלא התנהגותי, כי האישיות הייתה שם קודם. היא רק חיכתה לרגע ההתפרצות".
"השפעות השינוי במעמד זולגות לקשרים החברתיים", מסכימה הפסיכולוגית ד"ר אלישבע מילוא. "או שאתה תתרחק מהחברים, או שהם יתרחקו ממך. זה משהו הדדי. לפעמים הקשר מקבל תפנית, זווית אחרת - קיימת הרגשה שבעבר היינו ביחד, ואיפה אתה היום ואיפה אני. לעתים קיימת קנאה גדולה מאוד".
הקנאה מצד הקרובים היא אחד המחירים הראשונים שהמצליחן משלם. בשלב מאוחר יותר עלולות להגיע עוד כמה תופעות לוואי של ההצלחה: בדידות, חוסר מנוחה, מרדף אחר היעד הבא, חוסר יכולת ליהנות מהקיים, הצטמצמות של הרגש והתשוקה שמתועלים למקום אחד, שיקול דעת מופרך כתוצאה מהאדרה עצמית - ובמקרה שמדובר במצליחנים בעלי מאפיינים נרקיסיסטיים, פוטנציאל לנפילה הרסנית ובלתי ניתנת לשיקום.
אישיות מצומצמת
"רוב האנשים יודעים שאיקרוס מת כשהוא נפל לים", אומר הפסיכולוג הקליני רוני באט, "כיוון שהוא עף גבוה מדי, התקרב לשמש וכנפי הדונג שהכין לו אביו דדאלוס, נמסו. מה שלא כולם יודעים הוא שאמנם דדאלוס יעץ לו לא לטוס גבוה מדי, אבל גם לא נמוך מדי, כי אז הלחות של הים תכביד על הכנפיים והוא ייפול.
"זה אומר שכבר אז, היוונים היו חכמים דיים להבין שהיכולת שלנו לעוף, לפעול נכון בחיים, היא יכולת האיזון שלנו בין הגרנדיוזיות המנופחת לסכנה ההפוכה, לטוס נמוך מדי. כשם שצריך להיזהר משחצנות מופרזת, צריך להיזהר מתחושת חוסר ערך מוחלטת שלא תאפשר לנו להגשים ולצמוח".
הבעיה היא שהמצליחנים בדרך כלל מתעלים את האנרגיות שלהם למקום אחד, והמיקוד הזה עלול להוביל לצמצום של האישיות, התחושות והפרספקטיבה. למעשה, המצליחנים קצת מוותרים על עצמם בדרך. "אם משקיעים בעסקים, למשל, באופן טוטאלי, במקום שהאישיות תתרחב היא מצטמצמת. יש פחות רוחב תרבותי ופחות עיסוק בתחביבים", אומר פרופ' קרלו שטרנגר מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
"יש היום גופים מרכזיים בעולם שמנסים לשנות את זה, ו'להרחיב' את האנשים בעמדות מנהיגות. באוניברסיטת הרווארד, למשל, התחילו לפתח תוכנית לפיתוח הפרספקטיבה בקרב בכירים ומנהיגים. אגב, אצל נשים בטופ, המחיר הוא לעתים אימוץ דפוסי התנהגות שנחשבים לגבריים, למשל כוחנות ואגרסיביות, כדי שייקחו אותן ברצינות".
"הרבה פעמים המחיר של כל זה מתבטא בבדידות", אומר פרופ' יורם יובל, העומד בראש מכון המוח לחקר רגשות באוניברסיטת חיפה. "לא מעט מטופלים שלי דיברו על בדידות, על תחושה של חוסר ביטחון ותהייה האם מסתובבים איתם בזכות עצמם.
"אנשים עשירים ומצליחים מרגישים שכשמסתכלים עליהם רואים רק את הכסף שלהם. זה לא מקרה שאנשים עשירים מאוד מתרועעים עם אנשים עשירים מאוד, וגם מתחתנים ככה".
מאפיין נוסף של המצליחנים הוא ש"שוכחים" את כללי ההתנהגות המקובלים. "לעתים רחוקות קורה שמטופל מסיים את הטיפול ולא פורע את חובו, ובאופן עקבי, האנשים שעושים את זה הם העשירים מאוד מאוד", מספר יובל. "שמעתי על התופעה הזאת גם מקולגות שלי. לא ברור לי האם ההתנהלות הזאת נובעת מהיותם עשירים, או שהם עשירים כתוצאה מההתנהלות הזאת. על אנשים שהם לגמרי הגונים יקשה יותר ליטול סיכונים, להיות יזמים, לסכן כסף של אנשים אחרים".
"אצל אנשים שמצליחים, בגלל קיצוניות המצב נוצרת אישיות קיצונית", אומר רימר. "למשל, אם אדם נכשל ומלכתחילה הייתה לו אישיות מדוכדכת, הרי שעם הכישלון הוא הופך דכאוני ממש. המצב בעצם יוצר החמרה. כך גם מי שהיה קודם בעל אישיות נרקיסיסטית ולא אמפתי כלפי אחרים. ברגע שאנשים אחרים מחניפים לו, הוא נעשה שיכור מזה.
"החברה שלנו מאופיינת בהצלחה שמגיעה בתהליך קיצוני ומהיר. זה לא כמו ביפן, שאתה צריך לעבוד 40 שנה כדי להגיע למעמד, או בתרבויות אחרות, שבהן עליך להיות זקן השבט כדי שיקשיבו לך ויעריצו אותך. בחברה המערבית המודרנית ההצלחה היא קיצונית, קופצת עליך בזמן קצר יחסית, כשלא הורגלת לזה. אדם יכול בקלות לקיים ולחיות טוב עם המשפט 'כל ממזר מלך'. עשית אקזיט טוב? שיחקת אותה ותתחיל להתנהג בהתאם".
הזנה נרקיסיסטית
אנשים מצליחים לא בהכרח מגיעים למנוחה ולנחלה - פעמים רבות הם יהיו עסוקים בנהייה אחר הדבר הגדול הבא. "זה קורה מפני שלנפש האנושית יש נטייה לקחת הישגים ולהפוך אותם לקו הפתיחה החדש", כפי שמסביר שטרנגר. "קידום משמעותי בקריירה של אדם מכוון הצלחה ילהיב אותו לתקופה קצרה של שלושה עד שישה חודשים", הוא אומר. "לאחר מכן, המעמד החדש יהפוך למובן מאליו. הוא כבר לא יהווה מקור לאושר, אולם אם יפחת, המצב ייחשב כקטסטרופה".
"הנרקיס כידוע היה הנסיך שהתאהב בדמות של עצמו", מוסיף יובל. "אצל אנשים שהגיעו לטופ תמצאי לעתים מאפיינים נרקיסיסטיים - ביטחון עצמי, אהבה עצמית, תחושה שמגיע להם".
ואז הם מגדירים את עצמם דרך ההצלחה?
"זה משתנה. ההצלחה יכולה להיות תוצאה של נרקיסיזם בריא, או תוצאה של רצון מאוד חזק שלא ניתן לשובע, להערכה ולהערצה. האחרונים צריכים כל הזמן לקבל חיזוקים, ואם יש נפילה, המשבר הוא נוראי".
"הזנת צורך נרקיסיסטי גדול עלולה להיות הפן השלילי של ההצלחה", מחדדת מילוא. "לאדם מצליח יש הזנה נרקיסיסטית, הוא מאוד מרוצה מעצמו. בעצם, זה משהו שכולנו זקוקים לו - להרגיש שאנחנו מצליחים במשימות שמטילים עלינו. אבל זה מין חור שחור: אחרי שכבשת יעד אחד, מיד יש צורך בכיבוש נוסף".
"לא במקרה", מזכיר באט, ברומא, כשהאימפרטור (מפקד הצבא המנצח) היה נכנס לעיר בכרכרה עטור ניצחון וההמון היה מריע לו, אחרי הכרכרה היה רץ עבד, ומדי פעם היה לוחש לאימפרטור באוזנו: 'זכור שאתה רק בן תמותה'. אנחנו צריכים לזכור שכולנו בני תמותה, ולא לתת לעצמנו להשתכר מההצלחה".