גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בשבוע שעבר פרסם בית הספר למנהל עסקים Said באוניברסיטת אוקספורד מחקר מעניין על השוואה בינלאומית בנושא הפס הרחב. המחקר, שמומן על-ידי סיסקו, מראה שיותר מדינות מגדילות השקעות בתחום.

ובכן, צר לנו להיות אלה שמשביתים את השמחה, אבל ישראל אפילו לא נמנית על המדינות שראוי להשוות בסקר. נדמה, שאנחנו על ספו של מחדל ברמה לאומית.

המדד להשוואה נקרא BQS (Broadband Quality Score) והוא מורכב מבדיקת מהירויות ההורדה, בתוספת מהירות העלאת הקבצים ובתוספת זמן ההשהיה.

אחד הממצאים המעניינים הוא הקשר שנמצא בין מדיניות ממשלתית אקטיבית לעידוד חדירת פס רחב וסיבים אופטיים לבין דירוג של המדינה במדד ולרמת החדשנות שלה.

לא מפתיע, אם כך, שלישראל אין זכר בדירוגים. נותר רק לקוות שהסקטור הפרטי - בזק ו-HOT בעתיד הקרוב - יוכל לתקן במשהו את המחדל של היעדר השקעות בתשתיות תקשורת, שהוביל את מהירות הגלישה בישראל להיות מהנמוכות בעולם.

הממוצע של מהירות הגלישה באינטרנט במדינות שנבדקו בסקר הוא 4.75 מגה-ביט, גידול של 49% לעומת 2008. בישראל, הרוב המכריע של הציבור עדיין גולש בחבילות של 1.5 מגה-ביט בלבד.

בצמרת הטבלה ניצבת קוריאה, שהדיחה את יפן מהמקום הראשון. במקום השלישי הונג-קונג ואחריה שבדיה, שוויץ, הולנד, סינגפור ואחרות. מחברי המסמך קובעים, כי העובדה שקוריאה הציבה יעד להיות אחת המדינות המובילות בעולם בחיבור לפס רחב, היא זו שהביאה לשיפור המדהים בדירוג.

שבדיה, למשל, הוגדרה כמדינה בעלת איכות הפס הרחב הטובה במדינה. המדינה עודדה הקמת חברה עירונית שפורסת סיבים אופטיים לבתי הלקוחות ומאלצת את חברת הבזק טליה-סונרה להתחרות בה. היא גם המדינה שהתקדמה בצורה המרשימה ביותר בסגירת הפער בין הפריפריה למרכז באיכות הקווים.

ליטא, לטביה ובולגריה, דורגו אחרי שבדיה באיכות הקווים, אך לא דורגו גבוה בגלל אחוז חדירה נמוך כללי.

בסיכום העבודה, ממליצים המחברים על נקיטת שורה של צעדים לכל אחת מהחוליות בשרשרת - כולל המפעילות והממשלות, הרגולטורים והמפקחים למיניהם. לאלה, ממליץ הדו"ח לקבוע אג'נדה לאומית לפס רחב, עם יעדים לחדירה ולאיכות, ועידוד השוק הפרטי להשקעות בתקשורת. עבור שחקני התוכן, ממליצים המחברים לפתח תוכן מתאים ואפליקציות בעלי מודעות לאיכות, ולהבטיח חווית לקוח עקבית.

לספקיות השירותים הם ממליצים לבנות מודל עסקי לשירותים על-גבי הפס הרחב שבו מרכיב איכות הקו הוא הקובע. ליצרני הציוד וההתקנים השונים שפועלים על-גבי הרשת, מומלץ להתמקד בפשטות, שימושיות ותאימות. ובסוף, לצרכנים, ממליצים המחברים להקפיד על בדיקות מהירות, ועל כך שההתקנים יהיו מעודכנים.

2. המטרה ראויה, הדרך פחות

בעקבות אישור רשות ההגבלים העסקיים לעסקה למכירת השליטה בפרטנר לאילן בן-דב, פרסם משרד התקשורת את עמדתו לגבי המיזוג. המסמך שפורסם נתפס כחריג, לא רק בשל תוכנו, אלא גם בשל הפרקטיקה שמנסה המשרד לאמץ - ניסיון לתקן כשל שוק באמצעות תנאים למיזוג. הרשות לא קיבלה את עמדת משרד התקשורת, כי סברה שהיא לא ריאלית.

המשרד ביקש לקבוע כי סקיילקס של בן-דב, דרכה תבוצע העסקה, תהיה מנועה מלגרום ליצרנית ציוד הקצה סמסונג, שאת הטלפונים שלה מייבא בן-דב, "לנוון מכשירי סלולר המשווקים בישראל, או לעשות זאת בעצמה, בין באמצעות הזמנה ישירה של סוגי מכשירים ובין אם בדרך אחרת, וזאת לשם מתן מענה לאינטרסים של מפעיל הסלולר הרוכש את ציוד הקצה, ולא על-מנת לענות לביקוש צרכני מובחן". ניוון הוא הסרת אפליקציות מהמכשירים.

"גם אם לא ניתן לקבוע כי הסבירות לחשש זה היא גבוהה", אומר המשרד, "הרי שניתן לומר כי אם אכן יחליטו פרטנר וסקיילקס לייבא ולשווק ציוד קצה מנוון, אז קיימת סבירות גבוהה כי ייפגעו המגוון והאיכות של שירותי הסלולר המוצעים לציבור המנויים, וכן עלולה להישלל מהמנויים האפשרות ליהנות מרמת מחירים נמוכה יותר".

הכשל שאותו מנסה המשרד להסדיר הוא זה שבא למנוע מהמפעילים והיבואנים למכור מכשירים עשירים בתכונות, שעשויים לגרום לבעיה למפעיל. למה הכוונה? אם מחר חברה סלולרית כלשהי רוצה למנוע אפליקציית סקייפ במכשירים שלה או WiFi, היא לא תוכל לעשות זאת.

על פניו, הרעיון נכון - צמצום השפעת המפעילים ושמירה על ניטרליות הרשת. אבל הדרך עקלקלה ופתלתלה. לא ניתן לאלץ את בן-דב לשאת על גבו את תיקון כשלי השוק. סמסונג מחזיקה ב-30% משוק הטלפונים הסלולריים, האם היא הגורם שצריך להכביד עליו ובאמצעותו לתקן כשל שהמשרד לא מסוגל לתקן בדרכים ראויות ומקיפות יותר? ומה עם נוקיה ויורוקום? האם גם עליהם יושתו אותם תנאים, וכיצד?

"שמענו על הרעיון ואנחנו מקווים שהם יורידו אותו", אומר גורם המקורב אל בן-דב. "האינטרס שלנו הוא למכור מכשירים מתקדמים, מבלי שנעקר אף מכשיר ואפליקציה. זו בעיה שצריכה להיפתר מול המפעילים ולא אנחנו צריכים להיות אלה שנושאים באחריות לפתרונה". *