דרור דהן גיל: 27
לימודי משחק: הסטודיו לאמנויות התיאטרון של יורם לוינשטיין
משחק עכשיו ב"מי מכיר את עמוס חפר", וב"חלום של לילה בליל קיץ" בבית לסין
כבר הספיק: ג'ון ברוק במחזה "נשים קטנות" בתיאטרון מדיטק חולון, יבגני וכטנגוף ב"הבימה - הסטודיה הדרמטית מציגה" בתיאטרון הלאומי הבימה, דמיטריוס ב"חלום של לילה בליל קיץ" בבית לסין, רם אבני ב"מי מכיר את עמוס חפר" (פרס השחקן המצטיין בפסטיבל פותחים במה 2009) בבית לסין. בקרוב יתחיל חזרות לתפקיד רודולפו במחזה "מראה מעל הגשר" מאת ארתור מילר, בבימויו של הלל מיטלפונקט, בבית לסין.
היסטוריה אישית: "גדלתי בעכו, והאהבה לתיאטרון התחילה אצלי מביקורים שנתיים בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, שבו השתתפתי פעמיים עוד בתיכון. במשפחה שלי לא הייתה, ועדיין אין, מה שנקרא 'זיקה לתיאטרון'. הם מכבדים את ההחלטה שלי להיות שחקן, אבל עד היום לא הגיעו לראות הצגה שלי. המצב הכלכלי בבית לא היה קל. לפני 15 שנים אבי חלה ונותר משותק, ואמא הפסיקה לעבוד כדי לטפל בו. אחרי הצבא ניתקתי קשר לתקופה עם עולם הבמה והתחלתי לעבוד בתור מסז'יסט, ומהר מאד זה התפתח לארגון מסיבות ואירועים והרווחתי המון כסף.
"חשבתי שאני חי את החיים הטובים, אבל אז חבר שלי נהרג בתאונת דרכים בדרך חזרה מבילוי. הטרגדיה שלו הפילה לי אסימון ענק בראש. אמרתי לעצמי: 'אם ככה מאבדים חיים ברגע, אז אני רוצה לחיות כל רגע'. באותו שבוע ביקשתי להיבחן ללימודי משחק ויורם לוינשטיין הוא איש שחולל אצלי נס".
דרור דהן עם דני גבע במחזה "מי מכיר את עמוס חפר"
הלימודים היו עבורי: "אחרי ארבעה חודשים בשנה א' יורם היה מוכן להראות לי את הדלת החוצה. הוא אמר לי: 'אתה מוכשר מאד אבל עצלן', והוא צדק. באתי לשכונת התקווה עם כל המניירות של פושטק מהצפון. בפעם הראשונה שנכנסנו לשיעור מחול, וראיתי שכולם לובשים טייטס, יצאתי החוצה. יורם קלט שזו הנקודה הרגישה אצלי והודיע שאם עד סוף השנה לא אהיה הרקדן המצטיין של השכבה אני עף. בסוף השנה כבר הייתי הרקדן הכי טוב".
סטיגמות: "אין תפקידים קטנים, כמה שזה נשמע בנאלי. זה היה אחד השיעורים החשובים שלי בבית הספר למשחק. ההפקה הראשונה שלי בשנה ג' הייתה המחזה האהוב עלי ביותר, "פופקורן" מאת בן אלטון. חלמתי לגלם את הרוצח וויין, אבל משה נאור שביים את המחזה החליט לתת לי תפקיד קטן של מפיק סרטים. התבאסתי ועשיתי תפקיד ממש רע. כיום אני מרגיש נורא עם זה".
מאיפה עוד שמענו עליו: "אחת ההצגות הראשונות שראיתי בחיי הייתה 'מי מפחד מוירג'יניה וולף' עם ששון גבאי ויונה אליאן. מאז היה לי החלום לשחק בבית לסין. כשליהקו אותי לקבוצת הצעירים של התיאטרון ל'חלום של לילה בליל קיץ' לא האמנתי שאני באמת שם עד הרגע בו עלה המסך על ההצגה הראשונה. תפקיד רם אבני, המאהב ההומוסקסואל ב'מי מכיר את עמוס חפר', היה עוד מתנה גדולה כי למדתי המון משני אנשי מקצוע מדהימים: השחקן דני גבע והבמאי איציק סיידוף. עכשיו אני מתכונן לחזרות של 'מראה מעל הגשר', ומבחינתי זה הישג משולש. גם ארתור מילר, גם הלל מיטלפונקט וגם יגאל נאור שיגלם את אדי קרבונה".
בעיות בתחום: "אני לא יודע מתי ואם המשפחה שלי תגיע לתיאטרון לראות אותי על הבמה, אבל הרצון לגרום לאבא שלי גאווה הוא אחד הדברים העיקריים המניעים אותי". *
שלומי טפיארו
גיל: 29
לימודי משחק: בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי
משחק עכשיו ב"עלמה ורות" בבית לסין
כבר הספיק: "נערי ההיסטוריה", "מייק" ו"עלמה ורות" בתיאטרון בית לסין
היסטוריה אישית: "גדלתי באלפי מנשה, ולא היה לי שום רקע קודם בתיאטרון. אני מודה שזו אהבה מאוחרת, והקשר הראשון שלי לבמה התחיל דווקא מעולם המחול. לא רציתי להיות רקדן בלט כמו שחשבתי שחוג שמסתובבות בו בנות בטייטס יכול להיות מקום נחמד. למדתי אצל חיליק כהן, כוריאוגרף ואיש יקר, ואחרי הצבא החלטתי לנסות להתקבל לצוות בידור של מלון באילת שם התחילה האהבה האמיתית שלי לבמה. אחרי אילת היה לי ברור שאני רוצה ללמוד משחק, כי הבמה כבשה אותי והתעורר בי חשק עצום להשקיע בזה ברמה מקצועית וטוטאלית. ההורים שלי תמכו בי, כי ראו שאני רציני ובונה לעצמי מסלול ברור של חיים וקריירה".
שלומי טפיארו במחזה "עלמה ורות"
הלימודים היו עבורי: "כאמור, לא היה לי רקע תיאטרלי מדופלם כשהגעתי לבית צבי. זה היה בית הספר היחיד שהכרתי למשחק, היחיד שנבחנתי אליו והתקבלתי. אני באמת מאמין שזה פעל לטובתי. באתי נקי, מוכן לספוג כמה שיותר, ולא הייתי שבוי בסטיגמות או בטכניקות שתלמידים אחרים היו צריכים להשקיע הרבה אנרגיה כדי לשנות אותן או להיפטר מהן. אני מודה שבשנה ב' כבר סימנו אותי כאחד התלמידים המבטיחים של המחזור, ואני לא יודע עד כמה זה היה לטובתי.
"ציפי פינס, המנכ"לית והמנהלת האמנותית של תיאטרון בית לסין, העבירה אותנו קורס ואמרה לי בסיום: 'אחרי שתגמור את שנה ג' תגיע אליי' וכל הכיתה שמעה את זה. אני מניח שאם לא הייתי מצדיק את האמון בהמשך הלימודים ציפי לא הייתה מקבלת אותי, אבל עובדה שהיא אכן שיבצה אותי בתפקיד ב'נערי ההיסטוריה', שם החל הקשר עם הבמאי מיכה לבינסון שעבד איתי גם ב'מייק' וב'עלמה ורות'".
סטיגמות: "בתחילת הדרך כשחקן צריך כל הזמן לשים את האגו בצד. היה כיף לעבוד מול צוות שחקנים בגילי שחלקם למדו איתי, או מחזור מעלי, ב'נערי ההיסטוריה'. מצד שני, לעבוד מול שחקנית כמו יונה אליאן קשת ב'עלמה ורות', בתפקיד הכי גדול שלי עד היום בתיאטרון כבן המנסה לגשר בין אמו החילונית ואחותו שחזרה בתשובה, זה בית ספר מסוג אחר לגמרי. כל מה שחשבתי שאני יודע על במה קיבל פרופורציות אחרות רק בגלל שאני רואה את האישה הזו בפעולה ומבין מה זו שחקנית גדולה באמת".
מאיפה עוד שמענו עליו: "אני מופיע גם בהצגות ילדים, בין השאר במחזה 'אמיל והבלשים' במדיטק חולון. הצגה מקסימה ואיכותית שאני גאה להיות חלק ממנה. באופן טבעי, אני מנסה להשתלב גם בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה והולך להרבה אודישנים, אבל אלו דברים הדורשים את הזמן שלהם ואני מודע לעובדה שבסוכנות המטפלת בי יש כוכבים יותר גדולים".
בעיות בתחום: "היות והתחתנתי לא מזמן, והיינו בירח דבש בתאילנד, ויש הוצאות שוטפות גם כשהתיאטרון בפגרה. אין לי בעיה להשלים הכנסה ממקורות אחרים. בקיץ האחרון מכרתי סנדוויצ'ים. היו לי לקוחות קבועים ודווקא היה סבבה". *
אורי יניב
גיל: 27
לימודי משחק: סניף ירושלים של הסטודיו למשחק של ניסן נתיב
משחק עכשיו ב"הלילה ה-12", ב"עשר שניות" וב"טרטיף" בתיאטרון גשר
כבר הספיק: "וריאציות לתיאטרון ותזמורת", "הבן הבכור", "הלילה ה 12", "טרטיף" בתיאטרון גשר. בסתיו הקרוב יגלם את התפקיד הראשי במחזה "עשר שניות" בתיאטרון גשר.
היסטוריה אישית: לא באתי מבית של שחקנים. אמא שלי עובדת במוזיאון, ואבי היה איש צבא וגיבור מלחמה למרות שהוא גם מנגן באקורדיון. בתיכון הייתי מה שנקרא, סליחה על חוסר הצניעות, ילד מחונן. אבא שלי רצה, ובמידה מסוימת מעוניין גם כיום, שאלמד משהו אחר במקום משחק. כשהוא שמע שאני נבחן לסטודיו של ניסן נתיב חשב שזה משהו שאני צריך להוציא מהמערכת לפני שאתחיל את החיים הרציניים, למרות שהוא הכי גאה בעולם במה שכבר השגתי. עקרונית, אני עדיין ירושלמי במנטאליות שלי למרות שאני גר בתל אביב. המעבר למרכז היה עבורי הלם תרבותי".
עם משה איבגי במחזה "הבן הבכור"
לימודי המשחק היו עבורי: "היו לי לבטים אם ללכת לסטודיו של ניסן נתיב בת"א או בירושלים, אבל אני שלם לגמרי עם ההחלטה ללמוד קרוב לבית. זה למרות שהתברר לנו שמיקי גורביץ', שהוא גם המנהל האמנותי של החאן, כמעט לא מגיע לראות הצגות בסניף הירושלמי ואת כל הכישרונות החדשים הוא בוחר בת"א. בדיעבד, כל הזמן מכינים אותך לאפשרות שבסיום הלימודים לא תמצא עבודה ותצטרך להתפשר על כל הצעה.
"לי, למרבה המזל, זה לא קרה. בשנה ג' הזמינו אותי לאודישן בתיאטרון גשר למופע המוזיקלי 'וריאציות לתיאטרון ותזמורת' ומאז אני שם. לנה קריינדלין, שהיא כיום מנכ"לית התיאטרון, ליהקה אותי לתפקיד הבן של משה איבגי במחזה 'הבן הבכור'. פעם ראשונה מצאתי את עצמי על הבמה כמעט כל ערב, כי זה היה שלאגר שרץ יותר מ 250 פעם, ועוד מול ענק כמו איבגי שהעבודה מולו למדה אותי המון".
סטיגמות: "בבית הספר למשחק גילמתי את התפקיד הראשי ב'חפץ' של חנוך לוין, אבל מאז שהגעתי לתיאטרון גשר אני עושה בעיקר קומדיות. 'עשר שניות' יהיה עבורי הזדמנות ראשונה לגלם תפקיד ראשי דרמטי של בחור צעיר בשם אוגוסט, היוצר קשר באינטרנט עם צעירה דיכאונית והם מחליטים להיפגש על צוק בנורבגיה ולהתאבד בקפיצה. עקרונית, לעשות תפקידים קומיים בתיאטרון זה פן כמעט יחיד של המקצוע שבו עדיין יש הרבה עבודה. תיאטראות מעדיפים במובהק בשנים האחרונות להתעסק בקומדיות שיביאו קהל לאולמות".
מאיפה עוד שמענו עליו: "עשיתי פרסומת לבנק, ואז הבנתי בפעם הראשונה על מה שחקנים ותיקים מדברים כשהם אומרים שלא משנה כמה שנים יהיו בתיאטרון ויגלמו תפקידים ראשיים, מספיקה דקה וחצי בטלוויזיה ופתאום כולם מזהים אותם ברחוב. זה לא ייאמן".
בעיות עם התחום: "בתחום העשייה הבימתית אני מסופק בתיאטרון גשר. אני חושב שזה המקום הכי מתאים לשחקן בתחילת דרכו להתפתח, יחד עם תיאטרון החאן. היה לי מזל גדול ואני מודה עליו בכל יום. אבל בעתיד ארצה להרחיב את פעילותי למסך, בעיקר לקולנוע. אני מאמין שיש לי הרבה מה להציע ומקווה שזה יקרה בקרוב. *
ידידיה ויטל
גיל: 25
לימודי משחק: חוג דרמה לנוער בתיאטרון אורנה פורת, הסטודיו למשחק של ניסן נתיב
משחק עכשיו ב"פרינסס מרי 7" בבית לסין וב"הלילה ה-12" בתיאטרון גשר
כבר הספיק: הרבה. בתיאטרון מגלם את סבסטיאן בקומדיה "הלילה ה 12" בתיאטרון גשר, בפסטיבל פותחים במה האחרון בהפקת תיאטרון בית לסין השתתף במחזה "פרינסס מרי שבע". בטלוויזיה גילם את ניני בסדרה "השמינייה" בערוץ הילדים, ואת עומר בסדרה "החצויה". השתתף בעונה הראשונה של הסדרה "לאהוב את אנה" בערוץ 10 ובקרוב יופיע בסדרה "תמיד אותו חלום" שביים איתן פוקס על-פי המחזמר "מרי לו" משירי צביקה פיק.
היסטוריה אישית: "גדלתי בפרדס חנה. אבי היה פסל ואמי אדריכלית. כשהחלטתי ללכת לחוג דרמה בתיאטרון לילדים ונוער של אורנה פורת הייתי נוסע כל שבוע לבד לתחנה המרכזית בתל אביב, שם הייתי הולך כמה רחובות ברגל עד לנקודה שבה סבתא שלי, שגרה בנווה צדק, הייתה אוספת אותי.
"נחשפתי למראות קשים עבור ילד בן 12, כי זה לא האזור הכי נעים בת"א. בגיל 17 הייתה לי אופציה להחליף את אשרי כהן במחזה 'מכתבים לנועה' בתיאטרון בית לסין, ואז הקדימו לי את הגיוס בכמה חודשים וזה כל-כך תיסכל אותי שחשבתי לא להתגייס. אבל בסופו של דבר השלמתי שירות מלא בתיאטרון צה"ל, ובגיל 19 כבר עברתי סופית לגור בת"א ונרשמתי בסוכנות שחקנים. אחרי הצבא נבחנתי לשלושה בתי ספר למשחק ובסוף בחרתי בסטודיו של ניסן נתיב. החלטה שאני מאושר איתה עד היום, כי מסגרת הלימודים שם זו חממה שעוטפת ומבודדת אותך לחלוטין מהעולם החיצון לטוב ולרע".
ידידיה ויטל במחזה "הלילה ה-12"
הלימודים היו עבורי: "בשנה א' אצל ניסן כבר הצטלמתי במקביל לעונה הראשונה של 'השמינייה'. לא הייתה דרך לדעת מראש איזו היסטריה הסדרה תעורר בקרב ילדים, וכיום אני משוכנע שאם לא הייתי מתבצר רוב התקופה בסטודיו הייתי משתגע.
"בקיץ הייתי מפזז על במות בידור בעיר ערוץ הילדים מול אלפי מעריצים שצרחו את השם שלי, ואז חוזר לסטודיו והופך לעוד תלמיד מהשורה שצריך לחפור בעצמו עוד ועוד כדי לקבל הערכה מהמורים. זה איזן אותי".
סטיגמות: "כל שחקני 'השמינייה' נשארנו חברים טובים, אבל הייתה לנו בדיחה פרטית שהבנים הלכו ללמוד משחק והבנות הלכו להיות כוכבות. זה יישמע בנאלי, אבל עמידה על במה מול קהל באמת נותנת לי משהו שאין במשחק מול מצלמה.
"אחת הסיבות שנהניתי כל-כך להגיע לתיאטרון איכות כמו גשר הייתה שאף אחד שם לא מכיר את הסדרות שהופעתי בהן".
מאיפה עוד שמענו עליו: "אהבתי מאד את תפקיד עומר בסדרה 'החצויה', שלמרות שהועלתה רק בשירות ה-VOD היה לה קהל צופים ענק. אני מקבל פידבקים כל הזמן, למרות שהילדים המדברים איתי על 'החצויה' ממשיכים לקרוא לי 'ניני', כמו הדמות מה'שמינייה'".
בעיות בתחום: "להיות שחקן, בעיקר בתחילת הדרך, זה לחיות לפי מצבי רוח. מה שקובע אם היום שלך יהיה מאושר או מתסכל זה אודישן מוצלח או גרוע, טלפון מסוכן או במאי, חזרה שעברה בשלום או התפוצצה.
לפעמים זה שוחק ומתיש נפשית, ואני צריך לעבוד על עצמי בכל הקשור לפרופורציות ואיך לקחת אותן". *
ויטלי פרידלנד
גיל: 26
לימודי משחק: מגמת תיאטרון בתיכון עירוני א' בת"א, הסטודיו למשחק של ניסן נתיב
משחק עכשיו ב"משחיז הסכינים הסיני" וב"אהובת הדרקון" בחאן
כבר הספיק: "הדיבוק", "נוימן - אגדת חיילים" בתיאטרון תמונע. "צינורות", "אותלו", "אדמה קדושה", "אהובת הדרקון" (מועמד לפרס השחקן המבטיח של השנה בטקס פרסי התיאטרון 2009), "הקסם הגדול", "משחיז הסכינים הסיני" בתיאטרון החאן. קולנוע: "כרכרה ירוקה", "אין לה אלוהים", "ילדי SSSR". טלוויזיה: "הקרב על ירושלים".
היסטוריה אישית: "נולדתי במינסק ועלינו לארץ בגיל שש וחצי. אני זוכר כל פרט בחיי מגיל שלוש, כך שטראומת העלייה עדיין מלווה אותי למרות שהמבטא הרוסי נעלם מזמן. הגענו לפתח תקווה, ואני ממש לא רציתי לעלות לישראל. אהבתי את רוסיה, את החברים, החיים שהיו לנו שם.
להורים שלי לא היה שום קשר לתיאטרון אבל אני נמשכתי לבמה מגיל צעיר. בגיל 16 כבר הייתי חתום בסוכנות של לבנה חכים, הלכתי ללמוד במגמת תיאטרון בעירוני א', הופעתי בכמה הצגות כולל בפסטיבל עכו, הצטלמתי לפרסומות. אחרי הצבא נבחנתי לסטודיו של ניסן נתיב. כמה חברים שלי כבר למדו שם והמליצו לי בחום וממילא לא הייתה, מבחינתי, עוד אופציה".
ויטלי פרידלנד במחזה "אדמה קדושה"
הלימודים היו עבורי: "הייתי מאלו שהגיעו לסטודיו 'מבושלים' כי כבר עשיתי דברים, הכרתי מחזות, למדתי תיאטרון. גם הייתי מאד פעלתן, יוזם, דוחף. הסוכנת לבנה חכים שאלה אותי פעם איפה אני חושב שאני נמצא, ועניתי לה: 'אני רוצה לעשות אמנות'. היא צחקה ואמרה לי: 'אתה בעסקי השעשועים - תשתעשע'. זה משפט המלווה אותי כבר כמה שנים, ואני תמיד נזכר בו אם אני מרגיש שאני לוקח את המקצוע בפרט והחיים בכלל יותר מדי ברצינות".
סטיגמות: "בניגוד למיתוס, לא כל מי שלומד אצל ניסן נתיב חולם שהבמאי מיקי גורביץ' ייקח אותו בסיום הלימודים לאנסמבל הקבוע של תיאטרון החאן. לי זה קרה. הייתי אחד משלושה תלמידים במחזור שמיקי הציע להם לשחק בחאן, לצד נילי רוגל ושמרית לוסטיג. אבל אני מודה שהאמנתי לכל אורך תקופת הלימודים שאמצא עבודה במקצוע ויהיה בסדר. לא העציב אותי לרגע שלא זכיתי בפרס 'השחקן המבטיח' על תפקיד השד במחזה 'אהובת הדרקון'. זה תפקיד שהעבודה עליו הייתה כל-כך נוחה ומהנה עבורי, שלא הרגשתי שמגיע לי פרס.
"העבודה על תפקיד אמין במחזה 'אדמה קדושה' הייתה קשה בהרבה, פיזית ונפשית. היו לילות שהייתי חוזר הביתה אחרי הצגות ובוכה. גם בגלל שתגובות הקהל היו מעורבות והיו אנשים שפשוט יצאו באמצע, וגם בגלל שהייתה במחזה סצנה בה אני אונס את השחקנית עירית פשטן שהיא חברה טובה וגם אשתו של יוסי עיני שמשחק איתנו בחאן. ההצגה בה הוא ישב באולם וצפה בסצנה הייתה חוויה מטלטלת נפשית עבורי".
מאיפה עוד שמענו עליו: "פרסומות, טלוויזיה וקולנוע לא הזדמן לי לעשות מאז שהגעתי לחאן, בעיקר בגלל שאני עובר בלי הפסקה מפרויקט לפרויקט וכרגע טוב לי ככה. מי שמחפש פרסום לא הולך לתיאטרון, בטח לא לירושלים.
"עכשיו אני מתחיל חזרות למחזה 'תעלולי סקפן' שמביים אודי בן משה, תפקיד ראשי ראשון שלי בחאן, ומבחינתי זו בעיקר ההזדמנות לעשות קומדיה קלילה".
בעיות בתחום: "בכנות? הייתי שמח למשכורת קצת יותר גבוהה. הייתי עכשיו בפגרה של חודש, ולמרות שהתגעגעתי לבמה היה יכול להיות נחמד לו הייתי חוסך מספיק לנסוע לחופשה בחו"ל". *