אחד הטיעונים החזקים ביותר של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, נגד הכוונה לפצל את תפקידו לשניים, הוא טיעון ה"טיפול המשולב" שלו בתופעות של שחיתות ציבורית. "שתי הפונקציות של התפקיד הם שני פנים של אותה מטבע", אמר מזוז לפני שבועות אחדים בדיון שהתקיים בנושא במכון הישראלי לדמוקרטיה, "הן משלימות זו את זו. תופעה פלילית מטופלת במקביל למסלול הפלילי, בכלים של היועץ המשפטי לממשלה בכובעו הייעוצי".
הדוגמה המרכזית לטיפול המשולב הוא מאבקו של מזוז בתופעת המינויים הפוליטיים. מתחילת כהונתו הגדיר היועץ את המינויים הללו כרעה חולה שיש לנכש ולשרש בכל דרך.
החקירה הפלילית נגד השר לשעבר צחי הנגבי, שהבשילה לכתב אישום ולמשפט ממושך הנמצא כעת בשלב הסיכומים, היתה חוד החנית במאבק בתופעה באמצעות המסלול הפלילי, אבל זה בהחלט לא היה המסלול היחידי שהופעל.
במקביל, היועץ פעל גם בכובעו כמי שעומד בראש מערך הייעוץ המשפטי בשירות הציבורי: הוא פרסם שורת הנחיות והוראות לנבחרי הציבור ולמשרדי הממשלה בנושא קשרי הפוליטיקאים עם חברי מרכז, חידד קריטריונים והגדיר משרות אמון מותרות לעומת מינויים פוליטיים אסורים.
"בניגוד למה שסבורים", הסביר מזוז, "מרכיב משמעותי במאבק על טוהר המידות נעשה על-ידי היועץ המשפטי בייעוץ שוטף ובבחינת עבודת השלטון - ולא במספר מוגבל של חקירות ותיקים פליליים".
לפחות במה שנוגע למינויים פוליטיים, סימן מזוז לפני שבועיים את קצה גבול יכולתו של הכלי הפלילי בטיפול ברעה חולה זו.
החלטתו לסגור בשל חוסר ראיות מספיקות את תיק החקירה נגד השר ישראל כץ, מלמדת כי מעטים הם המקרים שבהם ניתן יהיה ללכת עד הסוף עם הגשת כתב אישום, כשהמינויים הפוליטיים אינם מצטרפים לשורת עבירות נוספות שאותן עבר הפוליטיקאי.
במקרה של צחי הנגבי, המינויים הפוליטיים שביצע במשרד לאיכות הסביבה היתרגמו בלשון הפלילית לא רק לעבירת-סל מירמה והפרת אמונים. בכתב האישום נגדו הופיעו גם עבירות של שוחד בחירות, ניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה וכן עדות שקר ושבועת שקר.
במסגרת טיעוני התביעה במשפטו של הנגבי, נמסר כי היועץ המשפטי לממשלה החליט "לעלות מדרגה בטיפול בתופעה" - אך הוא בחר לשם כך תיק מובהק, שבו המינויים הפוליטיים היו כרוכים בעניינים של "תן וקח" - קח מינוי פוליטי, תן להנגבי את קולך בפריימריז.
אותה חומרה מיוחדת נעדרת, לפחות על-פי מזוז, מהעובדות שעלו בחקירה הממושכת נגד ישראל כץ.
ההתחלה היתה דומה יחסית: גם כאן נפתחה חקירת משטרה בעקבות דו"ח של מבקר המדינה, גם כאן נמצא כי השר - הפעם היה מדובר במשרד החקלאות ולא במשרד לאיכות הסביבה - מינה באמצעות אנשי שלומו מקורבים פוליטיים ממרכז מפלגתו למטה המשרד ולגופים הנשלטים על-ידי המשרד, כמו מועצת הצמחים ומועצת הלול.
אלא שאז התגלעו הבדלים באופי פעולותיהם של הנגבי וכץ: בעוד שהנגבי הביא לכאורה למינוי עשרות מאנשיו במשרד - כץ היה מעורב במינויים ספורים בלבד.
בעניינו של כץ קבע היועץ כי "ניתן לייחס עבירה של מירמה והפרת אמונים בגין מינויים פוליטיים, מקום שמדובר בפעולה נרחבת ושיטתית או מקום שבו קיימות נסיבות מחמירות הכרוכות במינויים".
במילים אחרות: אם לא ניתן לייחס לנבחר הציבור עבירה נוספת מלבד מירמה והפרת אמונים - יש צורך בהוכחת רשת רחבה של מינויים כדי להפוך את הממצאים לכתב אישום פלילי.
החלטת היועץ בפרשת השר כץ היא מסר חד-משמעי לציבור, וגם לפוליטיקאים.
לציבור שידר מזוז: אם חשבתם שתקופת השחיתות הציבורית חלפה לבלי שוב, תחשבו פעם נוספת. באותה מידה שניכרת כעת רגיעה, עשויה השחיתות השלטונית להרים שוב את ראשה כהרף עין.
לפוליטיקאים הוא בעצם אמר: דעו לכם כי יש דרכים לחמוק מחקירות פליליות וכתבי אישום מעיקים. אפשר למנות מינויים פוליטיים, אפשר להתנהג בצורה מושחתת. צריך רק להקפיד לעשות זאת בחוכמה, במנות קטנות.