ריצ'רד גולדסטון מתחיל להתקפל. לאחר שורה ארוכה של ראיונות, שבהם הגן בלהט על הדו"ח שלו, הוא מודה בראיון לשבועון היהודי "פורוורד", כי ה
דו"ח לא היה עומד בבית-משפט וכי מסקנותיו אינן יותר מ"מפת דרכים" שצריכה לסייע לחקירות שיערכו ישראל והפלסטינים.
השבועון מציין, כי השיח הציבורי סביב הדו"ח עסק בעיקר בהיבטיו הפוליטיים, בעוד שהממצאים עצמם, שמתייחסים ל-36 תקריות ספציפיות, לא נותחו דיים, בדרך כלל. כאשר עומת פרופ' גולדסטון בשאלות על הממצאים ובראיות לכאורה ששימשו לאישוש הממצאים, הוא הודה באופי הראשוני של הדו"ח וממצאיו.
"זו לא היתה חקירה", אמר הפרופסור. "זו היתה משימה לבדיקת עובדות, ואנו הבהרנו זאת".
גולדסטון הגן על העובדה שהדו"ח נשען על עדויות ראיה. הוא ציין שצוותו ערך בדיקות צולבות של כל עדות וניסה לאשש עדויות בעזרת תצלומים, תצלומי לויין, דיווחי חדשות שפורסמו בפרק הזמן שבו התרחש אירוע ספציפי, הוכחות משפטיות וביקורים שערך הצוות באתרי האירועים עצמם.
"היינו צריכים לפעול באופן הטוב ביותר עם החומר שהיה בידינו; לו היה זה בית-משפט, לא היה אפשר להוכיח שום דבר", הודה גולדסטון.
הפרופסור הדגיש, כי מסקנתו שבוצעו פשעי מלחמה נועדה מלכתחילה להיות מסקנה על תנאי. לדבריו, מסקנות הדו"ח צריכות להיות "מפת דרכים שימושית" לחקירות עתידיות שיערכו ישראל והפלסטינים.
גולדסטון ציין, כי ב-1994 שימש כתובע הראשי בבית-דין בינלאומי ביוגוסלביה. בתחילת עבודתו, נמסר לו דו"ח שנערך על פי בקשת מועצת הביטחון של או"ם ושהיה מושתת על עבודת צוות לבדיקות עובדות, בדומה למשימת הצוות שהכין את הדו"ח על עזה.
"לא יכולנו בכלל להשתמש בדו"ח הזה (על פשעי מלחמה ביוגוסלביה, ר.ד)", אמר גולדסטון. "אבל הוא שימש מפת דרכים לחוקרים שלנו, ולי אישית כתובע ראשי, סייע בקבלת ההחלטות היכן אנו צריכים לחקור. וזו המטרה של דו"חות כאלה. לו היתה נערכת חקירה עצמאית בישראל, אני חושב שהטענות שאליהן מתייחס הדו"ח היו עשויות להיות מפת דרכים שימושית".
"פורוורד" מציין, כי בניגוד להתבטאויות הזהירות של הפרופסור בראיון, הדו"ח שהוא חתום עליו גדוש בהצהרות חותכות בעלות אופי לגלי. הדו"ח קובע באופן חד-משמעי שישראל הפרה איסורים שמעוגנים בחוק הבינלאומי נגד פגיעות באוכלוסה אזרחית ומכריז שהפרות אלה מהוות "הפרה חמורה" של אמנת ז'נווה.
בראיון אומר גולדסטון, כי הוא מאמין שעל ישראל היתה מוטלת "אחריות" להגיב בצורה כלשהי על התקפות הטילים הבלתי פוסקות של חמאס, אבל אופי התגובה "היווה ענישה קולקטיבית והיה פשע מלחמה".
גולדסטון הביא כדוגמה את הפצצת המסגד ג'בליה, במהלך מבצע עופרת יצוקה, שבה נהרגו 15 פלסטינים, לפי הדו"ח. "בהנחה שכלי נשק אופסנו במסגד, לא היה זה פשע מלחמה להפציצו בלילה; זה היה פשע מלחמה להפציץ אותו בשעות היום, כאשר התפללו בו 350 אנשים".
הפרופסור טוען בראיון, כי על ישראל מוטלת עתה חובת ההוכחה שמסקנות הדו"ח שגויות. "לו אני הייתי צריך לייעץ לממשלת ישראל, הייתי ממליץ לה לפתוח בחקירה. בדרך זו, היא תוכל לשים קץ לכל הפרשה. האינטרס של כל העם בישראל הוא, שאם איזו מהטענות שלנו תימצא מעוגנת בעובדות ונושאת אופי פלילי, ימונו תובעים (להמשך התהליך). ואם הטענות שלנו אינן נכונות, גם את זה צריך להוכיח".
"מבחינתי, לא יהיה זה מביך כלל אם רבות מהטענות שלנו יתבררו כבלתי נכונות", הצהיר גולדסטון. הוא דחה את אמינות החקירה של צה"ל לגבי התקריות בעזה. לדבריו, אף לא אחד מהעדים הפלסטיניים שעמם נפגש דיווח שחוקרי צה"ל ביקשו לקבל ממנו עדות. גולדסטון טוען, שהחקירה שערכה ישראל בנסיבות הטבח בסברה ושתילה, על פי הוראת ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, צריכה לשמש מודל לחקירה של המלחמה בעזה.