הצלחות הזמן הנוכחי, שהצטרפו להצלחות העבר בתחום קידוח ואיתור שדות גז בקרקעית הים התיכון, הפיחו רוח חיים בקבוצת ניירות הערך המוזרים המכונים יה"ש (יחידות השתתפות). מאחר ולאחרונה נערכות אותן החברות כמו גם אחרות לחזור גם לחיפוש נפט - תחום שכשל בעבר פעם אחר פעם, ושאב במשאבותיו בעיקר את כספי המשקיעים, זו העת להזכיר לציבור כמה עובדות:
- יחידות השתתפות (יה"ש) אינן מניות, ולכן אינן מכילות את נכס הבעלות על החברה הקודחת והמפיקה.
- יחידות ההשתתפות הן סוג של הבטחה די מעורערת, שכאשר יהיו רווחים ולאחר קיזוז כל ההוצאות הן יחולקו למחזיקי התעודות.
- בגלל הגורמים הללו שוווי ניירות ערך אלו הוא אמורפי ויכול להיות בכל המרווח שבין אפס לאין סוף.
- נעשו בארץ קידוחי נפט רבים, גם באזור ים המלח, ברבים מהקידוחים אכן נמצאו סימני נפט, אבל אף פעם לא אותר מאגר ממש אלא בגודל שמבחינה כלכלית הוא בגדר מה שמוגדר בשפה המקצועית של התחום: "שלולית" ( שדה חלץ היה יוצא דופן ואפילו הוא היה קטן מאד).
- בכל אותם קידוחים מיהרו מנהלי היחידות, עם כל גילוי של סימן קטן , להכריז על קיומו של מאגר ענק, ובו בזמן לגייס כסף חדש ממשקיעים תמימים ותמיד זה נגמר במפח נפש.
ההבדל הדק בין "סימני נפט" למאגר נפט
הבלבול בין שני המושגים שההבדל ביניהם אינו ברור, מנוצל היטב על ידי בעלי האינטרסים ונגד הציבור.
בכל מקום שהיה בו ים בתקופות פרהיסטוריות, נדחסו עיסת הים והחי שבו לעומק האדמה והתרכבו לכדי נפט גולמי. כך קורה שכמעט בכל קידוח לעומק האדמה מוצאים רמזים וסימנים לנפט, הבעיה שברוב המכריע של המקרים לא מדובר במאגרים שלכודים בתוך סלע ולכן הם חסרי ערך.
הזמן הממושך (שבועות עד חודשים) שנדרש כדי לבחון את ממצאי הקידוחים, מרגע שכותרות העיתונים מתמלאות בהכרזות האופטימיות על כך ש"נמצאו סימני נפט" ועד שמתברר ונמסר בהודעות לקוניות לבורסה כי "הממצא אינו כלכלי והשדה ננטש", מנוצל בכול פעם מחדש על מנת לפתות ציבור של משקיעים תמימים להוסיף ולהשקיע מכספם ב"כוויית החדשה" כדי למלות את קופות יחידות ההשתתפות המתרוקנות.
לאור הצלחות העבר, ייתכן וכיום כאשר חברת קידוחים יוצאת לאתר שדה גז בים התיכון, מוצדק לשלם לה, ובזהירות יתרה, פרמיה על סיכוי ממשי למציאת הגז, כלומר לרכוש את יחידות ההשתתפות הנסחרות כבר בשלב ההתחלתי. ייתכן ואפילו יהיה נכון להשתתף בהנפקת זכויות. כמובן שיש לקחת בחשבון את הסיכון הרב להשקעה אם יברר לבסוף שאין ממצא כלכלי משמעותי.
לגבי קידוחי נפט אני סבור שיש לנקוט פעולה הפוכה: אם חברה נערכת לקידוח נפט, לא להסתחרר ביום שבו החברה מודיעה כי "מצאה סימני נפט", שכן במקרים רבים עלול להתברר שהממצא לא כלכלי.
הלקח ההיסטורי של ישרמאקו וחנ"ל
וותיקי שוק ההון זוכרים אולי את פעילות הקידוחים של ישראמקו לאורך מה שמכונה "המדף הימי" בחיפושיה הלא מוצלחים אחר שדות נפט, ואת קידוחי חברת חנ"ל מסביב ובעומק ים המלח. הוותיקים אולי גם זוכרים את המלל הלא מסונן שיצא מטעם מנהלי הקידוחים בדבר פוטנציאל ממצאי הנפט, ואין לי ספק שלא נשכח מהם המחיר הגבוה שעלו להם כל אלה.
המשקיעים החדשים צריכים לזכור שבים המלח יש ממתינים בהמוניהם סימני נפט לכל קודח, אבל אין בו כנראה מאגרי סלע ענקיים המכילים אותם ולכן מומלץ שלא להאמין תמיד לכל מילה שיוצאת מפיו של כל מי שרוצה לגייס מהם כספים ועכשיו.
הפלא שלנו
הערה: אם בכל זאת ימצא עכשיו נפט באזור ים המלח, הדבר עלול להיות בעוכרינו, אולי נרוויח כמה שקלים אך נפסיד עולם ומלואו כי זה יפגע בסיכוי שאתר קסום זה, הנמצא בגבולותינו, ייבחר בתוך שנתיים לאחד מ"שבעת פלאי עולם החדשים".