1. מכבי ת"א מודל 2009/10 אמורה להיות הנגטיב של מכבי מודל 2008/09. השינוי התחיל על המגרש: שלושת הישראלים הבכירים (אליהו, כספי ובורשטיין) יצאו החוצה, ורק שלושה שהתחילו את העונה הקודמת עושים זאת גם השנה (פישר, גרין ושארפ). גם מחוץ למגרש הכל ייראה שונה: מתוך שלושה בעלים שגמרו את הקבוצה...סליחה, את העונה הקודמת, נותרו רק שניים משמעותיים (פדרמן ומזרחי). קיץ של מהפכים על המגרש ומחוצה שלו, כשהתקווה של כל הנוגעים בעניין היא שהשינויים האלו יחזירו את סדרי העולם הישנים - דאבל (אליפות וגביע), ולפחות פיינל-פור אירופי.
הפרשנים מדברים על קבוצה שנבנתה בלי כוכבים. אבל זו טעות. יש כוכב אחד בקבוצה, וזה לא איידסון או אנדרסון, או פישר. זה פיני גרשון.
במסיבת העיתונאים של פתיחת העונה אמר מאמן מכבי, בפרץ צניעות לא אופייני שנעלם מיד אח"כ, כי הוא הבין שמכבי היא זו שמביאה את הקהל ולא הוא. זו למעשה חצי אמת: הקהל מגיע לראות את מכבי כפי שהוא חושב שהיא תיראה כשגרשון מאמן אותה. אלו לא רק התארים אלא בעיקר הזיכרונות מקבוצה מופלאה, ששיחקה את הכדורסל הטוב והמהנה באירופה לפני כחמש שנים.
2. בעונה שעברה סבלה מכבי מחסרונם של שני אלמנטים התקפיים עיקריים: קליעה לשלוש ומשחק פנים עם הגב לסל. בנושא הקליעה מבחוץ המועדון הלך לקיצון השני וצירף שורה של קלעים כאנדרסון, איידסון, ו-ויז'נייבסקי. הפתרון נראה לכאורה די סגור, וזה עוד לפני שבלות'נטאל חזר מהפציעה. אבל נשק הקליעה משלוש עלול להפוך בקלות לקרדום לחפור בו בורות ענקיים מהם מכבי ת"א תתקשה לצאת, בדיוק כמו שהיה בגמר גביע ווינר. חשוב לא רק כמה זורקים אלא מי ומתי.
במשחק נגד הפועל ירושלים קיבלנו דוגמה חיה. זו לא רק הכמות המדהימה של 38 זריקות לשלוש שלקחו שחקני מכבי במשחק מול קבוצה בלי סנטר, אלא בחירת הזריקות והזורקים: איידסון קלע 3 מ-4 מעבר לקשת, ובכל זאת פניני, מקל, ויז'נייבסקי ולימונד המשיכו להטיח את הכדור מעבר לקשת והשיגו ביחד 4 מ-20. בחירת הזריקות וקצב השילוח שלהן לאטמוספירה, בערך חמש שניות אחרי שהכדור עבר את קו מחצית המגרש, פירקו את מכבי ת"א לרמת כדורסל שלא היתה מביישת את הספורטק.
את הפינה השנייה של משחק הפנים מכבי לא סגרה, לפחות לא כרגע. משחקי ההכנה גילו חבורה של שחקני פנים שמשחקים עם הפנים לכיוון הסל, השוני העיקרי ביניהם הוא בבחירת מרחק הקליעה: לאמפה מעדיף רחוק מהסל ואם אפשר מעבר לקשת השלוש, פישר אוהב מחצי מרחק ומעלה, לאזמה מתאמץ משני מטר ומטה, וגרין בכלל צריך להסתכל לחישוק הסל בלבן של העין. נכון לנקודת זמן זו אף אחד מהשחקנים האלו לא נותן לגרשון שחקן מטרה מתחת לסל.
3. בין הזריקות מבחוץ ומשחק הפנים, האלמנט החשוב ביותר שפיני יצטרך להכניס ומהר הוא היררכיה. במשחקים הצמודים (אלו ששודרו מול וילרבאן וירושלים), יותר מדי פעמים ראינו בדקות המכריעות את פניני או לימונד מובילים את ההתקפה ומקבלים את ההחלטות החשובות במשחק. עם כל הכבוד לשניהם, הרי שלא הביאו את אנדרסון ואיידסון כדי ללמוד מפניני ולימונד איך לנצח משחקים. גרשון יצטרך לבנות היררכיה, שתתבטא בכמות דקות המשחק של כל שחקן, ויותר חשוב - כזו שתקבע את תפקודו ותפעולו במשחק: אנדרסון כאופציה התקפית ראשונה, לאמפה כאופציה הגנתית אחרונה.
משחקי ההכנה הבליטו מעל כולם את איידסון ואנדרסון שצפויים להיות הצוות המוביל השנה גם מבחינת דקות. אחריהם בשרשרת המזון נמצאים כרגע פישר ו-ויזנייבסקי, כששאר השחקנים יסתפקו במה שנשאר.
הבעיה מסתבכת כשבוחנים את העומק המוגזם של מכבי. בימי ראשון אחד מהזרים לא יתלבש (החוק הרוסי) ובימי חמישי (ביורוליג) אחד הישראלים לא יירשם בטופס. השבוע קיבלנו טעימה קטנה לבעיה הזו: בגמר גביע ווינר דורון פרקינס לא התלבש למשחק, שבו גל מקל היה טוב מאוד ואחד מהאחראים לחזרה של מכבי למשחק. שלושה ימים אחר כך במשחק אימון שנועד לתרגל משחק יורוליג, מול פאנליניוס, פרקינס הראה יכולת מצוינת ומקל עלה ארבע דקות לסיום בשאריות של הגארבג'-טיים.
קשה לבנות היררכיה כשאתה יודע שבדקות ההכרעה ביום ראשון תעמוד חמישייה אחת וביום חמישי תעמוד חמישייה שנייה.
4. אחרי אותה אמירה צנועה במסיבת העיתונאים, גרשון כבר חזר לעצמו כשאמר לערוץ הספורט: "אף אחד לא הגיע וגם לא יגיע למה שאני השגתי בכדורסל הישראלי ועם מכבי...". אלף אחוז נכון. רק שיזכור ש-11 אלף צופים בהיכל נוקיה לא שילמו השנה במיטב כספם בשביל מה שהשיג, אלא בשביל מה שישיג.
כמה שווים למכבי ת"א השידורים בערוץ הספורט?