בפעם הראשונה במשפט הארוך, מעידה היום (ה') מארי פיזם ומספרת את גירסתה לאירועים שהובילו לרצח של בתה רוז. כזכור, פיזם מואשמת כי יחד עם בן-זוגה רוני רון רצחו את רוז בת הארבע והשליכו את גופתה לירקון. פיזם מעידה בשפה הצרפתית, ומתורגמן מתרגם את דבריה לעברית.
"נולדתי בנורמנדי בצרפת", סיפרה פיזם בעדותה על ילדותה הקשה. "מאז גיל 9 חודשים ההורים שלי היו גרושים ואז נישאו בשנית. אמא היתה אישה דיכאונית ואלכוהליסטית וניסתה להתאבד פעמים רבות, גם מולי. כשהייתי בת 11, אמי התאשפזה בבית-חולים פסיכיאטרי. אני נשלחתי לבית-ספר של נזירות, וזו היתה התקופה הטובה בחיי".
פיזם תיארה את היחסים בינה לבין אמה כ"פרדוקסליים". "מצד אחד היא היתה קשורה אליי, אך מצד שני היא לא סבלה את נוכחתי", פירטה. "הייתי מקבלת ממנה מכות בישבן. היא היתה עושה לי מקלחות קרות, וכשלא היתה סובלת אותי, היא היתה סוגרת אותי במרתף. היא היתה היסטרית שאוהבת לעשות צרות".
פיזם סיפרה כי תמיד היתה בחרדה. "זה האופי שלי", אמרה. "אני דאגנית וחרדתית. במשך הזמן התפקידים השתנו, ואני הייתי דואגת לה".
"היא התלוננה על אבי שתקף אותי מינית"
"היו לי בעיות שינה", סיפרה פיזם על יחסיה המסובכים עם אביה. "אמרתי לאמא שאני ישנה הכי טוב עם אבא, אז היא התלוננה שהוא תקף אותי מינית".
מכאן עברה פיזם לתאר את הקשר עם אביה של רוז. "פגשתי את בנימין פיזם בגיל 15", סיפרה על בעלה לשעבר. "הוא גר בפריז, אבל מהר מאוד היחסים בינינו הפכו לרציניים, והיינו קשורים מאוד אחד לשני. בגיל 16 נכנסתי להיריון, אך עברתי הפלה טבעית. בנימין הפך לעצבני. הוא היה דופק על השולחן ושובר דברים. בגיל 17 נכנסתי שוב להיריון".
לגבי הקשר שלה עם רוז היא מספרת כי כבר שהיתה בהריון עם הילדה, הציף אותה אושר גדול. "כאשר סיפרו לי שזו בת, חשתי אושר עצום", מספרת פיזם. בקול חנוק מבכי היא המשיכה ואמרה כי תזכור כל חייה את היום בו הודיעו לה כי היא נושאת ברחמה בת.
"בעלי רצה לכפות עליי יחסי מין"
לדברי פיזם, גם לאחר הלידה היא המשיכה להיות קשורה לרוז. "היינו שתינו בבועה אחת, ובנימין (אביה הביולוגי של רוז) היה רחוק מאיתנו", היא מספרת, ומוסיפה כי באותה התקופה חוותה התפרצויות ואף אלימות מצד בנימין, שהחליט שהוא רוצה לחזור לצרפת, ולטענתה אמר לה כי לא ייתן לה לחיות אם לא תיתן לו את רוז.
פיזם מעידה כי הקשר בינה לבעלה בנימין היה חברי ולא מיני מבחינתה, אך לדבריה הוא תמיד רצה לכפות יחסים מיניים עליה. פיזם טוענת כי בנימין, שלא רצה להכיר ברוני רון, כאביו הפך להיות אלים יותר ויותר כלפיה, "בגלל שהרגיש אבוד, בלי שורשים". לדבריה, היא לא סיפרה על כך לאף אחד.
"הייתי שוכבת על הרצפה ובנימין היה בועט בי בבטן", מספרת פיזם על התקופה בה היתה בהריון בפעם השנייה, במהלכה נאלצה לעשות הפלה.
רוז הילדה לא הבינה מדוע אביה מכה את אמה. "היא היתה באה אליי ומלטפת את היד שלי, אבל לא היה לי כוח לטפל בה".
"לא היה גבול לאלימות של רון"
את אביו של בעלה, רוני רון, היא ראתה לראשונה כשהגיע לצרפת לפגוש את אמה. "חשבתי שלמרות שהוא מבוגר ממני הוא גבר נאה", היא מתוודה. משם, יחסיה עם רון הלכו והתקרבו, "דיברתי עם רוני וסיפרתי לו את הסוד שלי - הוא היה הראשון שידע שבן אלים כלפיי", היא מספרת, ומוסיפה כי החלה לפתח בתוך תוכה רגשות כלפי רון.
אבל גם כשהיתה בת-זוגו של רון, היא לא מצאה מנוחה. "הבנתי כי לרוני היו יחסים עם הרבה נשים באותו זמן", היא אומרת. "הרגשתי רע, רוז היתה בצרפת, ולי לא היה מה לעשות בישראל".
פיזם פירטה כיצד רון קיים יחסי מין עם אישה אחרת בזמן שהיא שהתה בסלון באותו הבית. "לא היו לי חברות, והוא היה כולא אותי בתוך הבית כאשר היה יוצא לעבוד".
פיזם אף טענה בעדותה כי גם רון נהג להכותה. עו"ד של מארי הציגה בחקירה מכתב שכתבה לרון ובו המשפט: "אני עצובה ומאוכזבת מהמקום אליו הידרדרו יחסינו, יש יותר מדי מילים רעות ויותר מדי אלימות".
כאשר נשאלה מה זו אלימות, פרצה בבכי ואמרה: "רוני היה הורג אותי במכות", פיזם נזכרה בפעם שרון זרק עלייה ספל קפה חם על הפרצוף. "בפעם אחרת הוא היכה אותי בכוח עד שלא יכולתי לזוז מהמיטה במשך שבוע שלם. היו לי סימנים כחולים ברגליים, ולא יכולתי אפילו ללבוש מכנסיים", אמרה, וציינה כי לא היה גבול לאלימות של רוני כלפייה.
חוץ מהאלימות הפיזית, מתארת פיזם גם את ההתעללות הנפשית שהיא עברה. "הוא היה אומר הרבה מילים גסות", סיפרה פיזם על רון. "אני לא אישה מספיק טובה, לא אמא מספיק טובה. אישה רעה, טיפשה, שמנה, מכוערת, רגליים לא מספיק גבוהות, לא מספיק גבוהה, שום דבר היה לא מספיק בשבילו".
רון: "חשבתי שרוז עושה ברוגז"
לפני כשבועיים עלה רון לדוכן העדים, ומסר את גירסתו על הגורמים שהביאו אותו לבצע את המעשה הנורא. "עד עכשיו יש לי פלשבקים מאותו היום. אני מנסה לחשוב איך יש מצב שסבא נותן סטירה לנכד שלו וקובר אותו, ולא ההיפך. רוז היתה הילדה האהובה עליי מכל הילדים. זה היה בהיסח הדעת, עניין של שנייה", אמר.
כאשר נשאל רון מדוע לא פנה אליה לאחר שהביא לה סטירה, אמר: "חשבתי שהיא עושה ברוגז".
רון נשאל על-ידי התובעת האם לאחר שגילה כי רוז לא מגיבה, ניסה לבצע בה החייאה. "לא הייתי צריך", ענה רון. "הילדה היתה מתה ללא כחל וסרק. ידעתי שהיא מתה".