התגעגענו? לא. חלמנו על היום הזה? מה פתאום. העיקר שהם שוב איתנו, שזופים ונרגנים, העולים החדשים. השפה העברית התברכה במושגים מדויקים וחדים כתער. ומכאן שסמי ואייל עופר, וארנון מילצ'ן גם, הם "עולים חדשים".
טוב, חדשים הם לא. אבל הם עולים לנו, ולאוצר המדינה, הרבה מאד כסף. השלושה הם הבולטים מבין נתמכי הטרנד המעצבן והמקומם: שובם של העשירים ארצה. הם לא חוזרים בגלל ערכי הציונות, אלא מנצלים עד תום הטבה שערורייתית, המאפשרת להם שלא לשלם מסים על הכנסותיהם בחו"ל, שלא לומר לדווח על אותן הכנסות, במשך עשר שנים תמימות.
אני עוד יכול לנסות ולהבין את ההיגיון המסתתר מאחורי טוב הלב של רשות המסים כלפי משפחת עופר. בכל זאת, מדובר באנשי מעש, שבמשך שנים זכו בהטבות רבות, השתלטו, התנפחו - ובסוף חטפו על הראש את "שיטת השקשוקה".
אז למה לא להיות עקבי? אבל מילצ'ן הוא בסך הכל נציג ענף הבידור, שאחראי גם לפארסה המכונה ערוץ 10. הוא באמת צריך את ההטבה המגוחכת הזו? חסר לו שקל לטיפ לנהג המונית?
התשובה היא: כן. עשירים גדולים באמת, ליגת העל, לא אוהבים לחלוק את הכסף שלהם עם איש. הם התרגלו, במיוחד במדינת עולם שלישי כמו ישראל, שהממסד כורע ברך בפניהם, מתייעץ פוליטית, ומלחך, במלים עדינות, את ישבנם. הם המנהלים האמיתיים של המדינה. על פיהם יישק דבר. וגם החוק מתיישר.
אבל מי בכלל שואל אותנו? מה אנחנו מבינים. זה משחק שתוצאתו ידועה מראש, ובו אנחנו משמשים, במקרה הטוב, כסטטיסטים.
עד עכשיו.
עובדה. *