אהוד ברק העביר את חברת "אהוד ברק בע"מ" לבנותיו עם מינויו לשר הביטחון, ומאז נכנסו לקופת החברה כ-6.5 מיליון שקל, כפי שחשף עיתון "הארץ".
מיכל ליברמן עשתה את המיליון הראשון כבר בגיל 21, לאחר שפתחה חברה לייעוץ עסקי. תוך 4 שנים זרמו אליה יותר מ-12 מיליון שקל.
ובכל זאת יש הבדל בין המקרים: מקרה ליברמן נמצא בחקירת משטרה. עוד בטרם חשיפת הפרשה (גם על-ידי "הארץ"), החלה המשטרה לחקור אותה, ופרטים ממנה הודלפו לעיתון. התקשורת חגגה בכותרות ראשיות. ליברמן הוא האיש שכולם אוהבים לשנוא.
ומה לגבי בנות ברק? בקרוב, כך הודיע אתמול (א') יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ח"כ יואל חסון, תתכנס הוועדה ותבקש ממבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, להכין חוות-דעת מיוחדת בנושא החברות שהיו בבעלות ברק. טרם נפתחה חקירה, והתקשורת מצניעה.
קשה להתעלם מכך שאפילו עיתון "הארץ" עצמו, שפרסם את התחקיר על ברק, הסתפק בהפניה צדדית. פרט ל"מעריב", שבמוסף יום שישי כתב על הנושא, נשמר השקט התקשורתי סביב הפרשה. עד כדי כך הוצנע התחקיר, שאף אחד מהגורמים אליו פנינו היום לא ידע על קיומו.
חשש לניגוד עניינים
אבל יש גם כמה סימני שאלה נוספים בפרשת ברק. כפי שעולה מהתחקיר, מאז נכנס ברק לתפקידו כשר ביטחון ביוני 2007, הוזרמו כ-6.5 מיליון שקל לחברות שהועברו עם כניסתו לתפקיד לבנותיו: לחברת אהוד ברק בע"מ הוזרמו מאז אמצע 2007 כ-5 מיליון שקל מהארץ ומחו"ל ולחברה הבת, קרדו - פיתוח עסקים בע"מ - הועברו מאז קרוב למיליון וחצי שקל. לטענתו של ברק, הכספים התקבלו עבור עבודה או שירות שהחברה נתנה עוד קודם לכניסתו לממשלה.
"טענה זו ראויה להיבדק מאחר שיש כאן פתח למתן שוחד", טוען יו"ר הוועדה לביקורת המדינה במכתב ששלח ללינדנשטראוס. "תמיד ניתן יהיה לקבל כספים ולטעון לאחר מכן כי הם בגדר עבודה 'ישנה'", הוסיף. "אם אכן נותרו חובות כלפי ברק מתקופת היותו 'אדם פרטי', הרי שבעת כניסתו לממשלה היה עליו למסור פרטים בדבר גובה החובות ושמות החייבים. מסקנה זו עולה גם מכללי ועדת אשר ובעקבות הצורך לוודא כי השר לא יהיה נתון בניגוד עניינים, היות שנאסר עליו להיות מעורב בהחלטות שנוגעות לאותם חייבים", הוא אומר.
על-פי כללי ועדת אשר למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים, מותרת העברת חברה של שר לבני משפחתו רק אם הם עבדו בחברה בשנה שלפני כניסתו לתפקיד הציבורי, אלא שבנותיו של ברק לא עבדו קודם לכן בחברה.
לטענתו של ברק, החברה ניתנה לבנותיו במתנה, וכספים שהתקבלו בחברה בגין פעילותו דווחו כנדרש לרשויות. "העברה זו מעוררת שאלה נוספת", אומר יו"ר הוועדה לביקורת המדינה. "אם אכן דווח על החובות, מדוע היה צורך להעביר את הבעלות על החברה ולמנוע שיוך הרכוש לברק?" הוא שואל. "עולה כאן חשש כבד להסתרת מידע. יותר מכך, העברת החברה לבנות מפרה לכאורה את החובה להעביר את הרכוש לנאמנות עיוורת, מאחר שהבנות הן עושות-דברו של ברק ואינן נחשבות נאמנות בלתי תלויות".
נוכח העובדה שגיסו של ברק, עו"ד דורון כהן, מסרב לפרט מי הם לקוחותיה של חברת קרדו, הנמצאת בבעלות משותפת עם ברק וממשיכה לנהל פעילות עסקית גם כיום, סבור חסון כי יש לשאול אם ברק דיווח על קשרים עם לקוחותיו של כהן. "מאחר שכהן הוא שותף לחברה, הרי שגם לקוחותיו של גיסו של ברק עלולים להעמיד את ברק בניגוד עניינים".
דוברו של ברק העדיף לא להגיב לדברים.
