בסוף השבוע פורסם על-ידי רשות התקשורת הפדרלית בארה"ב (
FCC) דו"ח חדש בנושא
הפס הרחב. הדו"ח, שהוכן על-ידי אוניברסיטת הרווארד ומתפרס על 232 עמודים, פוסק כי מדיניות ה-Open Access, גישה פתוחה לרשתות בעלי התשתיות, הפחיתה מחירים והגבירה את התחרות בשווקים בהם הונהגה. מחברי הדו"ח לא חוסכים ביקורת מה-FCC, שלא עשתה מספיק כדי להבטיח את ביצוע המודל, ולא דאגה לאכוף אותו.
באחד המאמרים בתקשורת האמריקנית נכתב כי זה אמנם לא מפתיע שבעבודה שהזמין ה-FCC מעודדים את הצורך במעורבות של הרגולטור בהבטחת הגישה הפתוחה, אך למרות זאת, לא הכול פסול במעורבותו. השוק החופשי והתחרות החופשית כנראה לא מסוגלים לפתור חלק מהבעיות בתחום התקשורת.
"בניגוד לעמדה הרווחת בארה"ב", נכתב בדו"ח, "יש הוכחות התומכות בעמדה שאומצה על-ידי רוב הכלכלות המתקדמות בעולם, לפיה מדיניות פתוחה ברשתות תקשורת, שנעשתה עם מעורבות גדולה של הרגולטור, תרמה להגדלת החדירה של הפס הרחב, להיקפה ולרווחיותה של התעשייה".
זו חזרה לעקרונות שהובילו את המדינות המפותחות בעולם, וגם את ישראל, להכרה בכך שיש צורך לפתוח את רשתות המפעילות כדי לעודד תחרות מצד שחקניות חדשות, קטנות, שיתפתחו להיות מפעילות.
שירות חיוני
שילוב של חוסר עקביות מצד הרגולטור, אכיפה חלשה ולובי מצד המפעילות כמעט שגרם לתוצאה הפוכה בארה"ב, וזאת למרות שמדינות כמו צרפת אימצו את רעיון היסוד האמריקני והוכיחו כי הוא עובד.
בפריז, אותם שחקני ISP (ספקי שירותי אינטרנט), שבזק, HOT וחברות הסלולר רואות בהם מטרד, התפתחו לחברות שמספקות סיבים אופטיים והפכו למתחרים לגיטימיים.
"המחירים הנמוכים והמהירויות הגבוהות הוצעו כמעט תמיד בשווקים שבהם בתוספת לחברת הכבלים ולחברת הבזק, נכנסו מתחרים חדשים לשוק ובנו את הנוכחות שלהם במודלים של Open Access", נכתב.
ואיך כל זה מתקשר אלינו? במהלך תערוכת טלקום ז'נבה שנערכה לפני כשבועיים הציג דני רוזן, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, את משנתו. היא תואמת להפליא את מה שטוענים המומחים בהארוורד.
המגמה הבולטת, לדברי רוזן בכנס, היא כי העולם רואה בקישוריות רחבת פס תשתית חיונית, ומתאים את ההסדרה לטיפול בקישוריות - הנייחת והניידת - כנדרש משירות חיוני.
מדינות רבות רואות בקישוריות רחבת פס תשתית חשובה לקידומן הכלכלי והחברתי, ונוקטות צעדים שיאיצו את ההתפתחות וההשקעות.
עוד לדבריו, "קיומה של נייטרליות רשת, שעיקרה רשת פתוחה לשאת כל מידע ולתמוך בכל יישום באופן אחיד וללא אפליה, הוא מרכיב חיוני כדי להביא את יתרונות התשתית רחבת הפס לכלל הציבור. הדבר נתקל בהתנגדות עזה של מפעילות דומיננטיות מסוימות, הרואות בתשתית כפרטית ולא כציבורית, וסבורות כי אין זה הגיוני שאחרים יעשו שימוש בתשתית שהן מקימות. כנגד זה נטען כי הרשת היא תשתית ציבורית ולא נחלה פרטית של מפעילה, וכי הרחבת היישומים על הרשת פועלת להגדלת הכנסות מפעילת התשתית".
רוזן הציג בכנס את הדוגמה הישראלית, שלדבריו ממחישה את חשיבות הגישה החופשית ונייטרליות הרשת בקידום חדירת שירותים חדשים. "משרד התקשורת כפה בשנת 2001 'שירות בנפרד' באינטרנט הנייח, ובמשטר זה, שהבטיח גישה חופשית וניטרליות רשת, הגיע אינטרנט מהיר לכל בית בישראל תוך שנים בודדות, ברווחים נאים למפעילות בזק ו-HOT.
"לעומת זאת, בתחום של שירותים סלולריים שאינם טלפוניה, כמעט אין הסדרה. החברות הסלולריות בישראל מקיימות משטר של 'גן נעול', ושוק ספקי הערך מוסף כמעט נכחד, וראו זה פלא - עדיין הכנסות המפעילות משירותים שאינם טלפוניה בין הנמוכות בעולם המערבי. אולי המסקנה המתבקשת היא כי גישה חופשית ונייטרליות רשת חשובות לחדירת שירותים, ומועילות גם למפעילות", אומר רוזן.
החלטות קשות
בימים אלה מתקיים שימוע במשרד התקשורת בנושא ההפרדה המבנית בסלולר. החברות הסלולריות יקבלו דחיות ויפעילו את כובד משקלן שהמודל לא יאומץ. הן יוכיחו כי הפרדה תזיק לצרכן, וסביר להניח כי יגייסו חוות-דעת שיגידו שמדובר באסון.
למרבה הצער, הסיכוי שמשרד התקשורת יקבע את מודל ההפרדה המבנית בסלולר נמוך. ספק אם למישהו שם יש אומץ לעשות את המעשה הנכון. ראו לדוגמה איך נתקע המשרד בסוגיית כניסת החברות הסלולריות לתחום ה-MVNO - המפעיל הווירטואלי. אם המשרד מבזבז זמן בסוגיה שהתשובה עליה פשוטה, מה צפוי לנו בסוגייה מורכבת כמו ההפרדה המבנית בסלולר?