לאחרונה יצאה הנחיה חדשה מטעם המפקח על הבנקים המטילה חובת זהירות חד-משמעית ומשמעותית על מנהלי בנקים לניהול סיכונים סביבתיים שבהם כרוכה פעילותם הבנקאית. וכך, אולי מפני שלא ברור מה למנהלי בנקים ולסיכונים סביבתיים, או אולי מפני שמנהלי חברות מסחריות המתנהלות על בסיס אשראי בנקאי לא מפנימים את חדשנות ההנחיה, ואולי סתם בשל הנוסח הכללי והטריוויאלי שלה, יש יותר ממקום לתמיהה נוכח האדישות שבה נתקלה עד כה הנחיה זו.
אין לטעות במסר החד והברור שהעביר המפקח - הסיכון הסביבתי הינו סיכון פיננסי לכל דבר, והתעלמות מקיומו תהווה הפרה מפורשת של חובת הזהירות החלה על הבנקים ומנהליהם. כתוצאה מכך, מי שיזהם את הסביבה יחשב לקוח שפעילותו בעלת סיכון גבוה יותר ממי שינהל את עסקיו תוך התחשבות בסביבה. בעקבות הנחיה זו, בנק לא יוכל לעצום את עיניו נוכח סיכונים סביבתיים שיוצר מפעל המזהם את הסביבה, למשל בעת מתן אשראי, ואם יעשה כן, הוא צפוי לשאת באחריות לכל התוצאות, ההפסדים או הנזקים, ככל שיגרמו, על ידי פעילותו הקלוקלת של אותו מפעל.
חשוב לציין כי סיכון סביבתי יכול לקבל מגוון רחב של צורות, החל בזיהום אוויר, זיהום קרקע, זיהום מים, קרינה, שימוש לא נאות בחומרים מסוכנים, וכלה במטרדי ריח. בניגוד לכל סיכון פיננסי שאותו בנקים יודעים להעריך, בין אם באמצעות שמאים, ובין אם באמצעות כלכלנים, הסיכון הסביבתי לא זכה להערכה דומה במערכת הבנקאית, וזאת בלשון המעטה, לא כל שכן נוכח היקף הזיהום הסביבתי המנוטר בארץ חדשות לבקרים.
הנחיה זו, עולה בקנה אחד עם המגמה העולמית, אותה מאמצים יותר רגולטורים בתחום הבנקאות, לפיה זוכה הסיכון הסביבתי להכרה ברורה ככל סיכון פיננסי אחר. התוצאה היא שההתחשבות בסביבה מקבלת משמעות כלכלית נוספת הנוגעת לליבת הניהול העסקי של חברות תעשייתיות.
אם עד כה, די היה לעמוד בתקנים הסביבתיים שקבע לתעשייה המשרד להגנת הסביבה (שבמקרים לא מעטים אינם מן המחמירים בעולם), הרי שכיום כדאי יהיה לתעשייה מבחינה כלכלית אולי אפילו לאמץ סטנדרטים מחמירים יותר, אשר יפחיתו את הסיכון הסביבתי ויובילו לשיפור תנאי האשראי שלה.
ההנחיה שפורסמה על ידי המפקח על הבנקים עמומה ואינה מפרטת את הנהלים הראויים להערכת סיכונים סביבתיים, אולם חובת הזהירות שהוטלה לניהול הסיכונים הסביבתיים, איננה עמומה כלל. היא ברורה ומפורשת.
מוטב היה אילו הבנקים היו נרתמים לגיבוש נוהלי הערכת סיכונים סביבתיים, שיקבלו את אישורו של בנק ישראל, כמתחייב מההנחיה האמורה, ויפה שעה אחת קודם. אחרת, לא ייקח עוד זמן רב, עד אשר ימצא המקרה המתאים בו תוגש תביעה ייצוגית כספית כנגד בנקים ומנהליהם על בסיס אותה הנחיה, בגין הפרת חובת הזהירות, במתן אשראי המקדם עסקים מזהמים.
נוכח המידע הרב שהצטבר והעלויות הכבדות של הזיהום הסביבתי, גרירת רגליים בגיבוש מערכת בנקאית מובנית לניהול סיכונים סביבתיים לא תעמוד במבחן המציאות. *
הכותבת היא מנכ"לית אדם טבע ודין