אחד הדברים שהכי אוהבים לעשות בכדורגל הישראלי זה להשוות בינינו לבין אוסטריה. אולי כי זו אחת מההשוואות היחידות שמצליחות להוציא אותנו טוב. מצד אחד, באוסטריה יש כ-8.3 מיליון תושבים, קצת יותר ממה שיש כאן, ומסורת של השתתפות במונדיאלים שיכולה לבייש נבחרות גדולות יותר מישראל. מצד שני, הכדורגל האוסטרי נמצא ב-15 השנים האחרונות בתהליך נסיגה מתמשך שמסייע לנו לצמצם פערים.
את הביטוי לעניין הזה אפשר לראות ברמת הנבחרת הלאומית, ולא מדובר כאן רק על ה-5-0 המיתולוגי באצטדיון ר"ג: האוסטרים השתתפו בסך הכל בשבעה גביעי עולם, אבל רק באחד מאז 1994 (ומעולם לא השתתפו באליפויות אירופה, מלבד יורו 2008 אליו העפילו אוטומטית כמארחים).
הביטוי הממשי עוד יותר להתפוגגות הכדורגל האוסטרי מורגש בבונדסליגה שלה. בעוד שאצלנו מתלוננים על אי ההצלחה של המועדונים הישראלים באירופה, ורק שלוש הופעות בעשור הנוכחי בצ'מפיונס ליג, הליגה האוסטרית הסתפקה בשתי נציגות בכל המילניום הנוכחי. האחרונה שבהן, ראפיד וינה, סיימה שלב הבתים של הצ'מפיונס בעונת 2005/06 עם 6 הפסדים מ-6 משחקים ו-15 שערי חובה. אמצע שנות התשעים, בהן הגיעה אוסטריה זלצבורג לגמר גביע אופ"א וראפיד וינה לגמר גביע המחזיקות, נראות כיום כמו פרה-היסטוריה.
ב"דירוג הגישה" של אופ"א העונה, שקובע כמה נציגים תקבל כל ליגה במפעלים האירופיים ובאיזה שלב יתחילו הקבוצות את הופעותיהן, הליגה האוסטרית נמצאת רק במקום ה-20. קרוב מאוד לליגת העל הישראלית שמדורגת במקום ה-22. ומי שראה את צמד המשחקים במוקדמות הצ'מפיונס בהם נכנעה האלופה רד-בול זלצבורג ללא תנאי למכבי חיפה, יטען, אולי בצדק, שהדירוג הזה משקר.
הטענה הרווחת באוסטריה באשר לרמת הליגה הנמוכה היא שהכדורגל פשוט לא נמצא שם בראש סדר העדיפויות. סקר שערך העיתון "ויינר צייטונג" לפני שלוש שנים מצא כי הספורט המועדף על 57% מהאוסטרים הוא סקי. הוקי קרח נחשב לספורט העממי הפופולארי ביותר, לפני הכדורגל.
עוד הסבר לחולשה היחסית של הליגה האוסטרית הוא העניין של הכסף. מלבד זלצבורג, שאוחזת בתקציב של כ-35 מיליון אירו, ו-73% מהסגל שלה מורכב מזרים, תקציבן הממוצע של תשע הקבוצות האחרות בליגה עומד על 6.5 מיליון אירו. מרבית הסגלים מורכבים על טהרת השחקנים האוסטרים, כאשר מבחוץ מגיעים בעיקר שחקנים זולים מהליגות הנמוכות של גרמניה, ממזרח אירופה ומסקנדינביה.
גם מבחינת ייצוא שחקנים לחו"ל מתברר שחל פיחות בביקוש לשחקן האוסטרי. אם עד לפני פחות מחמש שנים שיחקו בבונדסליגה הגרמנית עשרות שחקנים, וכולם זוכרים שחקנים כמו אנדראס הרצוג וטוני פולסטר, הרי שהעונה מכילות 20 הקבוצות בליגה הבכירה בגרמניה 4 אוסטרים בלבד.
הקהל דווקא מגיע
הכדורגל האוסטרי לא מורגל בהצלחות יוצאות דופן באירופה בשנים האחרונות, ואולי בגלל זה אוהדי ראפיד וינה, הקבוצה המעוטרת ביותר במדינה (32 אליפויות), החליטו להסתער על המיני-מנויים שהמועדון מכר למשחקי שלב הבתים של הליגה האירופית מול המבורג, סלטיק והפועל ת"א. לא פחות מ-40 אלף מיני-מנויים כאלו נמכרו לאצטדיון "ארנסט האפל", שיחליף במשחקים האירופיים את אצטדיונה הקבוע של ראפיד, כיוון שעם תכולה של 18,400 מקומות, הוא צר על מידותיה.
מבחינה מקצועית, קשה לדעת איזו ראפיד תגיע לבלומפילד. מצד אחד, קבוצה שהדיחה בשלבים המוקדמים של הליגה האירופית את אנדרלכט ואסטון וילה, והביסה 0-3 את המבורג במחזור הראשון של שלב הבתים. מצד שני, קבוצה עם סגל שרחוק מלהיות מאיים, בלי שמות מפוצצים. החלוץ ארווין הופר, שבעונה שעברה היה הכוכב הגדול של הקבוצה כשכבש 27 שערי ליגה, עזב לנאפולי האיטלקית.
בניגוד להצלחה באירופה, בליגה המכונה עדיין לא מספיק משומנת: עשרת המחזורים הראשונים של העונה הסתיימו עם חמישה ניצחונות בלבד. ביום ראשון הגיע הפסד 1-0 במשחק צמרת לגראץ, כשלאחריו העדיפו בראפיד להתעסק בתירוצים. כשנשאל מה הסיבה להפסד, ענה המאמן פטר פאקולט באופן נחרץ: "התצוגה הגרועה של השופט".
ראפיד מגיעה לבלומפילד חבולה, חסרת ריכוז וחסרת ביטחון. העניין הוא שמאותן בעיות בדיוק סובלת לאחרונה הפועל ת"א.