נכון להיום הוא משקיף מהצד. בשטח, אבל ליד. לדבריו, הוא צופה בעוולה המתמשכת, ונמאס לו. ד"ר יובל קרניאל, 46, עו"ד, מומחה לתקשורת ולמשפט בבית-הספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, יו"ר ועדת האתיקה ברשות השידור ומי שכיהן 3 שנים כיועץ המשפטי הראשון של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, רואה לנגד עיניו את המשבר ההולך ומחריף בשוק התקשורת ובענף הטלוויזיה בפרט, ושואל: כיצד נעשו כל הטעויות האפשריות? מדוע איש לא מפסיק את מצעד האיוולת?
התשובה ידועה לו היטב. הוא סבור כי חסרים מנהיגים ראויים, אך בראש ובראשונה יש להחליף את המונהגים. לדידו של קרניאל, יש לסגור את רשות השידור לאלתר ולהקים גוף שידור ציבורי חדש. בד-בבד, יש לבקש מנושאי התפקידים ברשות השנייה ובמועצת הכבלים והלוויין להחזיר את המפתחות, ולסגור גם שם את הדלת. במקום כל זה, להקים רשות תקשורת חדשה ובלתי תלויה, שתספח אליה גם את משרד התקשורת, שקיומו, לדבריו, אינו מוצדק.
* ברשות השידור עומדים בראשיתה של רפורמה. בערוצים המסחריים עמלים על מעבר משיטת זיכיונות לשיטת רישיונות. השאלה הראשונה המתבקשת היא - האם לא איחרת את המועד?
קרניאל: "אני בעד הרפורמה בערוצים המסחריים. עושים רפורמה כי מבינים שהעסק בצרות: ערוץ 10 על סף סגירה, ערוץ 2 בהפסדים, בטלוויזיה הרב-ערוצית המצב הכלכלי קשה, אבל רפורמה בתחום התקשורת צריכה להיות יותר גדולה ומשמעותית. השוק משתנה מבחינה טכנולוגית. נכנסים גורמים חדשים לשוק - בזק, אורנג', הספקים של התוכן בסלולר, באינטרנט. אנחנו עומדים בפני משבר כלכלי של תעשייה שלמה, וברור שצריך שינוי.
"לב העניין הוא מבנה הרגולציה, שהוא מכשול להתפתחות הענף. ממש מכשול. תמיד שמים פלסטר. רואים מה הבעיה הבוערת ומדביקים פלסטר. לא מטפלים בבעיה של מחר בבוקר ולא של אתמול".
"מינויים לא מקצועיים"
קרניאל נותן דוגמה לאיוולת ברשות השידור: "רוצים להקים עכשיו ברשות השידור ערוץ בערבית. עכשיו אתם רוצים להקים? דווקא כשעושים רפורמה? יש לזה בכלל מקום? איך זה ישתלב בשוק הפרסום? איך זה ישתלב במעבר לרפורמה? קודם מחליטים, ואחר-כך בודקים. כל אחד רואה לנגד עיניו את התפקיד שלו, את הנתח שלו.
"גם המינויים בתחום לא מאוד מקצועיים. מושיבים אנשי ציבור בתחום שהוא מקצועי ומאוד סבוך. כזה שמשלב כלכלה, תקשורת וטכנולוגיה".
* איך הגענו לזה?
"המציאות יצרה מצב שבו לזכיינים השונים כדאי יותר להשקיע בקשרים עם מקורות כוח פוליטיים ומועצות, מאשר קיום מחוייבויות במכרזים. נוצרה כאן תרבות שכדי לזכות במכרז צריך להבטיח כל מה שמועצות ופוליטיקאים רוצים לקבל, בלי קשר למציאות. זה מצג-שווא של דמוקרטיה. הרגולציה שמשחקת את המשחק הפוליטי. רגולציה בשיטת האקמול, הפלסטר, הפועלת על-פי אינטרסים רגעיים.
"הפיתרון שאני מציע הוא לטווח הארוך, פיתרון שמנטרל את האינטרס הפוליטי המיידי. שבו אנשי מקצוע יעשו את הרגולציה. מן גוף שיהיה דומה לרשות להגבלים עסקיים. רגולטור מקצועי, שיפעל להגנת הצרכן, ליצירת תחרות שוויונית. ניסינו לעשות טלוויזיה מסחרית עם תכנים - ובזה נכשלנו. שמנו את הציפיות שלנו לדרמות איכותיות ולסרטים דוקומנטריים בערוץ 2 ובערוץ 10 - ובכך נתנו פטור לערוץ הציבורי, שהלך והתנוון והסתאב, ובסוף קיבלנו לא את זה ולא את זה".
* ההסדרה של התקשורת הפכה לגרסתך למעין משחק? למען הנראות בלבד?
"בדיוק. ההסדרה של התקשורת הפכה להיות משחק, במקום הסדרה מקצועית לטובת האינטרסים הציבוריים. אותו דבר ברשות השידור - היא מועלת בתפקידה במשך שנים, ושורדת מכורח המציאות הפוליטית. בלי האפשרות לעשות את השינוי הנדרש.
"אני מציע הקמת רשות תקשורת, שהיא מעבר לרפורמה שמציעה שינוי משיטת זיכיונות ומכרזים שלא עומדים בהם לשיטת רישיונות. שיטת הזיכיונות דרשה מהערוצים המסחריים לתת מענה לשידור הציבורי. צריך היה לתבוע שהערוץ הציבורי יהיה ציבורי, ולדרוש מהערוצים המסחריים הרבה פחות. לא לקבוע להם ז'אנרים".
* חלק מזה לפחות בתכנון. מביאים לאיחוד בין הרשות השנייה לבין המועצה לשידורי כבלים ולוויין.
"זה פיתרון ביניים, זה שוב פעם פלסטר. צריך להקים רשות תקשורת לאומית, רחבה, שתעסוק בכל תחומי התקשורת ותחליף את הרגולציה הקיימת. הפיתרון של איחוד הרגולציות, ברית המועצות, הוא פיתרון לא מספיק. זה חלק קטן מזה. צריכה להיות ראייה רחבה של השוק, שלא מתאפשרת כיום".
* פשוט לסגור את משרד התקשורת?
"הומלץ פעמים רבות בעבר, בוועדות שונות, לסגור את המשרד. אבל אף שר לא רוצה לוותר על המשרד שלו, על חלקת האלוהים שלו. הרצון החזק של פוליטיקאים הוא לשלוט בניהול התקשורת האלקטרונית".
* אתה רומז להתנהלות העכשווית בעניין ערוץ 10?
"מה שקורה עם ערוץ 10 זו דוגמה חמורה. ערוץ שהוא בעל חברת חדשות תלוי לחלוטין בחסדיהם של פוליטיקאים. הוא מחזר אחריהם, משתמש בטאלנטים בהתנהלות מול פוליטיקאים. זה לא מקרי. זה נוח מאוד, והיה נוח במשך שנים, שהתקשורת סמוכה לשולחנה של הפוליטיקה - להארכת הזיכיון, למתן הקלות, לשנות את החוק. מצב שכזה מונע את קיומה של תקשורת חופשית ובלתי תלויה בישראל. מעבר לכך שזה מוביל לכשלים ברמה הכלכלית, מוכרחה להיות רמה בסיסית של דמוקרטיה.
"הרגולציה חייבת להפסיק להיות המלצה. היא חייבת להיות ברורה ונאכפת. המצב בתחום הפרסום הסמוי לא יכול להימשך. לא יכול להיות שהנורמה והכללים קובעים על איסור גורף, והמציאות היא פרסום גלוי ביותר ובוטה.
"יש כיום אתגרים של שידור דיגיטלי, פרסומות בכבלים. צריך לפתור את זה ברמת הרגולטור, לא באמצעות עסקנים ואנשים שבאים מתוך פשרה פוליטית".
לדבריו, "צריך שינוי שיבטא מספר רב של תחומים. לדוגמה, שינוי שיפתור את בעיית הריכוזיות בתחום רכש המדיה. כיום כמעט 30% הולך למשרדי הפרסום. זה מטורף. זה עיוות בשוק. זה נובע מריכוזיות בתחום רכש המדיה, זו בעיה שתוחרף עם הרפורמה. צריך לתת לזה מענה".
ערוץ ציבורי חדש
לדבריו של קרניאל, הפיתרון לכל התסבוכת הזו הוא די פשוט: להקים ערוץ ציבורי חדש. "רשות השידור פשטה את הרגל, והרפורמה שעושים עכשיו גם היא חלקית ועושה מעט מדי, וגם אותה לא יהיה אפשרי להעביר", הוא טוען.
* זו לא השקפה קיצונית? הרי בין הקוצים פועלים גם אנשי מקצוע וותיקים וטובים.
"יש שם אנשים עם כוונות טובות, אבל צריך להחליף אותם באנשי מקצוע, במומחים, באנשים שלא מחוייבים פוליטית לשרת את הממנים אותם. רשות השידור לא רק שלא עושה את תפקידה - היא מכבידה על היכולת לעשות רפורמה. ההתנהלות הכלכלית והניהולית בה שערורייתית, וכיום אין ברירה אלא לסגור אותה. זה מה שצריך לעשות. אין מניעה מכך. לסגור את הרשות ולהקים במקומה גוף ציבורי חדש".
* לא כדאי אולי בכל זאת לתת קודם הזדמנות לרפורמה?
"במבט ריאלי - לא. זה לא יעבוד, זה לא יתאפשר. בגלל התרבות הארגונית, בגלל המבנה הארגוני. הרפורמה לא תצליח, מפני שגם הפחתה בכמות העובדים מ-1,900 ל-1,300 לא תועיל. לא צריך כמות כזו של אנשים. כמה צריך? כמה מאות בודדות של אנשים עם הבנה, ידע ותפיסה מערכתית. ההקמה של ערוץ ציבורי חדש מחייב חשיבה רעננה, שבה תתגבש אסטרטגיה".
* האם בפועל ניתן בכלל לסגור את רשות השידור? יושב שם ועד חזק מאוד, שקשור חזר להסתדרות.
"צריך לסגור את הרשות בדרך של פירוק חברות. הרשות היא תאגיד, ותאגיד אפשר לפרק בדרך של פירוק תאגיד. לתת פיצויים לעובדים, להחזיר חובות".
מאז שימש כיועץ המשפטי של הרשות השנייה, חזה קרניאל במסירות שמגלה הרגולטורים לאורך השנים כלפי גופי השידור המסחריים והרב-ערוציים, מסירות שבאה לידי ביטוי בעיקר בחולשתו של הרגולטור לפקח על איסור פרסום סמוי. מסירות זו לפעמים הוכיחה עצמה כמשתלמת.
ממפקח למפוקח
יורם מוקדי, כיום סמנכ"ל רגולציה ב-HOT, שימש בתפקידו הקודם כיו"ר המועצה לשידורי הכבלים והלוויין. דורית ענבר, קודמתו של מוקדי בתפקיד, מונתה זמן קצר לאחר סיום תפקידה למנכ"לית טלעד. מיכל רפאלי-כדורי, שהיתה אף היא יו"ר המועצה לשידורי כבלים, עברה הסבה לתפקיד סמנכ"ל רגולציה ב-yes. סיגל ביטון, ששימשה כראש מחלקת הפרסומות ברשות השנייה והיתה זו שפיקחה על תכניהן, עברה למחלקת השיווק של ערוץ 10. רשימה חלקית.
המעבר מעמדת מפקח לתפקיד מפתח בגוף המפוקח אינו זר לקרניאל, אף שהוא עצמו מעולם לא "חצה את הקווים". יתרה מכך: תקופת הצינון בת השנה, הנדרשת מפקיד ציבור המבקש לעבור לצד השני, הפרטי, של המתרס, נתפסת בעיניו כקצרה מדי.
* הציעו לך הצעות כאלה כשהיית יועץ משפטי ברשות השנייה?
"לא. הצעות עבודה וקשרים במהלך התפקיד, עם הבטחות לתפקידים עתידיים, זה שוחד. זה לא פחות משוחד".
* אתה מייחל למצב בו יקרה דבר הפוך? שמפוקח יהפוך למפקח?
"כן, וגם בתחום הזה חייב להיות צינון. הייתי מצפה שתהיה תנועה בכיוון ההפוך. שאנשי מקצוע שמכירים את התחום היטב יבואו לכהן ברשות התקשורת החדשה לכשתוקם".
דובר משרד התקשורת, יחיאל שבי, מסר בתגובה לדבריו של קרניאל: "אנו תמהים על אמירה שכזו, מאדם אשר אמור להיות בקי בהישגי המשרד בשנים האחרונות. משרד התקשורת הוביל את ענף התקשורת למחוזות רחוקים. כיום בכל תחום שהוא - תקשורת קווית, סלולרית, רב-ערוצית ובינלאומית - פועלות חברות רבות אשר מתחרות על ליבו של הצרכן, באמצעות רמת מחירים סבירה, שירות לקוחות מהטובים בעולם ואפליקציות מתקדמות. המשרד מהווה כתובת אמיתית לצרכן, והוא ימשיך לשקוד על פיתוחה של התחרות בענף ועל עידוד ההשקעה בתשתיות".
שקלאר: "השידור הציבורי מעניק מענה"
מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, מסר בתגובה: "צר לי על יובל קרניאל שמצטרף למקהלת הגורמים שמנסים לייצר דה-לגיטמציה ודמוניזציה לרשות השידור. אני חושש כי קרניאל אינו צופה ומאזין למשדרי השידור הציבורי - אחרת היה נוכח לדעת כי ביחס למשודר בערוצים וברשתות המסחריות, השידור הציבורי מעניק מענה גם במצב הקשה של הרשות. בתקופה בה כיהן כחבר מליאה ויו"ר ועדה ברשות היה נכון שייכנס לעובי הקורה, וייתכן כי אז היה מתבטא אחרת.
"רשות השידור מעניקה את מיטב התכנים למגוון רחב מאוכלוסיית המדינה. מי שחושב שסגירת רשות השידור תביא להתייעלות אינו קורא נכון את תמונת המצב. הדרך היחידה לייעל, לשפר ולתקן היא בעזרת העובדים הקיימים, רק במתווה הרפורמה. אין דרך אחרת ואין מלבדה".