סיון בסקין, 33, משוררת ומתרגמת. נולדה ב-31 באוגוסט 1976 בליטא. עלתה לישראל ב-1990. היא חברת מערכת כתב העת הספרותי "הו!". תרגמה לעברית את "סיפורה של סוניצ'קה" של מרינה צווטאייבה (אחוזת בית, 2005). תרגמה מיצירותיו של המשורר זוכה פרס נובל לספרות יוסף ברודסקי ומכתביהם של ולימיר חלבניקוב וניקולאי גומילוב. בסקין משתתפת בפסטיבל השירה הבינלאומי "שער" בהפקת "הליקון העמותה לקידום השירה" שיתקיים בתל-אביב ויפו בתאריכים 29-31 באוקטובר.
* איזה בית-קפה אהוב עליך במיוחד, ומדוע?
"מבחינתי בתי-הקפה קיימים בעיקר כדי לקיים פגישות שמאיזושהי סיבה לא נוח לי לקיים בבית. אני מחבבת מאוד את קפה לילוש שבפרישמן - בזכות האוכל הטעים, האלכוהול הזול, המוזיקה הטובה, השירות הלבבי והנמנע מהגזמה ומפולשנות, והאווירה הנעימה שנובעת מיחס אישי מאוד".
* מהם חמשת הספרים העבריים האהובים עלייך?
"יעקב שבתאי, "זכרון דברים". דורי מנור, "מיעוט". לאה גולדברג, כל השירים, לא חשוב באיזו מהדורה. ד"ר עמוס בר וטלי רוזין, "המדריך הישראלי להריון ולידה". דוד אבידן, כל ספר שלו ולא חשוב באיזו מהדורה. לא בהכרח בסדר הזה".
* מי היית רוצה שיישב בשולחן הסמוך?
"המשוררים הגדולים מרינה צווטאייבה ויוסף ברודסקי".
* מיהם הסופרים האהובים עליך ביותר?
"השניים מהשאלה הקודמת, ומלבדם, קטולוס, משורר רומאי מהמאה הראשונה לפני הספירה. צווטאייבה, ברודסקי וקטולוס הם שלושת הגדולים שלי".
* והזרים?
"מבחינתי, המושג 'זרים' אינו מתקבל על הדעת בהקשר של תרבות ואמנות. רק היעדר תרבות יכול להיות זר".
* מה מעורר בך השראה?
"רומא".
* איזה ספר ילדים אהוב עליך במיוחד?
"אגדות מאת פושקין. בילדותי היה גם תפקיד כביר ל'ספרטקוס' מאת רפאלו ג'ובאניולי ולכרך הראשון של 'שר הטבעות' מאת ג'יי. ר. ר. טולקין".
* מהו הספר האחרון שהשאיר עליך את רישומו?
"כעת אני קוראת את 'דוקטרינת ההלם' מאת נעמי קליין, והוא משאיר עלי את רישומו ברגעים אלה".
* לאיזה ספר את חוזרת שוב ושוב?
"כל ספר שירה אהוב זוכה לפגוש אותי לעתים קרובות. בפרוזה - אני קוראת חוזרת נאמנה למדי. נדמה לי ש'ד"ר ז'יוואגו' מאת פסטרנק זכה למספר הרב ביותר של קריאות חוזרות עד כה, הן במקור והן בתרגום העברי".
* את בעיר זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במוסד אחד, מוזיאון, בית-קפה או חנות ספרים. לאן תלכי?
"מוזיאון. אפילו אם זה מוזיאון של רכבות ישנות או של מכשירים כירורגיים. על אחת כמה וכמה - מוזיאון לאמנות".
* אם היית צריכה להעביר שעות אחדות בהמתנה לטיסה, איזה ספר היית לוקחת?
כל ספר שהייתי באמצע קריאתו בבית בשעה שהגיע הזמן לנסוע לשדה התעופה. הטעם שלי מאוד עקבי ואינו תלוי נסיבות - אין אצלי ספרים מיוחדים לטיסה או מוזיקה מיוחדת לספונג'ה".
* מה דעתך על מוספי ספרות בישראל?
"אין לי טענות לתוכן, הבעיה העיקרית היא שהם קטנים מדי. מבחינתי, מוסף ספרותי צריך להיות שמן לפחות כמו המוסף הכלכלי, ומהמוסף הכלכלי צריך לזרוק את כל הטורים שמתחנפים לאנשי העסקים".
* מה היית משנה או מוסיפה בלימודי הספרות בבתי-הספר בישראל?
הייתי משנה הכול מהיסוד. הייתי מלמדת ספרות כתהליך רציף, כחלק בלתי נפרד מההיסטוריה וההקשר התרבותי, ולא כאוסף מקרי של יצירות תלושות. הייתי מוותרת על שאלות בסגנון "מה מסמלים הברווזים מתחת לקרח?" או "ציין שני אמצעים אמנותיים שבהם השתמש המשורר" ועל הלימוד הפורמלי הארוך של הגדרת הסיפור הקצר. מה, הילדים לא יודעים לזהות סיפור קצר כשהם רואים אותו?!"
* איך נכתב ספרך האחרון, "יצירה ווקאלית ליהודי, דג ומקהלה"?
"זהו ספר שירה, ולכן הוא מורכב משירים שנכתבו לאורך השנים ולאחר מכן פשוט נבררו ואורגנו לספר. במובן הזה, הספר לא 'נכתב' אלא רק 'נערך'. היכן? היכן שהתגוררתי בשעת כתיבתו של כל שיר, כמובן - כלומר, בעיקר בחיפה ובתל-אביב".
* איפה את מתגוררת, ומדוע דווקא שם?
"בתל-אביב, כי זו העיר היחידה בארץ שבה הכול במרחק הליכה, בכל עת יש אנשים בחוץ, יש בה הרבה הופעות חיות, וישנה פתיחות יחסית לתרבות - גם קלאסית וגם אלטרנטיבית - ולהטרוגניות האנושית. בונוסים נוספים: הים, אפשרויות התעסוקה והחינוך, העובדה שרוב החברים שלי מתגוררים כאן, והנוחות של המגורים".
* ציטוט מספר כלשהו שזכור לך במיוחד, ריגש אותך או גרם לך לפעול בדרך מסוימת.
"'האדם נולד כדי לחיות ולא כדי להתכונן לחיים' - מתוך 'ד"ר ז'יוואגו'".
* למה את מתגעגעת?
"לנוף הליטאי - יער, אגם, אוכמניות, גינת ירק, ילדות, כמה אנשים אהובים שפעם היו בחיים וכעת אינם. אני גם מתגעגעת לתקופות שבהן לא הייתי בשום מסגרת, בלי שזה היה כרוך בקושי פיננסי: (א) לפני גיל שש, (ב) בחופשות מבית-הספר, (ג) בחופשת הלידה". *