הבעיה העיקרית של הוולבו s40 היא שקשה להגדיר אותה. סלון? עם בסיס גלגלים של 264 ס"מ, בדיוק כמו המאזדה 3 והפורד פוקוס שהיא למעשה חלק מאבותיה המוטוריים (בעקבות השתלטות פורד על וולבו), קשה לקרוא לה מכונית סלון אמיתית. משפחתית? רק אם המשפחה היא בשבדיה.
יש לה קצת בעיה של זהות, ל-s40. היא יקרה יותר מרוב המשפחתיות הגדולות (שמכונות בישראלית מדוברת "מנהלים"), ולא מספיק סלונית או ספורטיבית כדי למצוא עצמה באחת מקבוצות אלה. אולי בגלל זה טרחה היצרנית השבדית, הצנועה בדרך כלל, להבליט את כיתוב המותג על עכוזה, ויצרה לה פרונט במראה וולבואי "אמיתי", דוגמת אחיותיה מרובות הסמ"ק. בניגוד לשבירת הקו העיצובי שנעשה למשל ב-c30, כאן עמלו השבדים קשה כדי לעצב וולבו קטנה, שתיראה בדיוק כמו אחיותיה הגדולות. שלא יטעו.
גם בישראל, התחבטה כנראה מאיר חברה לרכב, יבואנית המותג, בשאלת הזהות. "מכונית סדאן מלאת הסטייל וחדות המראה", גורס אתר האינטרנט המקומי של וולבו, ומשאיר יותר סימני שאלה מסימני קריאה.
ואז, כרבים אחרים שמתלבטים בשאלת הזהות, החליטו במאיר לשים לה כיפה, כובע ליתר דיוק, צהוב אם להיתפס לפרטים. זו תהיה המונית האולטימטיבית: שבדית, עם סקס אפיל, מנוע דיזל מודרני, גיר כפול קלאץ' עם שש מהירויות (DSG בשמו המוכר יותר בפולקסוואגן-אאודי, Power shift בשבדית מוטורית), 5 כוכבי בטיחות ואפילו תא לכסף הקטן.
צילומים: נריה ווהב
סולידי ונעים
אבל רגע לפני שמפעילים מונה, גילוי נאות: עם או בלי כובע, ה-s40 היא מכונית עירונית נהדרת. יחידת הדיזל עם הזרקה ישירה במסילה משותפת בת 1997 סמ"ק, שמשודכת לאחד מהגירים האוטומטיים המשובחים שקיימים כיום, נותנת תאוצה חלקה ונהיגה מהנה. המומנט הגבוה (32.3 קג"מ) מספק שפע של כוח בכל שלב. "רק" 136 סוסים יש לשבדית מתחת למכסה המנוע, אבל המשקל הקל יחסית של המנוע בשילוב הגיר המעולה נותנים תחושה של הרבה יותר.
עיצוב הפנים סולידי ונעים, עם קונסולה מרכזית דקה לגאדג'טים, וגימור פלסטיק שנראה ומרגיש איכותי. רק לוח השעונים, הוא החלק היחיד שנראה כאילו לא עוצב מחדש ב-s40 מאז ימי הסטיישנים העליזים של שנות ה-70', וחבל שכך. באבזור אפשר למנות בקרת שיוט, שליטה על מערכת השמע (המצוינת) מגלגל ההגה, מחשב דרך, ושליטה נפרדת על המזגן לנהג ולנוסע. הדגם המוצע למוניות מגיע עם ריפודי עור בהירים שיוצרים תחושה "סלונית" ומרווחת יותר בפנים, וכן עם חבילת תוספות של דיבורית בלו טות' מובנית, חישוקי מגנזיום, כסא נהג מתכוונן חשמלית, וסאנרוף.
למרות הזעם (המוצדק כנראה) על השבדים, עדיף שלא להתאכזר לשבדית הספציפית הזו באמצעות נהיגה ספורטיבית. ההגה קצת מנותק ומחביא נקודה מתה גדולה יחסית במרכז הסיבוב. המתלים, שמגהצים ברכות מפתיעה את פסי ההאטה שצמחו תחת כל רחוב רענן, הופכים לרכים מדי בסגנון נהיגה תובעני יותר, וגורמים לתנודות מרכב רחבות. גם ניסיונות לתאוצה מהירה מהמקום (9.6 שניות מאפס למאה קמ"ש לפי נתוני היצרן) יניבו קולות שאינם הולמים אריסטוקרטיה שבדית. להגנתה יאמר שה-s40 אינה מכונית עם שאיפות ספורטיביות, ובנהיגה עירונית ואף בין עירונית רגילה, היא תספק חוויית נהיגה מהנה.
אבל אחרי כל זה, האם היא מצאה זהות חדשה? האם בפעם הבאה שנרים את היד בצומת תעצור לנו שבדית?
ברחובות ירושלים
כדי לבדוק את הסוגיה הזו, יצאנו, עבדכם, נריה הצלם והשבדית, לצוד סקודות ברחובות ירושלים. כידוע, נהגי המוניות הם לרוב דעתנים, וגם הירושלמים לא אכזבו. "היא קצת נמוכה", נהם מיכאל מעבר להגה הסקודה, "גם המושב האחורי לא ממש מספיק לשלושה מבוגרים".
חאלד השקיע קצת יותר, יצא מהסקודה ובחן את השבדית בעיון. "היא מאוד יפה" הייתה מסקנת הביניים, "מה צריכת הדלק?"
הסברתי שהיצרן טוען ל-16.7 קילומטר לליטר בנהיגה ממוצעת (עירונית+בין עירונית), אבל אני לא הגעתי ליותר מ-12-13 קילומטרים לליטר. חאלד התרשם. "אם היית יודע גם לנהוג כמו נהג מונית, היית מגיע ליותר", החמיא. "הכי חשוב בשביל נהג מונית זה הדלק".
אני שואל את חאלד ומיכאל אם היו שוקלים לשדרג צ'כית לשבדית. 135 אלף שקל לנהג מונית על הכביש (196 אלף לדגם הבסיס למשלמי מס מלא). "היום כבר לא עושים מספיק כסף במוניות בשביל זה", מסביר מיכאל בעגמומיות. חאלד אופטימי יותר. במגזר שלו יש עוד כאלה שמשקיעים גם במרצדס, "אבל בשורה התחתונה צריך לראות כמה יעלו הטיפולים". עלות הטיפול אגב, הוא מוטיב שחוזר בשיחה עם נהגי המוניות על ה-0s4.
אבל וולבו מתברר, הולכת הפעם על כל הקופה. "אנחנו הולכים להיות יותר זולים מסקודה בטיפולים", מצהיר מנהל המכירות של מותג וולבו במאיר חברה לרכב, נחום חוגי. חוגי לא מספק מספרים, אולם טוען שבחברה מבצעים כרגע בדיקות לגבי עלות הטיפולים של סקודה אוקטביה, ויתנו הצעה תחרותית יותר. בנוסף, במאיר מציעים למוניות הצעה שקשה לסרב לה: אחריות למשך שנתיים ללא הגבלת קילומטראז', גם כשמדובר בכ-200-300 אלף קילומטר, נתון הגיוני למדי למונית בת שנתיים.
קשה להבין מאנשי וולבו מה קרה בדיוק עם הניסיון הקודם של החברה בתחום המוניות. חוגי טוען שבמאיר לא נכנסו לשוק המוניות בכל הכוח, נהגי מוניות טענו לבעיות בגיר של הדגם הקודם של ה-s40. אבל דבר אחד בטוח, בוולבו מתכוונים כעת להיכנס לשוק במלוא הכוח. בחברה גם רומזים שהרוכשים הראשונים מקרב נהגי המוניות יקבלו מחיר נמוך יותר מהמחיר המוצהר, אך גם כאן - לא ששים להיכנס למספרים.
ובחזרה לנהגי המוניות. את הקלף החזק ביותר של ה-s40, שמרנו לסוף, להדגמת תכלית. הדרך לליבו של נהג המונית הממוצע, עוברת דרך ישבנו וגבו. ב-s40 הדרך הזו נוחה יותר מכל המכוניות שברמת המחיר שלה, וגם יקרות יותר. ואכן כורסת הנהג הארגונמית, דיברה לנסיינים נהגי המוניות. "תשמע, זה משהו. אחרי שעתיים בסקודה אני מרגיש את הישבן, וכאן נראה לי שאפשר לשבת בכיף שעות. אבל אני עדיין לא בטוח. כל החברים שלי אומרים לי סקודה, סקודה".
ואתה שומע תמיד לחברים שלך?
"לא מה פתאום... רק שמדברים על מכוניות".