הדמגוגיה של מיקי רוזנטלאולי קשה לנו להודות בזה, אבל אנשי תקשורת "בכירים" די דומים לפוליטיקאים ולאנשי עסקים "בכירים", מושאי הסיקור שלנו ובהרבה מקרים שקי החבטות שלנו. כולם נשבים בתוך ההיבריס של עצמם, מפתחים הפרעות אישיות נרקיסיסטיות, מכורים לבמה, לכוח, לכבוד, להשפעה, לרייטינג, ל... חנופה. בקיצור, כולם אנשי שיווק, שמנסים לבנות סביבם מותג, שנשבים בתדמית שהם יצרו לעצמם ופועלים בדיוק לפיה.
רובם מפתחים סביבם איזושהי בועת מחשבה טוטליטרית, שמנסה להשליט על סביבתם משטר דעות אחיד. כולם נהנים מיכולת שיפוט מופלאה בנוגע לסביבתם, אבל מתקשים להתבונן באובייקטיביות על מעשיהם. באופן מוזר, כולם אינם מבחינים בבועה של עצמם, אולי משום שהם נמצאים בתוכה.
עם מלוא הצניעות וההערכה, יש לנו תחושה כבדה שמיקי רוזנטל הופך יותר ויותר לאיש שיווק של המותג "מיקי רוזנטל" ומשרת הרבה פחות את המטרה שבשבילה נבנה המותג הזה. אנחנו צופים ברוזנטל מתראיין באחרונה בהנאה לא מוסתרת על לב לבייב, צים, אפריקה ישראל, משתעשע עם הצופים במושגים קליטים כמו שיטת השקשוקה, שיטת המטבוחה, שיטת הבורשט (מאכל רוסי מסלק) ועוד כל מיני שיטות, שמטרתן להעביר את המסר הקליט והכל-כך מוכר: דופקים אתכם.
והמסר הזה, כמובן, זוכה מיד למחיאות כפיים סוערות. כל הכבוד לך, מיקי, הכנסת להם. כל הכבוד על האומץ לעמוד מול בעלי ההון, כוחות האופל, שמוצצים את לשדנו וגוזזים את מחלפותינו. אתה תותח, מיקי, פטיש.
ובמדיום הטלוויזיוני, אין כמו משפטים קצרים, קליטים, שעושים רושם עז וגורמים להזדהות מיידית, ולעזאזל הפרטים הקטנטנים, אלה שמרכיבים את התמונה האמיתית. זה, פחות או יותר, מה שקרה לכביכול תחקיר של רוזנטל על עסקי לבייב ברוסיה, ששודר השבוע בערוץ 10 בתוכניתם של עופר שלח ורביב דרוקר "המקור".
המסר המשומש עבד: לבייב בנה באמצעות כספינו מגדלים באוויר הצח של מוסקבה, עכשיו המוסדיים מתקמבנים איתו, ואתם, המסכנים שצופים בתחקיר, שהענקתם לו ברוב חסדכם את הכסף, אוכלים אותה בגדול. נכון? לא ממש נכון, והנה כמה משפטים מהתחקיר שיוכיחו למה זה לא ממש נכון.
"לבייב גייס מהציבור 670 מיליון דולר לצורך בניית נכסים ברוסיה"
לא נכון. לבייב גייס מהציבור, באמצעות אפי פיתוח, הזרוע הרוסית שלו, כ-1.4 מיליארד דולר, באחת מההנפקות הישראליות הגדולות מאז ומעולם, הנפקה שהתבצעה בבורסה בלונדון. רוזנטל משתף את "הציבור" בגיוס הזה, ואנחנו בטוחים שהוא מתכוון לציבור הישראלי, אבל גם ההנחה הזו רחוקה מהמציאות.
מרבית הכסף ה"רוסי" גויס בעיקר מגופים מוסדיים זרים באירופה; אפילו רומן אברמוביץ', חברו של לבייב, השקיע בהנפקה עשרות מיליוני דולרים. לכן, ההנחה של רוזנטל כאילו כספי הפנסיה של הציבור הישראלי שימש לרכישת מגדלים באוויר ברוסיה, פשוט לא נכונה. זה נכון שיכולתה של אפריקה לעמוד בהחזרי החוב לבעלי האג"ח תלויה במידה רבה במצבה ברוסיה ובדרך שבה תוכל להשלים או לממש את הפרויקטים שלה במדינה.
"אפי פיתוח היא היא שגרמה לחור השחור ולמרבית ההפסדים הבעייתיים של אפריקה ישראל"
לא מדויק. למעשה, אפי פיתוח עשויה להיות היהלום של אפריקה ויצרן הערך הכי גדול שלה. בפועל, היא סייעה לאפריקה לאחר ש"תרמה" לבעלי מניותיה דיבידנד שמן של 200 מיליון דולר מכספי ההנפקה, ובקופתה עדיין נחים כ-133 מיליון דולר - סכום לא מבוטל. למרות הבעיות שיצר מחנק האשראי, אפי פיתוח היא התקווה הגדולה של אפריקה ועשויה להוות פוטנציאל ענק בטווח הארוך, אם החברה תצליח להשיג מימון להמשך בניית הפרויקטים.
לאורך כל התוכנית מנסה רוזנטל לקשור את כספי הפנסיה שלנו ואת הקשיים של אפריקה לפרויקטים שלה ברוסיה. זה לחלוטין מנותק מהמציאות - הטעות הגדולה של לבייב היתה ההשקעה המאסיבית בנכסים בארה"ב בשיא הבועה, כפי שהוא בעצמו הודה. במקום לצלם במוסקבה, יעד ללא ספק סקסי, שמעלה ארומה של קומבינות ושחיתות, עדיף היה שרוזנטל היה תופס מטוס היישר לניו-יורק, מנהטן.
במקום פרויקטים שמתקשים להתרומם, הוא יכול היה לצלם בניינים שכבר התרוממו, בניינים נוצצים כמו הבניין של ה"ניו-יורק טיימס", מגדל השעון ועוד ועוד, שלבייב שילם עליהם מאות מיליוני דולרים ועכשיו מוחק עליהם חופשי-חופשי. ואם כבר לצלם קרקעות נטושות שמחכות לאישורים, אפשר היה לתפוס עוד מטוס ללאס-וגאס, ולצלם שם 61 אקר שרכשה אפריקה ב-625 מיליון דולר ועכשיו תקועה איתם חזק. בכל העסקאות הללו, כספי הפנסיה שלנו (האג"ח) שימשו כמרכיב ההון העצמי של אפריקה והשאר במימון בנקאי של מוסדות אמריקניים ואירופיים. במקום פועלים רוסיים קשי-יום, אולי רוזנטל היה מצליח להשיג כמה בנקאים אמריקנים מעונבים וכמה מתווכי נדל"ן מהוקצעים, שהיו מסבירים לו באנגלית מצוחצחת איך עבדה השיטה האמריקנית הדי מושחתת לרכישת נכסים. תאמין לנו, מיקי, זה אפילו יותר גרוע מרוסיה.
"לבייב התחייב להקים 30 פרויקטים ברוסיה, מחציתם לא יצאו לדרך, חלקם מתעכבים וחלקם הוקפאו"
לא מדויק. ברגע ההנפקה לאפי פיתוח היו 21 פרויקטים ברוסיה. אמנם החברה ניהלה בזמנים העליזים ההם משא-ומתן להשקעה בעוד 12 נכסים, אך ניהול משא-ומתן הוא לא התחייבות. אפשר, כמובן, לדון בתעשיית הבלוף של השמאות, שהעריכה פרויקטים במאות מיליוני דולרים עוד לפני שקמו, אבל זה כבר נטחן עד דק. לגבי התיאור הצבעוני של מצב הפרויקטים, רוזנטל לא מגלה את רוסיה. מחנק האשראי עיכב לא מעט פרויקטי נדל"ן מסביב לעולם, לא רק של לבייב, ולחלקם עדיין צפויה דרך ארוכה בלי כל קשר למחנק האשראי. ובכלל, את מצבו של כל פרויקט אפשר לראות, לפרטי פרטים, בדו"חות הציבוריים של אפי פיתוח, שנגישים לכל אדם באינטרנט.
"מקרה המבחן של לבייב יהיה כאשר יצטרך לפרוע את אג"ח ט'" (נאמר על-ידי שלח באולפן)
טעות קשה. התשלום לבעלי אג"ח ט' לא תלוי כלל בלבייב. למעשה, אסור ללבייב לפרוע את האג"ח בשבוע הבא, שכן מדובר בהעדפת נושים, האסורה על-פי החוק.
אלא שהתקלה החמורה, מיקי, התרחשה מיד אחרי שידור התחקיר שלך. מתברר שערוץ 10 החליט למנף את התוכנית שלך כדי לשרת את מלחמת ההישרדות שלו. לפתע פתאום, ביום שלמחרת התוכנית שלך, מופיעה ידיעה במוסף כלכלי מסויים ידיעה על כך שגורמים בערוץ 10 טוענים שהתנגדות ליברמן היא בגלל ה"תחקיר" על לבייב. מה, לא עולה בדעתם שליברמן אולי צודק וההתנגדות שלו נקייה?
עכשיו, מיקי, אתה בוודאי מבין שהשיטה הזו של "יד רוחצת יד" ו"שלח לחמך על פני המים", בקיצור שיטת השקשוקה, היא לא פטנט של הפוליטיקאים, או של אנשי העסקים, אלא גם ובמיוחד של התקשורת.
