בשבוע שעבר הצליחה רונה קינן למצוא פרצה בלו"ז הצפוף ולנסוע לברלין. "אהבתי בעיקר את תחושת החופש. הייתי צריכה את זה. הודעתי לכל מי שאני עובדת איתו שאני לא זמינה לכלום. חזרות, הופעות או הקלטות. עקרונית, אני מתכוננת עכשיו להופעה בפסטיבל הפסנתר. המזל שלי הוא שאני עובדת עם פסנתרן גאון, עומר קליין, האחראי לכל העיבודים. החלטתי לתת לו יד חופשית, ואני מתכוונת להצטרף אליו רק בשלב מאוחר יותר ולראות מה יצא לו".
תלווי אותו בגיטרה?
"אם בכלל, אז רק בשיר או שניים. המטרה היא להעלות את המופע בפורמט שיחזור למשמעות המקורית של פסטיבל הפסנתר. קלידים ושירה נטו. זה מה שהכי מסקרן אותי, כמו גם השאלה מה אעשה עם הגוף במהלך ההופעה ולאן יזוזו לי הידיים והרגליים. גיטרה זה משהו להתחבא מאחוריו ופתאום אהיה חשופה לגמרי. עוד לא ברור לי איך לפתור את זה. אולי אשב על שרפרף בארים ואעמיד פנים שאני זמרת ג'אז".
השנה החולפת הייתה אחת השנים האינטנסיביות בקריירה של קינן, שהחלה לפני 12 שנה כשהתארחה במופע "אתה חברה שלי" של ערן צור. היא הייתה אז בת 18, מה שאומר שבאחרונה (26 ביולי) החליפה קידומת ל-30. במקביל, היא ממשיכה להתבשם מניחוחות הביקורות הנלהבות וההצלחה המסחרית (15 אלף עותקים ועדיין נמכר היטב) של אלבומה השלישי, "שירים ליואל" - אלבום קונספט שהצליח בעזרת להיט רדיו אחד בלבד ("אתה מתעורר"), להקפיץ אותה ממעמד של יוצרת איכותית עם גרעין מעריצים נאמן אך מוגבל, לכמעט קונצנזוס.
לראייה, תואר "זמרת השנה" במצעד העברי השנתי האחרון של גלי צה"ל, ולא פחות מ-60 אלף הורדות מאתר YNET להקלטה של "שירים ליואל - ההופעה", שהחליטה להציע חינם לגולשים.
עבודת שטח ממושכת
"יש תחושה של קפיצת מדרגה", היא מודה כמעט בביישנות, "אני לא יודעת אם 'שירים ליואל' אחראי בלעדית, או שזה תוצר של עבודת שטח ממושכת. אני בטוחה ששנים של הופעות קטנות במועדונים, בהרבה מקרים רק אני והגיטריסט ערן וייץ, עשו את שלהן בבניית קהל.
עם כל הצניעות, הופעות שלי תמיד היו מלאות. אם כבר, בעקבות 'שירים ליואל' הגיע קהל חדש, מבוגר יותר. זה אלבום המדבר על הדור של הורי. שהתחיל עם אידיאלים נעלים וטעה בדרך. כנראה שהחומרים האלה נוגעים בבני הדור הזה, ויחד עם הקהל הצעיר שכבר הכיר אותי נוצרה מסה די משמעותית".
ציפית ש"שירים ליואל" יצליח כל-כך?
"חלק גדול מהקסם בפרויקט הזה היה חוסר הציפיות. זו קלישאה שחוקה, אבל באמת הלכתי נטו על תחושות הבטן. הרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות. מה שכן, למדתי הרבה על איך מציגים פרויקט כזה לחברת תקליטים. מה להגיד, מתי נכון להשמיע, איך להסביר. אלבום קונספט זה תמיד מוצר בעייתי, כי עד שהוא לא שלם לגמרי קשה להעביר למישהו חיצוני מה באמת יהיה שם.
"'שירים ליואל' היה אמור, במקור, להיות אלבום גיטרה ושירה. אחר כך זה התחיל לגדול, ובאופן טבעי אנשים מודאגים בהפקה רצו להבין לאן בדיוק אני הולכת, למרות שגם לי לא היו תשובות ברורות. גם ההחלטה להציג את השירים החדשים במנה מרוכזת אחת, במופע עם שמונה נגנים בפסטיבל ישראל, כאשר האלבום השלם יוצא באותו יום, הייתה הימור גדול. אז כן, קיוויתי שבסופו של דבר יאהבו את זה, אבל ממש לא ידעתי מראש עד כמה זה יצליח".
"שירים ליואל" הוא, כאמור, אסופת שירים המתחברים לסוג של סיפור חיים. יואל היה אמנם דמות פיקטיבית, אך קינן מעולם לא הכחישה את הקשר בינו לבין אביה, המחזאי-סאטיריקן-סופר עמוס קינן, שנפטר בקיץ האחרון. מצד שני, היא עדיין מקפידה להפריד בין השניים.
"סיפור חייו של אבא היה ההשראה להרבה שירים, אבל זו לא אוטוביוגרפיה", היא אומרת, "גם לא רציתי ליצור מקום להשוואה בין האלבום שלי לספר שכתבה אמי (רב-המכר "על דעת עצמו" פרי עטה של הסופרת נורית גרץ, שנכתב כסוג של אוטוביוגרפיה לקינן האב). רציתי, ואני עדיין רוצה, שכל אחד ימצא את החיבור האישי שלו לשירים האלה".
הופתעת כשזכית בתואר זמרת השנה של גלי צה"ל?
"מאוד. באמת לא האמנתי שזה יקרה ולא בניתי על זה. בסך-הכול היה לי שיר אחד שנכנס לפלייליסט במהלך השנה, והתמודדו על התואר זמרות עם שלושה להיטים ויותר. אני עדיין לא ממש מבינה איך זה קרה".
"הלכתי נטו על תחושות הבטן". קינן
הפרגון נגמר כשמתחילה ההצלחה
בעקבות 60 אלף הורדות של הקלטת ההופעה החיה מאתר YNET זכית למאמר דעה ביקורתי של רענן שקד בעיתון "ידיעות אחרונות". הוא הציע לך, בין השאר, לא להתלהב מהמספרים כי הם מעידים לטענתו לא על הפופולריות שלך, אלא על הנטייה של הגולש הישראלי לקחת כל דבר שהוא בחינם.
"יש לי כבוד לרענן שקד, אבל חלק מהמשפטים שלו נראו כמו ציטוטים של טוקבקיסט ממורמר. יש משהו כל-כך ישראלי בנטייה להפסיק לפרגן ברגע שאתה מציג נתונים מספריים המעידים, לכאורה, על הצלחתך. ההחלטה לתת את הקלטת ההופעה החיה של 'שירים ליואל', שעבדנו עליה קשה מאוד, להורדה חינם מאתר YNET, הייתה של המנהל האישי שלי, יזהר אשדות.
"אני חושבת שזה היה רעיון מדהים. רצינו, בפירוש, לתת לאנשים מתנה. להגיד: 'באתם להופעות, קניתם את הדיסק, עכשיו קבלו כאות הוקרה את גירסת ההופעה החיה'. כשהעלינו את זה לאתר הטוקבקים היו מפרגנים בלי יוצא מהכלל. כשפרסמנו שהיו 60 אלף הורדות התחילו תגובות בנוסח: 'בטח רוב אלה שהורידו את זה אפילו לא הקשיבו'. אין לי מה לומר על זה, מעבר לעובדה שהאמנתי שיהיו כמה אלפי הורדות וזהו. מספיק שחלק קטן מה-60 אלף גם יקשיבו וכבר עשינו מעל ומעבר לכול הציפיות".
בזמנך היית מהיוצרות הראשונות ברוק המקומי ששרה וכתבה באנגלית. אולי כעת, כשישראלים ששרים באנגלית זה כבר מקובל בשוק, תקליטי אלבום שלם באנגלית להפצה בינלאומית?
"אני לא רואה את עצמי משקיעה במהלך כזה בעתיד הנראה לעין. כדי להקליט אלבום שלם באנגלית אני צריכה לפתח שאיפות לקריירה בינלאומית, וכרגע אני באמת מרגישה הכי במקום איפה שאני נמצאת. החיבור שלי לשפה העברית הוא כל-כך חזק שאני לא רואה אותו מתרופף לטובת שפה זרה.
"בגדול אין לי מושג מה יהיה הפרויקט הבא. יש הרבה כיוונים, ואני מאמינה שלפחות בחודשים הקרובים פשוט אסחף מדבר לדבר ואהיה פתוחה לכל ההצעות. אני מתכננת כמה מיזמים שמוקדם עבורי לפרט לגביהם, אבל הם כוללים שיתופי פעולה עם אמנים שאני מאוד מעריכה ואוהבת. אם לחזור לעניין תחושות הבטן, וכמה חשוב ללכת לפיהן, אז עכשיו הבטן אומרת לי להתפזר".
רענן שקד מוסר בתגובה: "אני מפרגן לרונה קינן פומבית ובאופן פרטי. הדיסק האחרון שלה (עותק חוקי) מככב בנגן הדיסקים שלי. הוויכוח שלי אינו איתה או עם יצירתה, אלא עם המסורת הבעייתית בעיניי של כניעה ללא תנאי לתביעת הגולש הישראלי לקבל תוכן מושקע ואיכותי בחינם, רק משום שמדובר באינטרנט". *
רונה קינן ועומר קליין, "שירים ליואל - גירסת הפסנתר", מרכז סוזן דלל בת"א, 11 בנובמבר, 22:30