"כבר כתבו עליי הכול, אבל כשאתה מרגיש בטקסט שנכתב אלייך כוונה להרוג, רצון שלא תתקיים יותר, זה כל-כך מפחיד. כתבו לי 'את זונה תל-אביבית, התחתונים שלך מלוכלכים, ואת צריכה למות'. זה גרם לי לחשוב שממש מבקשים את דמי".
כך מתארת דנה ספקטור בראיון למגזין "ליידי גלובס" את חוויית הטוקבקיסטים שלה בעקבות הסדרה "מחוברות". "פתאום הבנתי שיש 30 מיליארד דעות בעולם, ואני לא יכולה להקשיב לכולם, לא יכולה לשמוע את המחשבות של כולם כל הזמן. זה קצת שיחרר אותי ממה אנשים חושבים עליי. אני צריכה לבחור לדעתו של מי אני מקשיבה, אחרת אני אשתגע".
- איך קרה שתקפו אותך כך בטוקבקים?
"אני יכולה להבין כאלה שדרך החיים שלי או דברים שאני אומרת נראים להם נורא מעצבנים, אבל לא בכדי לסדרה קוראים 'מחוברות'. אנשים התחברו לחמשתנו, לכל אחת בדרך אחרת. אני מודעת לזה שאני לא מושלמת, אבל לפחות אל תקחו לי את זה. תנו קרדיט לפחות על זה שהתחברתם. הם כתבו טוקבקים כאילו שאני איש זאב, יצור לא אנושי בכלל, זדוני ושטני. אבל אתם רואים את זה כל ערב, רבאק. בסדרה הזו היה משתתף שישי - הצופה. אם אתה צופה בסדרה כדי להגיד לעצמך אני נפלא והחיים של הבנות האלה הם זבל, אז אתה משקר לעצמך. חד וחלק".
- מה שהיה מאוד ברור שם זה הטאבואים החדשים של ישראל 2009.
"זה הגיע לרמה שאנשים שפטו אותי על זה שמאיה, הבת שלי, יושבת לידי ואני מדברת למצלמה. הייתי כל-כך בסרט רע שבדקתי את הקטע וספרתי כמה זמן נמשכה ההזנחה הפושעת הזו. דקה ו-40 שניות, שבה אמא שלה מדברת למצלמה ומאיה אוכלת סוכריות. פתאום מסתבר שלישראלים אין דקה ו-40 שניות שהם רוחצים כלים או מתקשרים לחברה, למשל. התחלתי לשאול את עצמי אולי העובדה שבמשך דקה ו-40 שניות הצטלמתי ולא הסתכלתי על הילדה שלי אומר שאני אימא מזניחה וצריך לאשפז אותי.
"יש כאלה שבטוחים שצילמו אותי ואת אלכס במצלמה נסתרת. ככה התייחסו לזה, הטוקבקים הרעים לפחות. 'עכשיו נחשף פרצופה האמיתי!'. מה זה נחשף פרצופה האמיתי? אני צילמתי את פרצופי האמיתי. אתם באמת חושבים שלא שמתי לב שצילמתי קטע שלם שבו אני מדברת על זה שלא האכלתי את הילדה שלי? שמתי לב. אם הייתם מקשיבים אולי הייתם מבינים מה אני אומרת ומייסרת את עצמי על הטעויות שאני עושה באמהות. לפחות תנו לי קרדיט על זה. נתתי את מה שבעייתי אצלי, אבל גם את ההתייסרות שלי על זה. החלק הזה לא היה קיים מבחינתם. 'מה, היא לא יודעת איך היא נראית כשהיא קמה בבוקר'? אני יודעת, ראיתי את זה לפנייך".
- היתה לך שליטה על מה ישודר, אחרי שצילמת והעברת את הקלטות להפקה?
"היתה לי זכות וטו, כמו לכל אחת מאיתנו. זה דבר מדהים שעשו רם לנדס ודורון צברי, וזו סדרה שבקלות היתה יכולה להפוך לנורא מניפולטיבית. זו המחווה הכי גדולה שתוכנית טלוויזיה כזו יכולה לתת למי שהוא חלק ממנה. אמרו לי, 'זה לא יהיה האח הגדול, אנחנו מבינים שזה ענייני חיים ומוות, זה תפור מהעור שלכן, אתן חלק מהיצירה'. תחשוב על זה שכל פרק כזה שהוציא אנשים מדעתם וגרם לתגובות כאלה קיצוניות, אני ראיתי קודם ואישרתי".
- באיזו תדירות צילמת?
"צילמתי כל שבוע מעט, אבל רק את הדרמות. כל שבוע היינו צריכות להעביר קלטות. כל הבנות הביאו 100 קלטות, אני הבאתי 70, אבל ה-70 שלי היו חזקות. לא צילמתי מטוס עובר בשמים ואת עצמי מהרהרת אודות המלקוש. אני כל-כך פוחדת שאני משעממת שהייתי חייבת להביא רק דרמות. זה עוד גול עצמי שלי, בגלל הנטייה שלי לא לבטוח בהגיגים שלי שיהיו מספיק מעניינים, אלא להתעסק בדרמות. זה קצת כמו הטור. מאוד דומה במבנה האישיות. אין לי ביטחון שאני מעניינת. כך נוצר רצף של איזה 5 פרקים שבהם אני ואלכס, שכמעט ולא רבים בעצם, רק רבים. אבל מי צילם את זה? ספקטור המשוגעת שבטוחה שהנשיקה בבוקר או פתקים על המקרר לא מספיק מעניינים".
- נגמרה התחושה החוזרת שלך שזה רק עניין של זמן עד שאלכס ירצה להתגרש?
"כן, באיזשהו מקום. אני חושבת שהאהבה שלי ושל אלכס מדהימה ואני אמשיך לטעון את זה לנצח כנראה. זה היה שיעור בענווה קצת. קודם כל שהייתי משוכנעת שנורא קל לחיות איתי. הייתי קצת בסרט ואני מודה שהיה די מביך לראות את זה בטלוויזיה, הייתי מעדיפה לראות את זה במציאות קודם. אני יותר מדויקת היום, ואני מודה לסדרה הזו שדייקה אותי".
- כולם תוהים, מה מניע להיכנס בכלל לפרויקט כזה מרצונך החופשי?
"זה רק הקרדיט של דורון ורם. הם מכשפי נחשים, פשוט מהפנטים. הם הכניסו לראש של כל אחת מאיתנו שזה הדבר הכי טוב שנעשה בטלוויזיה. הם ידעו בוודאות מוחלטת שזה מדהים ואי אפשר לעמוד בפניהם. כל אחת מאיתנו היתה סוג של נחש קוברה בטראנס במהלך הצילומים. אני, הפחדנית הכי גדולה בתבל, לא חשבתי לרגע שזה עלול להיכשל. ואתה יודע מה היה קורה אם זה היה נכשל. כנראה שהייתי תלויה פה מהקורה. גם להיחשף ככה וגם שיזרקו עליך עגבניות בסוף הסטריפטיז? אין נורא מזה. זה היה סיכון מטורף, אבל משהו בכוח של דורון ורם כיוצרים הטיס אותנו".
- ובסיכומו של דבר, זה השתלם?
"תמיד רציתי לדעת איך זה מרגיש לעשות להיט. אפשר להאשים אותי? בעידן שלנו נהוג להסתיר את הצרכים האנושיים הכי בסיסיים. להצליח, למשל. צריך להגיד שאני מתעניין באמנות שלי. חשבתי שאם אני אהיה חלק מלהיט טלוויזיוני זה יהיה משהו שסימנתי עליו וי. אחרי הצלחה כמו 'מחוברות' אני משותקת, אני לא רואה איך אני אעשה עוד פעם משהו בטלוויזיה כי זו לא תהיה אותה הצלחה, זה יהיה קטן".
הראיון המלא מתפרסם במגזין "ליידי גלובס"