לא מדובר בהמלצת (או אי-המלצת) צפייה, שכן לא ראיתי את התוכנית של "עובדה" שתשודר הערב (ג'), אבל משהו בה מעורר אצלי אי-נוחות עוד בטרם שידורה.
בדרך-כלל אני לא מנצל את קשריי עם קולגות מהתחום הפלילי כדי ללמוד מפיהם על פרשות שנמצאות עדיין תחת צו איסור פרסום, אבל במקרה הזה, בגלל היכרות אישית עם דימיטרי (דימה) אושרנקו, כמו גם בגלל אופיו המזעזע במיוחד של הרצח, חרגתי ממנהגי וליקטתי שברי אינפורמציה עוד בטרם הפרסום.
כבר לפני כשבועיים ידעתי שיש בידי המשטרה חשוד ברצח. לא רק אני ידעתי: בדיעבד מתברר כי לא מעט גולשי אינטרנט ידעו מה שהמשטרה אוהבת לכנות "פרטים מוכמנים" מתוך החקירה, כמוהם גם צוות "עובדה". הנתון האחרון מטריד במיוחד: קשר נוצר בין מערכת "עובדה" לבין המשטרה, שמחליטה לאפשר סיקור של עבודתה עוד בטרם הושלמה החקירה.
מי שהתראיין, ולו באקראי, לתוכנית טלוויזיה, יודע עד כמה נוכחות המצלמה משנה את התנהגותו של העומד מולה. העובדה שבישראל מתנהלות יותר ויותר חקירות למול המצלמה (למשל: חוקרי רשויות המס עורכים מדי כמה ימים "פשיטות ראווה" למטרות יחסי-ציבור, על משרדי מכבי תל-אביב), רק גורמת לי לחשוב יותר ויותר על הביצועים הדלים של רשויות אכיפת החוק ברגע שהמצלמה נכבית.
זה לא אומר שהחומר של "עובדה" הערב אינו מעניין: חיסול של משפחה שלמה, כולל שיסוף בסכין של פעוטה ותינוק, הוא חריג, בלשון המעטה, גם בעולם שעליו לא חלים הכללים המקובלים (לכן השמועות על כך שמדובר בביצוע של ארגון פשע כלשהו מאיזו ארץ עלומה, יותר משהיה הנחת עבודה של החוקרים, היה משאלת-לב של רובנו, כדי "להתנחם" בכך שמדובר במשהו שאינו מכאן, נקמת דם של איזו מאפיה מסתורית ולא של מישהו שנראה כאחד האדם).
סביר להניח שדי יהיה ביצר המציצנות הזה כדי להושיב אותי מול "עובדה" הערב (לבי על ערוץ 10, שישדר באותה השעה את מכבי חיפה מול יובנטוס: אם אוהד כדורגל מושבע כמוני מוכן לוותר על ליגת האלופות כדי לחזות בפניו של הרוע המוחלט, מה יגידו חובבי כדורגל מתונים יותר?).
ובכל זאת, נדמה כי משטרת ישראל חצתה כאן (שוב) את הגבול שבין דוברות לגיטימית ליחסי-ציבור שמעוררים תחושה של אי-נוחות.