בית המשפט העליון קבע לפני כעשור, כי מחלוקות בענייני היטל ביוב יש להביא בפני ועדות ערר לענייני ביוב. ועדה זו, בראשות שופט שלום ושני נציגי ציבור, לא פעלה עד אז וכל המחלוקות בענייני היטל ביוב התבררו בבתי המשפט הרגילים.
"הלכת ייזום" התבררה לימים כאחד מהמשגים הגדולים ביותר בתולדות הפרוצדורה האזרחית. בניגוד גמור למטרתה המוצהרת, היא גרמה לריבוי הליכים, תוך הפיכת הערר לסאגה דיונית מתמשכת המבקשת ליישם חוק משנות ה-60 על מציאות כלכלית והנדסית שהשתנתה לבלי הכר.
שיאה של הסאגה הגיע לאחרונה לקיצו בבית המשפט העליון, בפס"ד שניתן על-ידי השופט אשר גרוניס, בשורה של ערעורים על החלטות פרוצדוראליות של ועדות הערר לענייני הביוב (רע"א 4990/05 ממן יעקב ו-80 אח' נגד עיריית הרצליה).
בהחלטה מרתקת דן השופט גרוניס בשאלות פרוצדוראליות וחשובות הנוגעות לזכות הערעור על החלטת ביניים, מניינם של ימי פגרה וסמכותה של ועדת הערר לביוב להאריך את המועד להגשת הערר. על התוצאה המוזרה אליה הגיע הוא עצמו, אומר השופט גרוניס כי מדובר בחידוש "שדומה כי תועלתו היחידה היא סיפוק חומר לבחינות כניסה ללשכת עורכי הדין או לשעשועוני ידע למיניהם".
המחלוקת העיקרית בה דן בית המשפט העליון בפסק הדין נגעה לסמכותה של ועדת הערר לביוב להאריך את המועד להגשת ערר. השופט גרוניס מצא שסמכותו של יושב ראש הוועדה להאריך המועד ב-30 ימים, כך שמניינם הכולל לא יעלה על 60 ימים מעת קבלת הדרישה, היא הוראה השוללת את האפשרות לעשות שימוש בסמכות טבועה להאריך מועדים שנקבעו בחוק.
בנקודה זו חש השופט גרוניס כי מסקנתו שלו, או יותר נכון המצב החוקי שלטעמו נכפה עליו, הגדיש את הסאה. נקבע כי העדר שיקול דעת לוועדת הערר להאריך את המועד מעבר ל-60 הימים שנקבעו בחוק "עלול להביא לתוצאה קשה ביותר מבחינת האזרח. הגבלת התקופה בגידרה ניתן להגיש ערר בצורה כה קשיחה, ללא הותרת פתח שבשיקול דעת להארכת זמן זה, עשויה להיחשב כפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות".
בית המשפט מסכם, כי מדובר במגבלת זמן בלתי סבירה בעליל שעל המחוקק לתת דעתו עליה. אין זו הפעם הראשונה שבית המשפט מכנה בכינויים שונים מועדים בלתי סבירים שנקבעו בחיקוקים. שופט השלום מנחם קליין כתב על סוגיה דומה, שיש לזכור שאיננו רוצים לחיות "במדינת דרקוניה".
זכות הגישה לערכאות היא זכות חשובה. יש הסוברים כי היא זכות יסוד מוגנת, כזו שפגיעה בה עשויה להביא לביטול חוק של הכנסת. גם אפשרות זו הועלתה על-ידי בית המשפט, אלא שהוא סבר כי חוק הביוב חוקק לפני חוקי יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולפיכך חסין הוא מהתערבות שיפוטית המבטלת אותו.
נראה כי בנקודה זו לא צייר בית המשפט העליון את התמונה המלאה, וכי דווקא כאן יוכלו אולי המערערים לקבל הזדמנות לדיון נוסף. הכוונה היא לכך שחוק הביוב עבר כמה תיקונים בשנים האחרונות, לרבות ביטולו החלקי וההדרגתי במסגרת חוק ההסדרים שחוקק לפני מספר חודשים. במצב זה, ספק אם ההוראה הנועלת את שערי בית המשפט חסינה עוד מפני ביטול.
הכותב שותף במשרד פלג, כהן, דויטש מוסקוביץ המתמחה בארנונה והיטלי פיתוח.