בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את ערעורו של רו"ח רוני תירושי, שותף במשרד תירושי-אבן, וזיכה אותו מהרשעתו בשתי עבירות של שימוש במידע פנים, בעת שהעניק שירותי ייעוץ חשבונאי חיצוני לחברת ההשקעות הבורסאית רוזבאד מדיקל.
בכתב האישום, שהגישה עו"ד מלכתא אלמור מפרקליטות מיסוי וכלכלה, נטען כי תירושי נחשב ל"איש פנים" ברוזבאד, שבשליטת דודי ויסמן ועו"ד שרגא בירן, משום שמשרדו העניק שירותים לחברה. ב-2002 הציעה חברת הדלק אלון לרכוש את מניות רוזבאד באלון קפיטל ביותר משוויין בשוק. מדובר היה בעסקה מהותית ומשמעותית לרוזבאד. בטרם פורסמה העסקה, רכש תירושי מניות רוזבאד ב-105 אלף שקל.
באישום השני נטען כי לאחר שהגיע לתירושי מידע על הקלוזינג של העסקה, הוא רכש עוד מניות בכ-144 אלף שקל, וכעבור 4 חודשים מכר את כל אחזקותיו בחברה, לאחר שידע כי העסקה נסגרת. הרווח שגרף נאמד בכ-26 אלף שקל.
"ייזהר הסוחר"
שופט השלום חנן אפרתי הרשיע את תירושי לאחר שקבע כי מעמדו בתירושי-אבן ונגישותו למידע הקונקרטי כפועל יוצא מכך הם שקובעים את מעמדו כ"איש פנים". המידע המדובר היה גלוי בפניו אגב טיפול שותפו, רו"ח שלמה אבן, בחברה וכן מבדיקה שערך בנושא נקודתי.
אפרתי סבר כי הגיעה העת להחיל עיקרון חדש של "ייזהר הסוחר", עיקרון שמכוחו תוטל על ציבור הסוחרים מעין "אחריות קפידה נקודתית", ואז יקפידו פעילי שוק ההון להתרחק מאבק של שימוש במידע פנים.
אפרתי גזר על תירושי 3 חודשי עבודות שירות, מאסר על-תנאי וקנס. באמצעות עוה"ד גיורא אדרת ואורן אדרת עירער תירושי על הרשעתו, ואילו המדינה עירערה על קולת העונש.
השופטים זאב המר, עוזי פוגלמן ותחיה שפירא זיכו את תירושי. ביחס לאישום הראשון נקבע כי אמנם תירושי היה בגדר "איש פנים" והשתמש במידע שקיבל לרכישת המניות, אולם הוא לא קיבל מידע זה בשל מעמדו או תפקידו בחברה או קשריו עם החברה עצמה.
השופט המר נימק כי רו"ח אבן נחשף למידע באקראי בשיחה עם דודי ויסמן באחת מישיבות הדירקטוריון בהן השתתף - לא בחברת רוזבאד אלא בחברת אלון. לפיכך, המידע לא הגיע לתירושי בתוקף קשריו עם רוזבאד.
"תנאי הוא שנגישותו של איש הפנים 'החיצוני' למידע הפנים תנבע 'מקשריו עם התאגיד' ולא מקשריו החברתיים, אישיים או עסקיים עם איש פנים", ציין השופט המר. "רק מי שקשריו עם החברה נתנו לו גישה למידע הפנים ביום הקובע, ייחשב כאיש פנים למידע הרלוונטי שהגיע לידיו".
ראיות נסיבתיות
השופט פוגלמן ציין כי לו היה מוכח כי תירושי נחשף לחישוב הרווח לפני המועד בו רכש את המניות, היה מקום להרשיעו שכן הוא נחשף ישירות למידע הפנים הקשור לרוזבאד.
השופטים נמנעו מלהרשיע את תירושי בעבירה של שימוש במידע שמקורו באיש פנים (אבן) - הן משום שהמדינה לא ביקשה זאת, והן משום שהדבר מעורר סוגייה משפטית נוספת, שלתירושי לא היתה הזדמנות מספקת לטעון לגביה.
תירושי זוכה מהאישום השני, שגם המדינה הודתה כי הוא מבוסס על ראיות נסיבתיות בלבד, משום שהמסמכים שהוצגו כמבססים את המידע על הקלוזינג של העסקה לא הכילו את המידע האמור.
המר ציין כי אמנם עיתוי סדרת רכישת המניות מצד תירושי בסמוך לדו"ח המיידי על פעולת הקלוזינג מעלה חשד לא מבוטל, אולם "הראיות הנסיבתיות אינן מובילות למסקנה האחת המתבקשת". (ע"פ 70907/08).
