בימיה הראשונים של החמישייה הקאמרית המיתולוגית התחלקו חברי ההרכב לשני מחנות. דב נבון, רמי הויברגר וקרן מור היו שחקני התיאטרון המדופלמים. מנשה נוי ושי אביבי היו בוגרי לימודי קולנוע וטלוויזיה ונטולי ניסיון בימתי. ההבדלים בחינוך בלטו, בדיעבד, גם בדינמיקה מאחורי הקלעים של העבודה על תוכנית הסאטירה מראשית שנות ה 90'.
"אני זוכר שאני ומנשה היינו יורדים על קרן, דב ורמי", אומר שי אביבי. "הייתי שואל את קרן כל הזמן: 'תגידי, תיאטרון זה באמת כל ערב משהו אחר?' והיא תמיד ענתה: 'כן שי, זה כל ערב משהו אחר'. אני מניח שעכשיו יגיע התור שלהם לרדת עליי חזרה".
אביבי מתכוון לקומדיה החדשה "תורת היחסים", שמציגה בימים אלה בתיאטרון צוותא בתל-אביב והופכת אותו, באיחור אופנתי, לאחרון מפליטי החמישייה הקאמרית המעמיס על כתפיו תפקיד ראשי בהצגת תיאטרון.
בנפתולי מערכות היחסים. "תורת היחסים"
על "תורת היחסים" חתום ככותב וכבמאי אייל דורון, שברזומה העשיר שלו המחזות "בוא לא נדבר על זה" ו"עשו עליך פעם סרט", הקברט הדוקרני "ים, יבשה, ים", וסדרות הטלוויזיה "לא הבטחתי לך", "על החיים ועל המוות" ו"איך להיות מאושר בשישה שיעורים".
כמו בעבודות קודמות שלו, גם במחזה הנוכחי משלב דורון הגות על מהות חייהם של גברים ונשים מבולבלים באמצע החיים במעטפת קומדיה שחורה-צינית. מסגרת המתאימה ככפפה ליד לגיחתו הראשונה של שי אביבי לקדמת הבמה.
"אם היו באים אלי בהצעה רשמית מתיאטרון רפרטוארי גדול לעשות אצלם תפקיד ראשי בטח הייתי מת מפחד ומסרב", מודה אביבי. "אייל התנהל בהרבה יותר שכל. אנחנו מכירים כמעט 20 שנה, מתוכן לא מעט שנות חברות קרובה.
"עקבתי אחרי הפרויקט הרבה לפני שידעתי שאופיע בו. הוא הראה לי את הטקסט בפעם הראשונה ממקום של 'תקרא ותגיד מה דעתך'. סוג של ייעוץ ששמחתי לתת, מה גם שנדלקתי על המחזה מיד. מהמקום הזה כבר היה לאייל קל בהרבה למשוך לכיוון של 'אז אולי גם תשתתף בזה'".
סיפור פשוט, מבנה מורכב
קשה לתאר את פרטי עלילת "תורת היחסים", בעיקר משום שמדובר בסיפור פשוט עם מבנה מורכב, שבו כל הדמויות הן לא בהכרח מה שנראה לעין במבט ראשון. במרכז המחזה שני אחים, האחד (אביבי) אגואיסט ונצלן והשני (אמנון וולף) תמים וישר דרך. שניהם נשואים לנשים שכבר עברו משהו בחיים (מרב גרובר ונתי קלוגר), עד שנכנסת לתמונה אחות תימהונית וסקסית (טלי שרון) הפוצחת ברומן סוער עם אביבי.
האיום בפירוק הקן המשפחתי של האחד מאיים מיד על חייו המסודרים לכאורה של האחר, ומתחילה תגובת שרשרת שבסיומה יעברו כל הדמויות שינוי מהותי בהשקפת עולמן.
את המחזה הגמור ליהק דורון עוד לפני שנמצאו לו אולם בית ומשקיעים, ותהליך החזרות החל בלי שהמשתתפים ידעו במדויק מתי יעלו את המוצר המוגמר לבמה.
העובדה שמדובר בשמות אטרקטיביים במיוחד היא עוד הוכחה לכוח המשיכה של דורון, שלפחות במקרה של מרב גרובר גם הגיע בעיתוי הכי פחות מתאים.
"אייל הציע לי את תפקיד אשתו של שי במחזה כשהייתי בשלבים אחרונים של התארגנות לקראת המעבר לביתי החדש במצפה רמון", היא משחזרת. "המטרה שלי באותה תקופה הייתה לצמצם, עד כמה שניתן, את המעורבות בעשייה תיאטרלית שעוד הייתי מחויבת כלפיה.
"לא חשבתי בכלל לקחת על עצמי תפקיד חדש, ולמרות שהסכמתי לקרוא את המחזה היה לי ברור שזה רק על מנת לסרב בנימוס. אני מודה שמסע השכנוע הקשה ביותר היה מול עצמי. אמרתי: 'לכזה טקסט לא אומרים לא', ואז הוספתי: 'אבל בכל זאת אני אגיד לא', ומשם זה המשיך ל:'אבל איך אומרים לכזה דבר לא'".
*ובסוף נכנעת.
"אם 'תורת היחסים' היה עולה בתיאטרון רפרטוארי, עם התחייבות של כולנו לעשרים הצגות בחודש לפחות, סביר שהייתי מוותרת. מאחר שמדובר בתדירות נמוכה יותר, זה באמת הפך עבורנו לפרויקט לנפש. משהו שכולנו התגייסנו אליו מתוך אהבה נטו. זה סגנון עבודה שלי, אישית, מעניק הרבה יותר חופש ומרחב יצירה שחסרו לי מאד בעבודות האחרונות שלי על הבמה, שחייבו התמסרות טוטלית יומיומית ובאמת התישו אותי בשלב מסוים".
הליהוק המושלם
טלי שרון, המגלמת את הפנטזיה הנשית האולטימטיבית (של שי אביבי), הגיעה להפקה כמעט שנה אחרי שסיימה להצטלם לסדרה "מגדלים באוויר" בכיכובה המוקרנת בימים אלה. למרות שבשנים האחרונות הופיעה בהפקות במה של אנסמבל תיאטרון הרצלייה, תיאטרון חיפה ותיאטרון תמונע, שרון מודעת היטב לעובדה שעבור הקהל הרחב הטלוויזיה עדיין נתפסת כחממת הבית שלה.
"מזמן הפסקתי להיאבק בזה", היא אומרת, "אני שלמה לחלוטין עם הדרך שבה התנהלתי עד היום. מה שכן, אייל בא אלי עם המחזה בעיתוי שעבורי היה מושלם. השנה האחרונה הייתה שחונה כמעט לגמרי עבורי, מה גם שאחרי 'מגדלים באוויר' הרגשתי שאני פשוט חייבת פסק זמן מסדרות טלוויזיה".
"הליהוק במחזה גאוני בעיני", מוסיפה נתי קלוגר. "לא רק הכישרון של השחקנים ואיכות הכתיבה. אייל השכיל לקבץ אנשים שכל אחד מהם, מסיבות אישיות שלו, הכי בשל להתנסות המסוימת הזו בעיתוי המסוים הזה. עבורי, למשל, זו הופעה ראשונה בתיאטרון אחרי חופשת לידה".
"אשקר אם אגיד שאין לי רגעי פיק ברכיים", מודה אביבי, "בכל זאת אני עובד מול אנשים שהתיאטרון זה המגרש הביתי שלהם, כמו מרב ואמנון, ובתחילת החזרות ההבדלים בין הז'אנרים הפכו פתאום מוחשיים לגמרי. זה אחרת לדעת תיאורטית שעל הבמה אין לך צ'אנס לעוד טייק, ובין לקלוט בפועל שאתה עומד פיזית וחשוף לגמרי מול אנשים שלא יכולים לבקש שידור חוזר".
*אתה מגלם, בוא נודה בזה, סוג של מניאק.
"בעיני הגבר הבוגד הוא כמעט דמות טרגית. גבר המוכן להגיע להשפלה עצמית כמעט מוחלטת בגלל הרצון להחיות משהו מריגוש גיל הנעורים, והאמונה שבחורה צעירה וסקסית עדיין יכולה להימשך אליו. אני חושב, אולי לצערי, שהרבה גברים בקהל יזדהו איתו".
*התקשרת לבקש טיפים מקצועיים מהקולגות מימי החמישייה הקאמרית?
"דיברתי עם דב נבון. בטחתי בו שיצליח להגיד לי משהו מועיל בלי לרדת עלי יותר מדי תוך כדי".
*אתה כבר מדמיין את ההשתחוויה לקהל בסיום ההצגה הראשונה?
"מה פתאום. תן לי לשרוד את העלייה הראשונה לבמה, שאומר מילה אחת בלי להתעלף, משם כבר נראה מה הלאה". *