בית המשפט המחוזי בנצרת חייב את מועדון הוורטיגו שברמת-דוד, וכן את בעליו ומנהליו, לפצות ב-15 אלף שקל כל אחד משני חיילים שהופלו ולא הוכנסו למועדון רק משום שהם גרים בקצרין. זאת, בשעה שחבריהם המתגוררים במושבים ובקיבוצים הורשו להיכנס.
הפיצוי נפסק מכוח חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים ("חוק הסלקציה").
סגן הנשיא, השופט יצחק כהן, קיבל את ערעור החיילים על דחיית תביעתם בשלום, ופסק כי רשימת עילות האפליה שבחוק אינה רשימה סגורה. עד היום היו שתי פסיקות של המחוזי בנושא: האחת של השופט החיפאי רון שפירא, שקבע אף הוא כי הרשימה אינה סגורה; השנייה, המאוחרת יותר, של השופט הירושלמי צבי זילברטל, שסבר כי רשימת העילות היא סגורה.
את התביעה הגישו 4 חיילים, שיחד עם חבריהם וצעירים אחרים עברו סלקציה בכניסה למועדון והתבקשו להציג למאבטחים תעודות זהות, לטענתם כדי לבדוק מהו מקום מגוריהם. תביעת שניים מהחיילים נדחתה משום שזנחו את תביעתם בכך שלא התייצבו לדיון ההוכחות ולא נחקרו על תצהיריהם.
הערעור התקבל
שופט השלום, אברהים בולוס, קבע עובדתית כי החיילים הוכיחו כי לא הוכנסו למועדון, אך לא הוכיחו כי הוטחה בפניהם מפורשות סיבת הסירוב. הוא לא מצא אחיזה בלשון החוק לאפליה על יסוד מקום מגורים כשלעצמו, וקבע כי עילות האפליה המנויות בחוק הן רשימה סגורה.
באמצעות עו"ד ארז דרורי עירערו החיילים למחוזי, וערעורם התקבל. השופט כהן ציין כעובדה כי כל 11 חבריהם של התובעים הוכנסו למועדון באותו ערב, כולם תושבי קיבוצים ומושבים - בעוד שרק התובעים, שהם תושבי קצרין, לא הורשו להיכנס, מבלי שבעלי המועדון, צחי בן-איש וגיא פדרמן, נתנו הסבר מניח את הדעת.
כהן ציין כי החוק אינו אוסר עריכת אבחנות הנובעות ממהותו של השירות או המקום, ולכן ניתן למנוע כניסת אנשים למסיבה/מועדון בנימוק שזהו אירוע סגור למוזמנים בלבד. ואולם, אף שלא מופיעה בחוק עילת אפליה על-רקע מקום מגורים - הרי ש"עסקינן באפליה פסולה המהווה פגיעה קשה בכבוד האדם ובזכות לשוויון בין שווים, ואל לנו לתת יד לדבר. דווקא במקומותינו צריכה להיות רגישות-יתר לאפליה. בל יגידו בגת או בחוצות אשקלון כי כאן, דווקא במקומותינו, אנו שחווינו בנכר אפליה, מפלים ובניגוד למצוות המחוקק". (ע"א 198/09).