גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

סיסמאות דרמטיות אינן אהובות עלינו בדרך כלל, אבל אין מנוס מלהודות ששנת 2010, שנמצאת מעבר לפינה, עתידה להיות שנת מפנה היסטורית בשוק הרכב הישראלי. אחרי שנים ארוכות של דריכה במקום, עתידים להשתנות בשנה הבאה חוקי המשחק. לכול אחראי הרגולטור, שבחודשים האחרונים דחס לצוואר בקבוק צר שלל רפורמות מיסוי ויבוא, חלקן מאוד משמעותיות. צוואר הבקבוק אמור להשתחרר כנראה בתחילת 2010, ולשנות את שיטות השיווק בענף, להשפיע על המחירים, להרחיב את היצע הדגמים ולהגדיל את חופש הבחירה.

הבעיה היא שעבור הלקוח הישראלי הטיפוסי, שבלשון המעטה אפשר לומר שחדשנות אינה הצד החזק שלו, השינויים הללו מתרחשים מחוץ לסף התודעה. חלקם מכילים מנגנוני מיסוי כה מורכבים, שאפילו מומחי מס לא מצליחים לגבש לגביהם דעה אחידה. אחרים פותחים פתח לשינויים משמעותיים בשיטות המכירה, הפרסום ותחזוקת כלי רכב. בקיצור, בלגן שאף גורם ממסדי לא מוצא את הזמן להסביר או לפרש לאזרח הקטן.

לטובת מי שעומד מול השינויים הללו חיוור פנים ולא מוצא תשובה, מצורף כאן מדריך הישרדות מקוצר לשוק הרכב ב-2010 ולהזדמנויות שבו. באחריות מוגבלת.

1

שווי השימוש הרציף

הזדמנות לשדרג את רכב הליסינג

בתחילת ינואר 2010 אמור האוצר לשנות את שיטת החישוב של "שווי השימוש" - אותו מס שיורד מדי חודש מהתלוש של כמאתיים אלף עובדים בישראל והממסה את השימוש הפרטי ברכב הליסינג.

כוונת האוצר היא לעבור ממודל של "קבוצות מחיר" למודל "רציף", והעיקרון מאחוריה הגיוני ופשוט: במקום לחלק את כל כלי הרכב הנמכרים בארץ לשבע קבוצות מחיר קשיחות, ולקבוע מדרגות מס-שימוש שונות לכל אחת מהן, יחושב כעת המס על הרכב הצמוד כאחוז ממחירו הרשמי לצרכן של הרכב, משהו בסביבות 2.5% בממוצע.

הבעיה היא ששיטת החישוב והעדכון לאותם אחוזי מס היא כה סבוכה, עד שאפילו מנהלים בכירים בענף הרכב עומדים מולה אובדי עצות. בהיעדר מידע חוגגת הפאניקה; כבר נתקלנו לאחרונה במודעות שמזהירות מפני "התייקרות שווי השימוש בשנה הבאה". אבל נראה שהפאניקה מיותרת. השינויים ב"לוקש" עבור רוב מקבלי הרכב הצמוד במשק יהיו מינוריים, ויסתכמו בעלייה או בירידה חודשית מינורית, יחסית, מהנטו.

ההזדמנות:

שינוי השיטה מסתמן דווקא כהזדמנות מצוינת לשדרוג הרכב הצמוד. עד כה הגבילו מעבידים רבים את העובדים לרכב מ"קבוצת מחיר" מוגדרת, ששויכה לתפקיד ולוותק של העובד בחברה. כעת יוכלו עובדים לנטוש את המשפחתית ה"עירומה" לטובת דגם גדול, מאובזר או חזק יותר, שמתאים להם יותר. כל זה תמורת פחות מהמחיר של מכל דלק בודד בהשוואה למצב הקיים. לעובדים, שהוגבלו עד כה לקבוצה 4 או 5, למשל, פירוש הדבר הרחבה דרמטית במגוון כלי הרכב העומדים לרשותם.

2

יבוא אישי

תהליך מהיר, אכיפה הדוקה

גם היבוא האישי, הצלע השלישית במשולש החדש של יבוא הרכב לישראל, אמור לעבור שינויים בתחילת השנה הבאה. על-פי הודעת משרד התחבורה, השינוי המרכזי יהיה האצה בתהליך קבלת רישיון היבוא והאישורים, שכיום יכול להימשך שלושה חודשים ויותר (למי שלא מחזיק בקשרים המתאימים). אם זה אכן יתרחש, תוסר אבן נגף ביורוקרטית משמעותית.

לצד הסוכרייה מתכוון משרד התחבורה להדק משמעותית את רשת האכיפה וההתאמה הטכנית של המכונית מיבוא אישי, ולפיכך אפשר לצפות שבשלב הראשון לפחות ייבדקו המכוניות והמסמכים הנלווים בשבע עיניים, ולא ניתן יהיה "לעגל פינות" בנושאי הפנסים, סוג הדלק ושאר דרישות התקינה. כל זה עלול להוסיף למחיר הרכב. גם רשות המסים אינה מתכוונת לעשות חיים קלים ליבואנים האישיים, וככל שמשרד התחבורה יפתח את הברז יותר, רשות המסים תכווץ את הצינור.

ההזדמנות:

כמו שאר אפיקי היבוא, גם היבוא האישי ייפתח מחדש ליבוא של מכוניות לא-אמריקאיות, שמיוצרות בארצות הברית. המשמעות היא הגדלה משמעותית בהיצע של רכבי כביש-שטח ומיניוואנים יפניים גדולים, ואופציות לכמה רכבי נישה וסגנון חיים מעניינים, כמו רכבי קופה וספורט.

עם זאת, לא תוחזר האפשרות לייבא מארצות הברית מכוניות שאינן מיוצרות בה. זוהי אכזבה למי שבונה על חידוש היבוא של ב.מ.וו סדרה 7, מרצדס S קלאס, ושלל דגמים אחרים, שמיוצרים באירופה אבל נמכרים בארצות הברית במחירים שהאירופים יכולים רק לחלום עליהם.

3

יבוא מקביל של רכב

ההיצע יתרחב

אם תוכניות משרד התחבורה יתגשמו, עוד לפני סוף השנה הנוכחית ייפתח שוק הרכב ליבוא מקביל. ללקוח תהיה, תיאורטית, אפשרות לרכוש באופן סדיר רכב חדש לא רק מהיבואנים הרשמיים שלהם יש חוזה ייצוג רשמי עם יצרן הרכב, אלא מיבואן מקביל שמייבא את כלי הרכב מדילרים בחו"ל במקביל ליבואן הרשמי. השיטה הזו קיימת בארץ כבר שנים במוצרי חשמל ואלקטרוניקה, ובתחומים הללו, לפחות, היא הביאה למלחמת מחירים ערה.

אלא שלמרות לוח הזמנים הקצר ליישום, עדיין רב הנסתר על הגלוי ביבוא המקביל. אנחנו לא יודעים איך תתבצע התחזוקה של רכב מיבוא מקביל, מי ייבא את החלפים, מה יהיו מועדי האספקה ומי ידאג לתיקונים במקרה של בעיות, שנמצאות באחריות היצרן. אפשר גם לשער שלפחות בשלב הראשון השיווק בארץ יתבצע באמצעות האינטרנט, ואולי גם באולמות תצוגה בודדים במרכז.

נזכיר, ליבואן המקביל יש יתרון: הוא יכול לשלוח את הלקוח לבחון את הרכב פיזית באולם של היבואן הסדיר, ואז למכור את הרכב אצלו. עם זאת, אנו משערים שהאפשרות ל"תפירה אישית" של הרכב - בחירת צבע, ריפוד וכו' - תהיה מוגבלת יותר, מכיוון שליבואן המקביל לא תהיה אפשרות להזמין את כלי הרכב מהיצרנים.

ההזדמנות:

בשלב הראשון, לפחות, אפשר לצפות שעיקר היבוא המקביל יתמקד ברכבי יוקרה, שם יש ליבואנים הרבה "בשר" ואפשרות להציע מחירים אטרקטיביים. זו עשויה להיות אלטרנטיבה מעניינת למי ששקל להביא רכב יוקרה ביבוא אישי, אבל חשש להישאר בארץ בלי תמיכה ובלי גב. היבוא המקביל גם ירחיב משמעותית את מספר הדגמים הלא-אמריקאיים שמיוצרים בארצות הברית, כולל שלל מכוניות היברידיות מעניינות.

4

המיסוי הירוק

הרכב הקטן מככב

מי שבוחן את הפלחים העיקריים של שוק הרכב בישראל עשוי להגיע למסקנה שהמיסוי הירוק ייצר הרבה מהומה על לא מאומה. אחרי כל הרעש, ההכרזות הסביבתיות ושינויי המס המורכבים, שינויי המחיר בפלח המשפחתיות שבין כ-114 ל-160 אלף שקלים היו מינוריים, ורובם נבלעו או נוטרלו על-ידי הנחות מסחריות, עדכונים בשערי המטבע, וכדומה. גם הלקוחות לא הגיבו על השינויים בפאניקה.

גם בשוליים הגבוהים לא הייתה הרבה דרמה. אמנם בכלי רכב יקרים ומזהמים, בעיקר מסביבות ה-190 אלף שקלים ומעלה, נרשמה התייקרות לא מבוטלת, אבל היבואנים גילו דרכים יצירתיות להמריץ את המכירות, דוגמת "מבצעי מכירות מיוחדים", פתרונות אטרקטיביים של טרייד אין והרבה פרסום.

ההזדמנות:

הפלח היחיד, שבו המיסוי הירוק אמור להביא עמו הטבה משמעותית, הוא פלח המכוניות העירוניות הקטנות והנקיות. אלה אמורות ליהנות ממלוא ההטבות של המיסוי הירוק, והאוצר נחוש בדעתו להשתמש בהן כדוגמה להצלחת המיסוי הירוק - גם אם זה כרוך בלכופף ליבואנים את היד. כבר כעת ניתן להבחין בהרחבה משמעותית של ההיצע בפלח המכוניות הקטנות בישראל, ואם האוצר ימשיך ללחוץ האטרקטיביות היחסית שלהן תגדל - במיוחד לגבי מי שהאלטרנטיבה הכספית שלו למכונית קטנה היא רכישת משומשת בת 3 מליסינג.