בשבוע שעבר, בעת ישיבת הדירקטוריון הדרמטית של
בנק דיסקונט, שבה הודיע היו"ר
שלמה זהר כי בעלי השליטה בבנק מבקשים לפטרו וכי הוא אינו מתכוון ללכת בטרם מסתיים החוזה שלו, נשאו הדירקטורים המופתעים את עיניהם אל
יוסף צ'חנובר, נציג הבעלים ואיש אמונו של
אדגר ברונפמן. "תגיד, ידעת מזה משהו?", שאלו אותו. "לא, לא ידעתי כלום", הצהיר צ'חנובר, ובמשך שארית הישיבה לא הוציא מילה מפיו. ידע או לא ידע על העיתוי - רק צ'חנובר והברונפמנים יכולים לענות על כך בוודאות. אבל לדעת גורמים רבים בקהילייה העסקית ישיבתו של צ'חנובר בדירקטוריון בחצי השנה האחרונה הייתה המאיץ, הסימפטום, ואולי גם אחד המחוללים לדרמה שמסעירה את הבנקאות הישראלית.
אנשים המעורים בפרשה "מתקשים להאמין שהוא לא היה בסוד העניינים שהבעלים רוצים להעיף את שלמה; הוא גלגל עבורם את הכדור. מרגע שנכנס לדירקטוריון סימן את ראשו של זהר כמטרה, והעביר לבעלים כל הזמן אינפורמציה שתתרום לתחושתם ששלמה לא מתפקד כהלכה".
מקורבים לדירקטוריון הבנק טוענים שצ'חנובר "הקשה את החיים עבור זהר, ואף ניסה לדבר עם דירקטורים שיתנגדו להצעותיו, ולטרפד לו מהלכים - אולי במצוות הבעלים, אנחנו לא יודעים". דירקטורים אחרים דווקא התרשמו אחרת. "לא התרשמתי שצ'חנובר מציב אופוזיציה מיוחדת לזהר", אומר אחד מהם, שדווקא שייך למבקרים את הדחת היו"ר. "הוא גם לא היה דירקטור יותר מדי פעיל. בכל פעם שהעיר הערה היה לכך בסיס; לאו דווקא בהקשר מערכת היחסים עם היו"ר ועם בעלי המניות. למשל, העיר הערות ענייניות סביב ממשל תאגידי. הייתה שמועה בדירקטוריון שהוא מתפקד כנציג בעלים, שמעתי על כך מאחד הדירקטורים, לא ממנו".
דירקטור אחר מוסיף שהדרמה יש לחפש בחדרי חדרים, כי "לפני הקלעים הדברים היו שקטים ורגועים. רוב הדירקטורים לא היו מודעים למה שקורה. לא היה מצב שזהר וצ'חנובר התנגשו חזיתית. צ'חנובר היה כמו כל דירקטור שלפעמים מדבר נגד משהו. לכן כל ההדחה הזאת נפלה עלינו בהפתעה. הדבר היחיד שאדם אינטליגנטי יכול לנחש הוא שהמתח היה על רקע הזרמת ההון".
הזרמת ההון אכן הייתה ענן גדול בחיי דיסקונט. זהר, שעבד בשיתוף פעולה עם הפיקוח על הבנקים, מן הסתם הביע את חוסר שביעות רצונו מאי-הטיפול של הברונפמנים בדרישות הפיקוח על הבנקים שישפרו את מבנה ההון בבנק. אמנם הבנק עומד בדרישות הלימות ההון, אולם יש לו מבנה הון שנראה לפיקוח בעייתי. לפני שבועיים, מספר מקורב לפרשה, הגיעו נציגי הקבוצה לפגישה עם המפקח על הבנקים, שבה היו אמורים להציג לו תוכנית לשיפור מבנה ההון. מעט לפני הפגישה ביקש המפקח רוני חזקיהו לקבל את התוכנית כדי להתכונן לפגישה, ואז גילה שאין תוכנית. חזקיהו החליט שאין טעם בפגישה וביטל אותה, ונציגי קבוצת ברונפמן שראן חזרו לניו יורק כלעומת שבאו. קשה לדעת מי יעץ להם "לבוא לדבר וכבר יהיה בסדר", אבל הפיקוח לא אהב את העצה ואת ההתנהלות.
שאלה אחרת שנשאלת היא מי הדליף לעיתונות את דבר ההדחה של זהר, ובכך הפך את התקשורת לשחקנית בעלת תפקיד שהוכן עבורה במחזה. יש המשוכנעים כי היו אלה שלוחיו של צ'חנובר, ואילו מקורבי הברונפמנים טוענים כי "אף אחד בקבוצת ברונפמן שראן לא אחראי להוצאה לעיתונות, כולל נציגים, דוברים ומקורבים. הם מעריכים שמי שאחראי לכך הוא מישהו מהבנק שרצה לזרז את התהליך, או מישהו שניסה לעצור אותו דרך התקשורת. ברגע שפנו אליהם לתגובה, לא הייתה להם ברירה אלא לאשר אוף רקורד שיש דברים בגו".
בעלי השליטה, מדגישים המקורבים, "איבדו אמון ביו"ר, מטעמים שלהם, וכל מי שאומר שזה קשור לצ'חנובר - משקר". בתשובה לשאלה מדוע מינו הברונפמנים את צ'חנובר לדירקטור בבנק, עונים המקורבים כי "הם רצו נציג אמיתי לבעלים מטעמם. זה היה טבעי בסיטואציה שנוצרה שהם ירצו דירקטור שמזוהה עם הקבוצה".
ובהנהלה - אם יש בעיות במבנה הון וכו', גם המנכ"ל גיורא עופר אחראי, לא?
"יש לבנק הנהלה ומנכ"ל מצוינים. הבעלים לא מרוצים מההובלה האסטרטגית".
"נציג ברונפמן מובהק"
האם צ'חנובר, 76, הממעט להיחשף ולהתראיין, הוא רק ה"מוציא ומביא" של הברונפמנים, כפי שסבורים אחדים, או שמא תפקידו אקטיבי יותר והוא שואף לעמדת השפעה בבנק, כפי שמתעקשים אחרים? זוהי שאלה פתוחה. מה שברור יותר הוא הקשר הארוך, כעשרים שנה, והקרוב מאוד בין צ'חנובר לבין אדגר ברונפמן, שהוא המשקיע העיקרי בקרן הון סיכון אתגר, שהקים ב-1995, והיום הוא שותף מנהל בה יחד עם בתו תמר ועם יוסי ויניצקי. ההערכות הן שברונפמן השקיע בקרן כ-60 מיליון דולרים.
צ'חנובר הספיק במהלך הקריירה הענפה שלו להיות האיש הדומיננטי ביותר לצדו של משה דיין, איש אמונם של הרקנאטים ויו"ר דיסקונט מטעמם, יו"ר חברת התעופה הלאומית אל על, שהצליח להניס מנכ"ל מתנגד וכמעט להיבחר לקדנציה שלישית ברציפות. "בכל מקום שבו הוא נמצא, הוא מצליח להיות האיש החזק בסביבה", אומר אדם המכיר אותו היטב. "אין פלא שמאז שמונה לדירקטור בדיסקונט מטעם המשפחה, לפני כחצי שנה, הוא ישאף להיות האיש החזק גם שם".
בהתחשב בניסיונו הענף, אין זה מפתיע למצוא את צ'חנובר יושב בדירקטוריון הבנק, מטעם משפחת ברונפמן, במחצית השנה האחרונה. אלא שמקורבים לבנק טוענים כי עינו הייתה פקוחה על הנעשה בבנק הרבה לפני כן. "הוא נהג לאסוף קטעי עיתונות, בעיקר אלה שלא מחמיאים לבנק, לתרגם ולשלוח לאדגר", אומר מקורב לבנק. "היה לו חלק באותו אובדן אמון שהמשפחה מודיעה שהיא חשה כלפי זהר".
האם עשה זאת מתוך ידידות אישית ודאגה כנה לידידו, או שהיו מעורבות בכך שאיפות אישיות? קשה לדעת. מכל מקום, יש להדגיש שצ'חנובר עצמו מכחיש כי יעץ לבעלי השליטה או עסק בענייני הבנק טרם מינויו לדירקטור (ראו תגובתו בהמשך). מקורב אחר לבנק מודה כי קשה לדעת כאן מהי הביצה ומיהי התרנגולת. "האם קיבל מאדגר את המשימה 'להזיז' את זהר או הביא נתונים שיצרו את המשימה - אין לי כל דרך לדעת. מה שברור לי זה שהוא נציג ברונפמן מובהק; הגדירו לו משימות והוא ביצע אותן".
בקהילייה העסקית מתעקשים כי צ'חנובר פעל בשני כובעים שלא אמורים להיחבש בו-זמנית. מצד אחד דירקטור בבנק, מצד שני נציג בעלים שאף הסתובב מטעם הבעלים כדי לחפש משקיע שלישי שיצטרף אליהם להשקעה בבנק. צ'חנובר מכחיש שעסק בפעילות זאת, מה שעולה בקנה אחד עם הכחשתם של הברונפמנים שחיפשו בכלל משקיעים נוספים. "אנחנו רואים בבנק השקעה אסטרטגית לטווח ארוך", הייתה תגובתם על השאלה האם הבנק על המדף. אולם השמועה הרווחת היא שכאשר זהר גילה או האמין שבעלי הבית נפגשו עם נוחי דנקנר, עם יצחק תשובה ועם שלמה נחמה, הוא החל להיפגש מטעם עצמו עם כמה אנשים. צ'חנובר, כך אומרים מקורבים לפרשה, כמובן מיהר למלא את חובתו ולהעביר לברונפמנים את המידע, מה שגרם להם לכעוס עוד יותר על היו"ר.
זהר יהיה חייב ללכת
זה המקום לעבור לזווית נוספת שהאיר מינויו של צ'חנובר לדירקטוריון הבנק: הקרע שבין האב אדגר, מלווה בבן הצעיר אדם, שקרנו עלתה לאחרונה, לבנו מתיו (כאשר נבחר אדם ברונפמן לפני שנתיים ליו"ר הלל ישראל, נבחר צ'חנובר לסגנו ולממלא מקומו). הרי זהר היה "האיש של מתיו", שאותו הכיר לו שותפו לעסקיו הפרטיים שלום פישר, ושליווה אותו ברכישת הרבוע הכחול. "אדגר הרחיק לגמרי את מתיו מהדיונים במשך חצי שנה", אומר מקורב לפרשה. "הוא הרגיש שמתיו לא מספיק מתעניין בבנק, והאשים אותו ואת זהר בכך שדיסקונט הפסיד את מימון הפרויקטים הגדולים בישראל שבנקים אחרים נטלו בהם חלק. הוא גם האשים אותו ואת זהר בכך שהפיקוח כעס על הבנק משום שלמרות שהוא עומד בדרישת הלימות ההון, מבנה ההון בעייתי והאשראים גבוהים".
שמועות אף סיפרו כי מתיו נאלץ לעזוב את המשרדים הסמוכים למשרדי אביו, בפארק אבניו בניו יורק. מקורב למשפחה אמנם מכחיש מכול וכול סכסוך כלשהו באידיליה הברונפמנית, ואף מדגיש "הלוואי על כל בית בישראל יחסים כאלה; מתיו ואדגר עדיין יושבים חדר ליד חדר בפארק אבניו". אבל קשה להתעלם ממתקפת אנשי אדגר ומשפחת שראן, שבאה לטפל בעניינים בחודשים האחרונים, כולל הגעתו ארצה של עו"ד סטיב הרביץ, מקורבו של אדגר, מי שהיה בעבר מזכ"ל הקונגרס היהודי כאשר ברונפמן היה נשיאו, וסגן נשיא קונצרן סיגראם שבבעלות המשפחה.
בהקשר זה, מעניין לגלות כי מי שאחראי לקשר ארוך השנים בין הרביץ לאדגר הוא לא אחר מאשר צ'חנובר, אשר עמד בראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בארצות הברית בשנות ה-70. הרביץ היה אז בכיר בפנטגון, ובמסגרת זאת עמד בקשר עם צ'חנובר, וכאשר פרש הרביץ משירות המדינה האמריקאי, הכיר לו צ'חנובר את ידידו הקרוב ברונפמן. במסגרת יחסי אמון כה ארוכים, אין פלא שצ'חנובר נבחר ל"כלב השמירה" - כפי שמגדיר זאת אחד המעורים בפרשה - בדירקטוריון.
כדי למנות את האיש שלהם, ולהוציא מהדירקטוריון במקומו את פרופ' איתן שישינסקי, קבוצת ברונפמן שראן, המחזיקה בגרעין השליטה בבנק (ראו גרף למעלה) כינסה ישיבה כללית - כפי הנראה מחשש שהדירקטוריון והיו"ר זהר לא יתמכו במהלך. הם אף שאפו להפוך את צ'חנובר לסגן יו"ר, מעמד שיבטיח לו השפעה רבה יותר, אולם המפקח חזקיהו סירב למהלך כזה, מחשש שהוא יפגע במעמד היו"ר. בשלב הזה, אם היו לצ'חנובר אספירציות להיות יו"ר במקום זהר, ואם היו לבעלים כוונות למנותו לכזה, היה להם ברור שהמהלך לא יזכה לתמיכת הפיקוח על הבנקים; מה גם שצ'חנובר מעט מבוגר מכדי שהפיקוח יראה בעין יפה את מינויו ליו"ר.
לאחרונה כנראה יושרו ההדורים בין האב לבן, שכן מתיו נשלח סוף-סוף לארץ על-ידי אדגר - לאחר עשרה ימי משבר שטופל מניו יורק - כדי לשבת עם הפיקוח על הבנקים ולהסדיר את ענייני היו"ר. יש האומרים כי בשם השלום המשפחתי מתיו מוותר על זהר ומטפל במו ידיו בהחלפתו. מקורב למתיו דווקא טוען שגם מתיו עצמו איבד אימון בזהר, וכבר חצי שנה "רוצה שהוא ילך". ואילו מתיו עצמו מסר השבוע כי "באתי לישראל כדי לטפל בנושא ולהביאו לכדי פתרון*ראוי* ולהביאו לשביעות רצונם של כל הצדדים המעורבים, והכול בפתיחות ויישום מלא של כללי ממשל תאגידי תקין"*.*
בשורה התחתונה, מעריכים מקורבים לפרשה, זהר יודע שיצטרך ללכת, הוא רק רוצה להיות חתום על דוחות 2009, שצפויים להיות טובים, כדי לשמר את שמו הטוב. היו"ר המיועד יוסי בכר, מינוי שמן הסתם יצא לפועל, אם לא עכשיו אז בעוד חודשים מספר, ידע היטב מי נציג הבעלים בדירקטוריון. מי פנה אל בכר? לטענת צ'חנובר, היו אלה הבעלים באופן ישיר, ולא באמצעותו. מה יהיו יחסי הכוחות בין השניים לאחר שזה ימונה ליו"ר הבנק? נחכה ונראה.**
תגובת יוסף צ'חנובר באמצעות דוברו רן רהב: "לא המלצתי לאדגר ברונפמן להחליף את היו"ר"
לעניין מעורבותו בהדחת זהר: "הדרתי את עצמי מכל מעורבות במהלך הטיפול בהחלפת יו"ר הבנק. הטיפול בנושא הזה נעשה בידי בעלי השליטה ועוזריהם ישירות. לא המלצתי לאדגר ברונפמן להחליף את היו"ר ולא הבעתי באוזניו אי-שביעות רצון מתפקודו".
לעניין מינויו לדירקטור בבנק: "אשר לסיבות להחלטת בעלי המניות למנות אותי כדירקטור - יש להפנות את השאלה אליהם, ולא אליי. מתיו ברונפמן זימן אותי לשיחה וביקש שאצטרף לדירקטוריון, ובו-במקום נתתי הסכמתי. אני מכהן בבנק כדירקטור כמו כל דירקטור אחר כשטובת הבנק לנגד עיניו".
לטענה כי יעץ לאדגר ברונפמן בטרם מונה לדירקטור בבנק: "לא יעצתי לבעלי השליטה, ומעולם לא שוחחתי איתם בענייני הבנק בטרם מוניתי לדירקטור".
לטענות בדבר היותו של דיסקונט "על המדף": "לא חיפשתי עבור בעלי השליטה משקיעים שייכנסו לבנק".
לעניין היו"ר המיועד יוסי בכר: "לא הצעתי ליוסי בכר את תפקיד יו"ר הבנק, ולא ניהלתי איתו כל משא ומתן".